דו"ח הוועדה לקרקע החקלאית פורסם ביום ראשון שעבר, בנקודת זמן בעייתית, כאשר
הממשלה על שריה הפכו לפוליטיקאים העסוקים במאבק על הכיסא הפרטי שלהם. לא פלא
שראש הממשלה אהוד ברק טרח להוציא הודעה, פחות מ-24 שעות אחרי הגשת הדו"ח בן
95 העמודים, בה הוא מדבר על "פיצוי הולם יותר לחקלאים", וש"ס השיבה לו בהודעה
כי היא תומכת, וגם תעמוד על המשמר, "כדי לחסום ולטרפד כל מהלך פוליטי-פרלמנטרי"
שישנה את מעמדם החוקי של הקרקעות החקלאיות.
עבודת הוועדה לוותה באווירה עויינת ולחוצה, מהקמתה ולאורך דיוניה, תוך ביטול
והטלת ספק בלגיטימיות המקצועית והאישית של חבריה. זה כלל "אזהרות" באוויר,
לחצים, פיתויים ואמצעי "שכנוע", אישיים, סמויים ופומביים. ראשי תנועות ההתיישבות
ומייצגיהם הבכירים, עורכי דין ויזמי נדל"ן, הפעילו מערכת משומנת, גלויה רק
בחלקה המזערי, של לחצים ברמה הפוליטית הגבוהה - ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת
- וברמה האישית-פרטית על חברים בוועדה ומקורביהם.
יו"ר הוועדה, דוד מילגרום, שגדל במשרד האוצר, זכה להערכה רבה של חמישה שרי
אוצר תחתם עבד כממונה על התקציבים (דן מרידור, יעקב נאמן, בנימין נתניהו, מאיר
שיטרית ואברהם שוחט) ופרש ממנו רק לפני כחודשיים, נזהר מפוליטיקה ומכחיש לחצים.
"אנשי הצוות", הוא אומר אחרי סידרת מחמאות לכל אחד מהם, "גילו אחריות מלאה
למשימה, ללא שיקולים בלתי ענייניים". זה לקח להם מעל 10 חודשים.
גלובס: ובסוף פורסמו המסקנות בזמן הכי בעייתי.
מילגרום: "נענינו לפניה של כל הקבוצות שביקשו להופיע בפנינו. נציגי ההתיישבות,
למשל, ביקשו והופיעו, בעצמם או על ידי אנשי מקצוע מטעמם, ב-4 ישיבות. שמענו
אותם, קראנו בעיון רב את ניירות העמדה שלהם, וחשבנו שזה חשוב ונכון לעשות את
זה".
- הם מכנים גם אותך "עוכר ההתיישבות".
"לעומת זאת התקשרו אלי די הרבה חקלאים ואמרו שההמלצות הוגנות ומתחשבות, גם
אם הם היו רוצים להתווכח על אחוז או שניים. החומר גובש אחרי הרבה מפגשים, הרבה
קריאה, הרבה מחשבה והסתכלות חוזרת על היבטים שונים ורבים. מדובר במינוי מקצועי.
ברגע שסיימנו - הגשנו. נכון שכרגע זה בעייתי ולא נוח, אבל לא מתפקידנו לעכב
או לזרז. סיימנו כשסיימנו".
- האם צוות השרים, אברהם שוחט ויוסי ביילין, והיועץ אליקים רובינשטיין, היו
מודעים להמלצות שלכם בטרם פורסמו?
"לוועדה נקבעה מתכונת חריגה מזו הנהוגה בוועדות, בדרך כלל ניתן כתב מינוי לוועדה.
כאן נקבע, כי הממשלה מקימה צוות שרים, שממנה ועדה מקצועית, אנחנו".
- מנדט די משונה.
"כן, עד למאוד, אבל זו עובדה וכך עבדנו. הוועדה הופיעה כמה וכמה פעמים בפני
צוות השרים, הצגנו את ההתלבטויות וחילוקי הדעות בינינו, שמענו את עמדות השרים,
היה מין פינג-פונג שחזר על עצמו כמה פעמים".
- האם שני השרים ידעו מראש את המספרים? למשל, הורדת הפיצוי במרכז הארץ מ-27%
ל-10%?
"לא, לא לגמרי. הם ידעו על העקרונות שהתגבשו לחיזוק זכויות החקלאים בשטחי המגורים,
ועל ההפחתה המשמעותית ברמת הפיצויים בגין שינוי ייעוד במרכז הארץ".
- התוצאה הסופית של הדו"ח היא ברוח ההסכמות שם השרים?
"בכיוון הכללי, כן".
- היית מוכן לתגובות הנסערות שהדו"ח הביא?
"למעט הסגנון, ציפינו לכך, וגם דיברתי על זה עם החברים והשרים. לא ציפיתי שלדו"ח
יהיו מפרגנים נלהבים שיגידו שהוא מושלם ונפלא. ידענו שיהיו הרבה טענות. שיזמי
נדל"ן יזעקו "גוועלד", חוסלה הבנייה. שאירגוני הירוקים יגידו - לא שמרתם מספיק.
שאירגונים חברתיים יאמרו שלא עשינו עבודה מלאה, ושהחקלאים יגידו בדיוק מה שהם
אומרים עכשיו: הקרקע שניתנה לנו בחכירה למטרות עיבוד חקלאי היא כולה שלנו,
לכל יעוד ולכל דבר. כן הופתעתי מהסגנון, בעיקר של אלה שמבטאים דעה נחרצת ובוטה
מבלי שקראו בכלל את הדו"ח. נראה לי שיש תחרות בין המגיבים, זה הגיע עד "גזר
דין מוות" שמישהו דיבר עליו. לא שמעתי טענות ענייניות, רק התלהמות. זו לא תרבות
ויכוח ראויה ואני מצר על כך.
"זהו דו"ח מאוזן, שלוקח בחשבון היבטים שונים ורבים הכרוכים בסוגיית הקרקע החקלאית.
הרי כל הסיפור הוא מציאת האיזון הנכון, המנותח והמנומק, בין היבטים, שלפעמים
סותרים זה את זה: שוק הדיור, שמירה על שטחים פתוחים, השגת יעדי התכנון, תמ"א
35, ישראל 2020, ההיבט החברתי של שמירה על נכסי המדינה וחלוקה שוויונית שלהם,
ונקודת המבט של חוכרי הקרקע החקלאית".
- התוקפים הכי גדולים של הדו"ח.
"מי שקורא את הדו"ח רואה הערכה רבה למי שמעבד קרקע, למושבים ולקיבוצים. שמענו
בקשב רב את חוכרי הקרקע החקלאית ולא יכולנו שלא להזדהות עם טענה מרכזית אחת:
חוסר ביטחון אישי. חוזה החכירה עם המינהל אומר, שבעת שינוי יעוד הם חייבים
לפנות את כל הנחלה, וסעיף זה כולל גם את חלקת המגורים. הבנו את חוסר הביטחון
העתידי של החברים הוותיקים וחשבנו שהמצב הזה בלתי סביר. לכן חיזקנו קודם כל
את זכותו של בעל החכירה על חלקת המגורים שלו, 2.5 דונם לכל נחלה, שלא ניתן
יהיה להזיז אותו. זה הוגן וצודק, אני שלם עם זה וזו לא מתנה שמישהו נותן. זוהי
זכות. המלצנו לאפשר פיצול הנחלה בהיקף 500 מ"ר, כנגד תשלום של 66% מערך הקרקע,
וזה לא בלתי סביר. ואני ממש לא מבין איך אפשר לדבר על זה שלוקחים להם הכל".
- מאחורי התקפות התנועות מסתתר גם האינטרס להמשיך לקבל לפחות (ורצוי יותר)
27% מהפיצוי במרכז הארץ, בעוד שאתם ממליצים על 10%.
"יש לי כמה דברים לומר על זה. קודם כל יש בארץ 722 ישובים, המלצה זו נוגעת
ל-80-70 ישובים בלבד, כלומר לא יותר מ-10% מהישובים, מרביתם במרכז הארץ. שנית,
הסכומים שמדובר בהם במצב של 27%, הם בלתי סבירים ויצרו בעיות קשות, גם בתוך
ההתיישבות עצמה. פערים עצומים בין מי שנשלח לגרעין שהגורל ייעד לו לשבת צמוד
להרצליה או לירושלים, לבין מי שנאחז בגרעין בגליל או בנגב והשקיע לא פחות מאמץ,
דם ויזע. ההתמרמרות הקשה הזו באה לביטוי במכתבים רבים שקיבלנו מחברי קיבוצים
ומושבים, במאבקים הולכים וגוברים בין עוזבי קיבוץ, בנים ויורשים, שכבר התדרדרו
לבתי משפט. אני קורא לזה 'קללת הברכה'.
"נוכחנו שיש גם בעיות קשות למושבניק שרוצה להמשיך לעבד את אדמתו ולהישאר חקלאי.
מתברר שרק 20%-15% מהיישובים, בוודאי באזור המרכז, מעבדים את האדמה, בעוד שבכל
השאר האוכלוסיה התחלפה ואין לה שום עניין להתקרב לטרקטור. אז באים יזמים לראשי
האגודה השיתופית, מבטיחים להם הון כסף ודירות, ראשי האגודות אוספים את החברים,
ואז 80% מצביעים בעד, והאחרים, שרוצים להישאר חקלאים, נשארים במיעוט".
- הועלו בפניכם טענות נגד ועדי אגודות שיתופיות?
"בוודאי, הרבה מאוד מכתבים הגיעו בעניין הזה. חקלאים ביקשו חיזוק מול ועדי
אגודות שעובדים צמוד ליזמים, בכל הנוגע לשיקולים והחלטות על שינוי יעוד. זה
גם הגיע לבתי המשפט. "הקפדנו מאוד לטפל בנזקים הרבים הנגרמים מהבנייה הבלתי
חוקית והשימושים החורגים על השטחים שייעודם חקלאי. מחסני הענק והמבנים האחרים
שקוראים להם לולים אבל מוכרים בהם רהיטים, מוקמים תוך דריסה ברגל גסה של החוק.
שלא לדבר על מפגעי איכות הסביבה, בזבוז מים ופגיעה אנושה ובלתי הוגנת בתחרות
עם העיר. קבענו שורה של המלצות, והאפקטיבית שביניהן היא, שהמינהל לא יטפל בשום
בקשה של הישוב אלא לאחר שהישוב הסיר את כל המבנים והפעילות הבלתי חוקית שלו".
- אילו עוד טענות הגיעו במכתבים או בשיחות פרטיות של מי שאינם רוצים בפירסום
שמם?
"למשל חברים בוועדות התכנון. הם גילו אומץ רב, ובאו ואמרו: 'תצילו אותנו מהלחץ'.
נכון, הם אמרו, שבידינו הזכות להחליט, אבל אנחנו חסרי אונים מול הלחצים האדירים
שבאים מכל מיני כוונים. אל תשימו אותנו כשומרי החומות, הם ביקשו, תנו לנו כוח
להגיד לא ללחצי הפשרה בלתי הגיוניים ובלתי סבירים שמופעלים עלינו פעם ועוד
פעם ועוד פעם".
- נחזור לפיצוי בגין 727, איך קבעתם את המספר 10%?
"במסמך כלכלי שהוגש לוועדה על ידי פרופ' צבי אקשטיין, מטעם תנועות ההתיישבות,
יש ניתוח כלכלי, שמופיע בדו"ח, ממנו יוצא, כי ברמת הזכויות הגבוהה ביותר, בעת
חכירה מהוונת של קרקע עירונית, נותרים בידי החוכר כ-16% בלבד מערך הקרקע בייעודה
החדש. ומכאן צא ולמד על החוכר החקלאי, שאין מה לדבר על גודל הקרקע העצום שהוא
קיבל; על חוזה החכירה החקלאי בו נאמר ונחתם, שבשינוי ייעוד הקרקע תחזור לבעליה
החוקיים, המדינה; על העובדה שתמורת הנחלה העצומה הזו, כולל שטחי המגורים שלו,
הוא שילם בקושי 600 שקל לשנה, ורובם שילמו פחות.
"מכאן, הגענו למסקנה, כי תמורה של 10% לחוכר חקלאי במרכז הארץ זה הרבה יותר
מסביר ביחס ל-16% של חוכר עירוני, ששילם ומשלם סכומים הרבה הרבה יותר גדולים
בהיקפי שטח הרבה הרבה יותר קטנים".
- היזמים טוענים, שפיצוי של 10% ישבית את שינויי הייעוד ולא יהיו פרוייקטים.
"אני אצמצם את התשובה שלי לנתון אחד בלבד: חברות העיבוד קיבלו עד היום חצי
מסכום הפיצויים שנקבעו לחקלאים. 13.5% במקום 27%. והנה, הם מבצעים עיסקאות,
למשל בנתניה. בנתניה! ושלא יגידו לי שיזם משקיע כספו בעיסקה שהוא מפסיד בה,
ואל תגידו לי שהם משקיעים בעיסקה מפני שהם מסתמכים על זה שבג"ץ שהם הגישו,
יחליט אי פעם ליישר את גובה הפיצוי. הם עושים עיסקה כי זה כדאי להם. אם בנתניה
שווה להם תמורת 13.5%, אז שלא יספרו לי שבהרצליה וראש העין לא שווה לחקלאים
ב-10%".
- די תמוה לראות שאת הפיצוי לפריפריה העמדתם על 31% בלבד.
"יש טענה שיכולנו לתת יותר. אבל אנחנו עשינו את החשבון הבא: כאשר המדינה משווקת
קרקע בפריפריה, יש סידרה ארוכה של פטורים והקלות על פי החלטות ממשלה, בסופם
היא מקבלת 31% מהערך, ולא מדובר בסכומי עתק אלא בשווי קטן. אז אמרנו: המדינה
תוותר על כל מה שהיא מקבלת. אבל המדינה לא צריכה להכניס ידה לקופה הציבורית
ולהוציא ממנה כסף כדי לפצות חוכרים חקלאיים, גם לא בפריפריה. זה חסר היגיון.
המדינה, כשהיא רוצה לתמוך - היא יכולה לעשות את זה בדרכים הקיימות ולא דרך
הקרקע".
- אפשרתם המשך הרחבות לפי 737, והמשך הפשרות לנדל"ן מניב לפי 717. חיים ברביבאי,
ראש עיריית קרית שמונה, אומר שזו תחרות קשה מדי לערי הפיתוח, שתביא לבריחת
תושבים חזקים ומקומות תעסוקה..
מילגרום: "עקרונית, הוועדה החליטה על צימצום משמעותי בשטחים שיתאפשר בהם שינוי
יעוד ב-737 ו-717, צימצום בגודל יחידות הדיור, הקטנת שיעורי ההנחה ושומה פרטנית
- לא עוד טבלאות שאינן משקפות ערך אמיתי. יחד עם זה חשבנו, שהישובים החקלאיים,
אם לא יקבלו עירוי אוכלוסיה נוסף, יהפכו לאיזורי מצוקה של אוכלוסיה קשישה וקשת
יום. כמו שאמרתי, ההמלצות הם איזון עדין בין אינטרסים רבים וסותרים. יחד עם
זה, לממשלה, אם היא רוצה, יש כלים מגוונים לסייע למגזר מסויים, אבל אסור לעשות
את זה דרך הקרקע, כי אז יווצרו עיוותים קשים ביותר".
כתבות
ני"ע
