משכנתא ודאי אין להם

מגיע לחקלאים יותר מהמוצע בדו"ח מילגרום בגלל הזכויות שרכשו במשך השנים בהן עיבדו את הקרקע - זו היתה התגובה המיידית של שר-האוצר אברהם שוחט, וגם התגובה של ראש הממשלה אהוד ברק, שהופצה לקראת ההצבעה על פיזור הכנסת. תגובות אלה נראות במבט ראשון כמו קניית תמיכה פוליטית תמורת העברת כ-4 מיליון דונם, כ-20% מאדמות המדינה, לידי החקלאים.

מעבר להבטחת הבחירות, יש באמירות אלה ביטוי לטענה בסיסית: לחקלאים יש זיקה קניינית אמיתית לאדמה, שנקנתה ביזע. זוהי אמירה חדשה, פוסט-ציונית, משום שעד לאחרונה החקלאים קבלו במשך הרבה שנים על כך - ובתי המשפט אמרו זאת בשורה ארוכה של פסקי-דין - שזכויותיהם הקנייניות על הקרקע הן לכל היותר של בר-רשות, וכפי שביטא זאת באירוניה השופט בדימוס בנימין כהן, מעמדם הוא של מי שאיננו פולש. כל זה בגלל חוזה החכירה המשולש התלת-שנתי, שבו קיים אותו סעיף 18, לפיו בשינוי ייעוד הקרקע היא תוחזר לבעליה, מדינת ישראל, והחקלאי מקבל פיצוי בגין השקעותיו או אדמה חלופית.

יש כאן עמדה האומרת, הפוך על הפוך, שמכיוון שהחקלאות התכווצה למימדיה הנוכחיים, החקלאים הם נושים של הציבור, וכיום הם דורשים לממש את המשכנתא שנתנו לעם ישראל, והמשכנתא היא כל האדמה שהם חוכרים.

אם כבר עושים חשבון, צריך לעשות אותו עד הסוף. נכון, החקלאים הובילו את הציבוריות הישראלית בהקמת המדינה. בזכות זה הם קיבלו הכרה ציבורית, וזה היה לא מעט בשנות העלומים של המדינה. בזכות זה הם קיבלו כוח פוליטי אדיר, ללא שום פרופורציה למשקלם באוכלוסיה, וכוח זה הם משמרים עד היום. בזכות זה הם קיבלו מים מסובסדים. בזכות זה הם קיבלו הגנות אדמיניסטרטיביות וסובסידיות, ואנחנו שילמנו מחירים גבוהים לתוצרת חקלאית. בזכות זה הם קיבלו ריבית מוכוונת מסובסדת עד תחילת שנות ה-80'. וכאשר החקלאות קרסה, הם קיבלו מהמדינה סיוע ששום סקטור לא זכה לו מעולם.

עלות הסדרי הקיבוצים לעם ישראל: הממשלה מוחקת ישירות בתקציב חובות בגובה 5 מיליארד שקל. הבנקים מוחקים חובות של 8 מיליארד שקל, ויש לזה מחיר בשווי הבנקים. הקיבוצים מחזירים חובות של 4 מיליארד שקל מתוך סה"כ חובות של 17 מיליארד שקל. כלומר, מחזירים פחות מרבע מהחוב.

עלות הסדר המושבים (בעקבות חוק גל): מתוך חוב של כ-10 מיליארד שקל, ולפי הסמכות שבידי המשקמים, נמחקים חובות בגובה של לפחות 4 מיליארד שקל, כאשר יתרת החובות בפריסה לטווח ארוך ובריבית מסובסדת של 5%.

פרט נוסף: הממשלה עוצמת עיניים ומתעלמת מכך, שהחקלאים צריכים להעביר לידיה 25% ממניות קואופרטיב תנובה, ומדובר ב-2-1.5 מיליארד שקל.

כלומר, לא יהיה מופרז לומר, שהחקלאים בקיבוצים ובמושבים נהנו ממחיקת חובות בסדר גודל של כ-20 מיליארד שקל.

מלבד ההסדרים הללו, החקלאים קיבלו תשלום נוסף ולא מבוטל: המדינה מתעלמת מעבריינות בקנה מידה עצום של שימוש חורג באדמה ובמבנים חקלאיים לצרכים אחרים, בלי ארנונה כדין.

וכמובן התשלום הנוסף שבמחלוקת היום: פיצוי מיוחד בעת שינוי ייעוד הקרקע.

אם רוצים לדקדק בחשבון עם החקלאים, אפשר לומר שהוא התאזן מעצמו במשך תקופת הזוהר שלהם. אם מדקדקים פחות אפשר לומר, שהסדרי החובות לקיבוצים ולמושבים בוודאי סוגרים את החשבון. בכל מקרה, החקלאים אינם נושים של הציבור ואין להם משכנתא.