מצליחה לגעת

"לגעת באושר", ג' 20:15, ערוץ ויוה

זה הולך ככה: לעופרה אברהם יש אימא חולה, גידול בראש לא עלינו. כדי להציל אותה דרושה טיסה דחופה לשווייץ ותשלום של כמה מאות אלפי דולרים. אבל מה שנראה בהתחלה גדול על עופרה, הופך כמעט לבלתי-אפשרי, כשהיא מקבלת בדואר רשום מכתב פיטורין. גם הסביבה לא ממש יכולה לעזור לעופרה, כי נתי, החבר שלה, חזר מהודו קצת מבולבל, ועוד לא מצא עבודה. קארין, האחות, עוד קטינה, שחוץ מלנסות לגנוב לה את נתי, לא ממש תורמת למאמץ. וגם לבנה, הדודה, בקושי גומרת את החודש בתור מלצרית בפאב שכונתי.

אבל שלא תחשבו שרק לעניים יש צרות בחיים: הנה עירית, אשתו של נדב, איש עסקים מצליח, לא מצליחה להיכנס להריון. ונדב, שכנראה לא אוהב לעבוד "פול גז בניוטרל" מעניק מחסדיו לדנה הדיילת, מה שזוכה לגיבוי מפתיע מאביו דן, שגם לו היה פעם איזה סטוצון עם הפקידה שלו כשעוד היה תותח בצבא - סטוצון שאשתו נעמי מתעקשת להזכיר לו עד היום. וזה רק התקציר של הפרק הראשון.

עכשיו הזמן להודות, שבעוונותיי, אינני צרכן גדול, שלא לומר נלהב, של טלנובלות. ובכל זאת, במגבלות הז'אנר, "לגעת באושר", למרות נפילות פה ושם וחוסר אחידות ברמת המשחק, היא בפירוש לא מוצר טלוויזיוני רע, ממש לא.

המשחק של רוב הדמויות סביר (במיוחד של דן תורג'מן, שרון דורני וההפתעה הטובה ביותר של הסדרה - אילנה אביטל), המעברים בין סצינה לסצינה טעונים שיפור, אבל חלק מההתרחשות מצליחה לגעת, לא רק באושר, אלא גם בצופה. למשל, הרגע בו מתחוור לבנות משפחת אברהם שכדי להציל את אימא דרוש להם סכום כסף דמיוני, מקרה כמוהו ניתן למצוא בכל יום כמעט בחיים ה"אמיתיים".

טלנובלות הן מוצר שנצרך, בדרך כלל, על ידי אנשים שתופשים את הטלוויזיה כאוטוריטה: מה שרואים בטלוויזיה מוכרח להיות נכון, כי הרי הוא בטלוויזיה. לתפישה זו שותפים בעיקר ילדים (הגר בת הרבע לשש נצמדה למסך, ולא פצתה את פיה במשך כל 40 הדקות של הפרק הראשון, מבחינתה מגיע ל"לגעת באושר" פרס האמי), קשישים שלא מתייחסים בציניות המתבקשת להוויה הטלוויזיונית, ואנשים בעלי דפוסי חשיבה נאיביים, שמצליחים להזדהות עם הדמויות כאילו היה מדובר בחיים עצמם. עבור כל אלה, "לגעת באושר" היא סדרה שמשתווה לטופ של כל אותן ספרדנובלות וארגנטלנובלות המציפות את מסכינו לרוב. ובמילים אחרות: אותם 20% רייטינג שכה הוקירו את רמת אביב ג' בימי השיא שלה, יכולים למצוא תחליף טוב ממנה בערוץ ויוה.