תאריך מותו של ניטשה (25.8.1900), על סף המאה העשרים, סמלי במיוחד; הוא מבשרה
החשוב, ואולי המקורי ביותר של המאה הזאת, על תחלואיה וערכיה התזזיתיים. כמה
מאבחנותיו ורעיונותיו מפתיעים בחדשנותם, שובי-לב בניסוחם הבהיר, במיוחד לאור
פיתוחם המאוחר והמסורבל בניסוחיהם של הפוסטמודרניסטים. הפרכתו את מוחלטותם
של מושגים מקובלת זה כבר כהנחת-יסוד בחשיבה המודרנית (הפוסט-מודרניסטים מתחו
את העיקרון עד אבסורד).
הוא קבע את מות האלוהים, גרס כי אין אמת, אין עובדות אלא פרשנויות על עובדות
(מובאה החביבה במיוחד על אהוד ברק). גן-העדן שבו הכול שלם ומושלם, סופי ומוחלט,
הוא ישות המתקיימת מחוץ להיסטוריה ושוללת אותה. בגן-עדן שכזה צפויה התרבות
האנושית לקיפאון מתמיד ולשיממון.
ניטשה חזה את רעיון איחודה המדיני והכלכלי של אירופה, והאשים את הגרמנים בסיכולו
(במלחמתם נגד נפוליאון) וב"כל פשעי התרבות הגדולים של ארבע-מאות שנים". גרמני
טוב, כתב, "הוא גרמני שמתנער מגרמניותו".
"ניטשה", בסדרת "פרוזה אחרת", שנתחבבה על קוראים רבים, רואה אור בנסיבות טרגיות:
ימים ספורים לאחר מותו של אחד משני מחבריו, יורגן ניראד, חוקר, מבקר ומסאי,
פעיל למען זכויות אדם ולהבנה בין יהודים לגרמנים. המחברת השנייה היא אילנה
המרמן. הספר מכיל אוסף צנוע, אך מייצג למדי, ידידותי לכל קורא, מתוך כתביו
של הפילוסוף החופשי הראשון, שבחרו ניראד והמרמן. המסה מאירת העיניים שכתבו
על מכלול יצירתו, ומקומה בהגות המודרנית, מבהירה כמה אי-הבנות הכרוכות בשמו
של ניטשה.
אחד הדברים המטרידים הכרוכים בשמו הוא אימוצו בידי המשטר הנאציונל-סוציאליסטי
והכתרתו כפילוסוף-אידיאולוג שלו. האמת היא שכמה מן הדברים שכתב ניטשה - אם
מחמת יוהרה ואם מחמת שיגעון שלקה בו באחרית חייו - היו נוחים לאימוץ בידי כוחות
הריאקציה הנחותים ביותר. הנאצים חבקו את רעיון "האדם העליון" שלו והרחיבו אותו
לכלל גזע עליון. עד היום יש הרואים בניטשה נאצי קודם זמנו.
במסה "דיוניסוס הצלוב", הפותחת את הקובץ, מנסה ניראד להוכיח עד כמה זרה תורתם
של הנאצים לרוחו של ניטשה. ניטשה היה מבקרה הנוקב של הלאומנות בכלל, וזו הגרמנית
בפרט. בעיניו, הגרמני הוא "סוג של אדם נחות ככלב"; לא היתה לו כל כוונה לשמר
את טוהר הגזע הגרמני, אלא להיפך, כפי שכתב לאחותו אליזבת, נאצית נלהבת ורעייתו
של נאצי נלהב לא פחות. "אני מודה לאל שבכל האינסטינקטים שלי אני פולני ולא
שום דבר אחר", כתב ניטשה במכתב לידידתו מטה פון סליס.
לעומת זאת, היהודים היו בעיניו "הגזע החזק והאיתן והטהור מכל הגזעים... יודעים
הם להבטיח את מעמדם גם בתנאים הגרועים מכול, הודות לאי-אלו סגולות שבימינו
נוטים להציגן כמידות רעות דווקא..." (במכתב לאחותו). כשנטרפה דעתו, הורה להרוג
את כל האנטישמים בירייה.
נדמה שבאבחון טיבם של הגרמנים הקדים אותו היינה, ששנא את הגרמנים כנראה פחות
מניטשה, ולכן אבחנותיו נוקבות ומדויקות יותר: "הגרמני דומה לעבד המציית לאדוניו
בלי כבלים, בלי שוט, רק למוצא פיהם ואפילו למבט עיניהם בלבד" (מתוך הביוגרפיה
של יגאל לוסין "היינה, החיים הכפולים" בהוצאת שוקן, 1999).
אך אין בכך להמעיט מגודל יצירתו של ניטשה, ממקוריותו ומכתיבתו המבריקה - נכס
שרק פילוסופים מעטים נתברכו בו. הספרון הצנוע של ניראד והמרמן מעורר רצון להקדיש
לניטשה פרקי קריאה מקיפים יותר (יצירותיו תורגמו בידי ישראל אלדד בהוצאת שוקן).
"ניטשה, מסה ומבחר מכתביו", מאת יורגן ניראד ואילנה המרמן.
עם עובד/פרוזה אחרת
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
