המשיב הועסק ע"י המערערת כמסגר-רתך מומחה, בתיחזוק מערכות שהותקנו אצל לקוחות
המערערת ברחבי הארץ. הפיקוח המעשי על עבודתו היה חלקי. המשיב נהג לקבל סידור
עבודה מראש, ליום עבודה או למספר ימים. הקשר עימו נעשה באמצעות הפלאפון, ויש
והמערערת ערכה ביקורי פתע במקומות העבודה, לאימות דיווחיו בדבר שעות ומקומות
עבודתו.
במפעל היה שעון נוכחות. המשיב נדרש להדפיס את כרטיסו בבקרים (כשהדבר היה ניתן),
ואילו את שעת סיום עבודתו היה רושם ידנית ביום המחרת.
המערערת שילמה למשיב תשלום לא מלא בעבור שעות עבודה נוספות שעבד - במירב תקופת
העבודה שיעור של 100%, ורק בחודשים האחרונים שולם לו שיעור של 125%. המשיב
חזר ופנה למערערת בדרישות לשלם לו שכר שעות נוספות בשיעור 150%, ללא תועלת.
בשל עובדה אחרונה זו התפטר המשיב מעבודתו. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה חייב
את המערערת לשלם למשיב את גמול השעות הנוספות וקבע, שיש לראות בהתפטרותו כדין
פיטורים, תוך חיוב המערערת לשלם לו פיצויי פיטורין. את עיקר עמדתה בדבר שלילת
זכאות המשיב לגמול שעות נוספות ביססה המערערת על ס"ק 30(א')(5)-(6) לחוק שעות
עבודה ומנוחה, לפיו: "30(א') חוק זה אינו חל על העבדתם של - (5) עובדים בתפקידי
הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי; (6) עובדים שתנאי עבודתם
ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".
בית הדין הארצי לעבודה דחה את עמדתה האמורה של המערערת, ברב דיעות (דעת הרוב
נכתבה ע"י הנשיא סטפן אדלר, בהסכמת ס. הנשיא בדימוס יצחק אליאסוף, נ"ע גוברמן
ונ"מ לב. דעת המיעוט - השופט יגאל פליטמן).
נקודת המוצא ממנה יצא בית הדין הארצי נשענה על המדיניות החברתית-סוציאלית שבבסיס
החוק. מטרת ההגבלה המוטלת על מעביד בקביעת שעות עבודת העובד הינה הגנה על האחרון
מפני פגיעה בצלם האנוש שלו, קידום איכות חייו והגנה על כבודו. אין החוק מבקש
להטיל מעמסה על מעסיקים או למנוע תבניות העסקה בלתי שיגרתיות, ובלבד שהעובד
יפוצה על כך, בשיעורים הקבועים בחוק. המדיניות המנחה בפסיקה פירשה את ס"ק 30(א')(5)-(6)
בצמצום. כך ראוי לנהוג גם במקרה הנדון.
ס"ק 30(א')(5) רישא - המשיב לא היה "עובד בתפקידי הנהלה". כל תפקידו היה לבצע
עבודות ייצור ואחזקה, ובכך אין כדי להופכו ל"מנהל".
ס"ק 30(א')(5) סיפא - המשיב לא היה ב"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי".
כדי ליפול להגדרה זו נדרשת מידה מיוחדת של אמון אישי. הסתמכות הנהלת המערערת
על המשיב כי יבצע את עבודתו, מסירת מפתחות המפעל לידיו ועצם ביצוע העבודות
מחוץ למפעל - כל אלו אינם ביטוי ל"אמון מיוחד".
(ע"ע 300271/98 טפקו בע"מ נ. טל, פס"ד מיום 29.11.00. בשם המערערת עו"ד אמיר
גאנם, בשם המשיב עו"ד לואי זרייק)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
