גול עצמי

1. החקלאים הוציאו מהנוסח הקודם את הפטור ממס רכישה שאותו ביקשו, וזאת משום שראו את האפליה הבוטה שיש בכך כלפי רוכשי הדיור הציבורי. 2. לתוך התיקון החדש לחוק הוכנסו, בפעם הראשונה, גם זכאי הדיור הציבורי, תושבי עיירות הפיתוח ומי שמתגורר בשכונות שיקום. זהו שינוי "חברתי" מוזר, משום שלכל האוכלוסיות הללו אין שום קרקע חקלאית. הכנסתם למסגרת החוק נועדה להרגיע את הרוחות בקשת הדמוקרטית המזרחית.

למעשה, בעצם הכנסתן של אוכלוסיות אלה למסגרת החוק יש מעין גול עצמי לחקלאים: זו הפעם הראשונה שהחקלאים מודים בכך, שתהליכי העברת הנכסים מהמדינה לחוכרים אינם יכולים להתנהל על פי קריטריונים שונים - בדיור הציבורי משלמים, ואילו החקלאים מקבלים פיצוי.

3. המסגרת הכספית היא, שהחקלאי יכול לרכוש את כל שטח נחלתו תמורת 51% משווי הקרקע לאחר שינוי ייעוד, וזאת לעומת פיצוי של -27% 29% לפי המצב כיום ו-10% לפי הצעת דו"ח מילגרום. לפי הצעת החוק, זכות הייזום היא בידי החקלאי, אבל במקרה שהחקלאי מחזיר את הקרקע למינהל - הוא זכאי לפיצוי על פי כללים שאותם יקבעו שני אישים פוליטיים: השר האחראי על המינהל ושר החקלאות.

המסר שהחקלאים מעבירים כאן לבג"ץ הוא: העתירה הגדולה בהרכב 7 שופטים לביטול החלטות הפיצוי השונות, היא חסרת תוחלת, כי אנחנו בין כה וכה בהליך של חקיקה.

מצד שני, אין שום ספק, שיוגשו עתירות לבג"ץ נגד החקיקה הנוכחית, וכאן יועמד בג"ץ בפני אחת הדילמות הגדולות ביותר שנזרקו לפתחו.