האדמה ברוסיה איננה עניין עסקי, כשם שהיא במערב אירופה או ארה"ב. היא עדיין
בגדר גורל, כמו נפשו של אדם או הוריו.
אנשים "טובים" אינם מוכרים את נפשם ולכן רוב הרוסים מעדיפים לחיות בתנאי רעב
הודות לקולקטיבים לא יעילים, מאשר למכור את אדמתם לידיים פרטיות.
אם תשאל אזרח רוסי מהם הפשעים או הבגידות הגדולות בהיסטוריה, תקבל שתי תשובות:
האחת, רציחתם של לפחות 5 מיליון איכרים אוקראינים בימיו של סטאלין, בשנות ה-30.
והשנייה, מכירתה של אלסקה לארה"ב בשנת 1867.
עבור הרוסים, מכירתה של אלסקה, היא הפשע האמיתי, משל מכרו את נפשם. רציחתם
של האיכרים האוקראינים לא נתפסה בצורה מאוד טרגית, מכיוון שהאדמות נותרו בידי
המדינה. ולפי אמונת הרוסים, כשיש לך אדמה, אתה תמיד יכול לאכלס אותה. כשאתה
מוכר אותה, זה לתמיד.
לא רק הקומוניסטים ואנשי השמאל מאמינים באמונה שלמה שהפרטת אדמות היא פשע.
באותה אמונה מחזיקים גם אנשי ימין אנטי קומוניסטיים מובהקים, כמו אלכסנדר סולדזניצין.
למראית עין, הממשל הרוסי לא רואה את הגישה לעיל בעין יפה, אלא מחפש קרוב לוודאי
תמיכה בקרב הרוב המרכז-ימני בדומה (הבית התחתון של הפרלמנט ש.ק.).
ב-2 לאוקטובר החליט הממשל הרוסי למשוך מהפרלמנט את תוכנית הפשרה סביב הפרטת
אדמות (הקוד המדיני), ובמקום זאת לקדם יותר את השוק החופשי.
הצעת הפשרה שנמשכה על ידי הממשל, לא איפשרה מכירה חופשית של אדמות חקלאיות
מופרטות. במקום זאת, איפשרה שימוש בקרקעות הללו רק כערבות בנקאית עבור החקלאים.
הממשל החליט לדחוף קדימה גרסה יותר רדיקלית של הקוד המדיני המאפשר סחר חופשי
באדמות חקלאיות. שר המסחר והפיתוח הכלכלי, גרמן גרף, מינה ועדת מומחים שתבדוק
ותעצב מחדש את הקוד המדיני.
הנושאים העיקריים בו יהיו הפרטה, זכויות קרקע, הערכת קרקעות מחודשת ושינוי
יעוד של קרקעות - סוגיה המוכרת לקורא הישראלי.
החוקה הרוסית החדשה משנת 1993 מאפשרת לאזרחי המדינה להחזיק מקרקעין בבעלותם.
עד עתה, שטח הקרקע היחיד שיכלו האזרחים ליחס לעצמם היו פיסות הקרקע הקטנטנות
סביב ביתם. האדמות החקלאיות מנוהלות, במרבית המקרים, על ידי יורשיו של הקולחוז.
במקרים יוצאים מן הכלל, הקרקעות החקלאיות מושכרות לחברות פרטיות.
מונעים אך ורק על ידי שיקולי רווח, החברות הללו הופכות ליריבות, לצד מאבקן
מול בעלי הקרקע עצמם. מצב זה מביא את חוזי השכירות הללו לקיצם כעבור שנה או
שנתיים בלבד. אותן בעיות המיוחסות להפרטת הקרקעות החקלאיות, ניתן למצוא גם
בתחום ההפרטה של מקרקעין לדיור ולמסחר. השטחים הראשונים נמכרו במכירה פומבית
לפני כשנתיים בלבד, ניסיון זה יושם אך ורק בארבע מחוזות, כולל מוסקבה (ברוסיה
89 מחוזות כולל עיר הבירה ש.ק.).
מומחים מאמינים שתופעה זו לא תחזור על עצמה בעתיד הקרוב. הסיבה אינה נועצה
בכך שהמזומנים שהתקבלו מהעיסקאות הללו היו מעטים מדי, אלא חוסר יכולת להשכיר
את האדמות הללו שוב ושוב למטרות פוליטיות ולא כלכליות.
ברוסיה, גם לאמונות הקדושות ביותר יש הסברים פרגמטיים. אלה המתנגדים למסחר
חופשי בקרקעות חקלאיות, בהגדירן נפשה של המדינה, הם בדרך כלל אלו שמרוויחים
את המירב מהעיסקאות הללו.
הם מעדיפים להשאיר את הסטטוס קוו על כנו, על מנת להבטיח לעצמם את הזכות לזכות
בקרקעות הללו באמצעות כוחם הפוליטי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
