מחירי הנדל"ן באיטליה עלו בשנת 2000 ב-10%-8%. כך עולה מסקר שהציגה בשבוע שעבר
סוכנות התיווך גאבטי, שהיא אחת מחברות הנכסים הגדולות במדינה, ומוכרת באיטליה
בעיקר בזכות רשת התיווך הגדולה שהיא מפעילה. על פי הערכות גאבטי, בשנה הקרובה
צפויים מחירי הנדל"ן לעלות ב-5.5 עד 6 אחוזים. הביקוש יתמקד ככל הנראה ביחידות
דיור מיד שנייה בנות שלושה חדרי שינה וסלון, ובעיקר בדירות ובתים שממוקמים
מחוץ למרכזי הערים הגדולות.
מי ששוקל קנייה של דירה בפריפריות באיטליה, צריך לקחת בחשבון שמדובר באזורים
בהם מוטל ההיטל העירוני הגבוה ביותר - ה-ici שהוא המקבילה הישראלית לארנונה,
ואמור להיות מחושב כאחוז (דיפרנציאלי) מערך הנכס, אולם בפועל הוא מבוסס על
רישום ארכאי, שנמדד על פי מספר חדרים ואיננו מבוסס על שומות עדכניות. מסיבה
זה גבוה שיעורו של ההיטל בפריפריות בהן מחירי הנדל"ן נמוכים, בהשוואה למרכזים
ההיסטוריים, בהם מחירי הדירות יקרים יותר אבל ההיטל נמוך. עד לאחרונה הניחו
האיטלקים שהרפורמה ברישום הנכסים תושלם כבר בשנת 2001, אולם בשבועות האחרונים
התברר שהיישום ידחה לשנת 2004.
בשנים האחרונות נרשמה עלייה גדולה במחירי הנדל"ן במרכזי הערים הגדולות שבמרכז
ובצפון איטליה. מאחר שמדובר במלאי מוגבל ובמרכזי הערים לא מתבצעת בנייה חדשה,
הדירות שממוקמות באזורים היוקרתיים לא נמכרו (בדרך כלל) בשוק החופשי אלא עברו
מיד ליד בחוגי המשפחות.
בשנה האחרונה, אחרי שעליית מחירי הנדל"ן עודדה טרנזקציות בשוק החופשי ומחירי
דירות באזורים יוקרתיים עלו עד כדי הכפלה, הופתעו האיטלקים לגלות תופעות של
קנייה ומכירה ספקולטיבית. למרות העלייה הגדולה במחירים, עדיין ניתן למצוא בערים
מרכזיות באיטליה בשכונות שנהנות מתדמית גבוהה, כמו שכונת פלמינג ברומא, דירות
בנות חדר אחד במחיר שנאמד ב-40 עד 50 אלף דולר.
עבור הישראלי הממוצע, בית נופש איטלקי הוא בדרך כלל וילה, אחוזה או טירה בטוסקנה,
אבל גם דרום איטליה מציעה השקעות לא רעות ביחידות נופש, בעיירות מסוגן של אמלפי
ופוזיטנו. בדרך כלל מדובר ביחידות נופש, שממומקות בעיירות תיירותיות, שפועלות
בחודשי הקיץ בלבד. בכל רחבי איטליה גם רבבות עיירות מבצר, בהן רבות שהפכו באופן
חלקי לעיירות נופש. מדובר בעיירות שהוקמו לפני מאות שנים בפסגות ההרים, כאשר
חלק מיחידות הדיור חצובות בסלע, ובדרך כלל רובן ככולן משקיפות לעמקים שמסביב.
המונח האיטלקי ליחידות נופש שאינן חלק מבתי מלון מוסדרים הוא 'אגרו טוריזמו',
וכדי להשכיר יחידה מסוג זה יש לקבל רישיון ממשלתי ולעמוד בקריטריונים קשיחים
שנקבעו מראש. אנשי הפיקוח האיטלקיים נוהגים לפקוד עיסקי אגרו טוריזמו לעיתים
תכופות, כדי לוודא שהמשכירים עומדים בכללים. רשתות המשכירות דירות נופש מסוג
זה קיימות למכביר, ובכלל זה גם רשתות וירטואליות, שמפיצות בדרכים שונות את
המידע וגובות מהמשכירים עמלה עבור כל שוכר שמאתר את יחידת הנופש באמצעותן.
תשואות קשה מאוד לחשב, בגלל פער גדול מאוד במחירי השכירות. מחיר השכירות באגרו
טוריזמו משתנה כצפוי ממקום למקום, אבל גם באזורים מוגדרים ניתן להבחין בפערים
גדולים בין מחירי השכירות: לא אחת ניתן למצוא בתי מלון קטנים שמציעים אירוח
בתמורה לסכומים השווים ל-80 שקל לאדם ללילה, בעוד אגרו טוריזמו סמוכים מציעים
אירוח ברמה זהה בתמורה למחיר כפול. משכיר יכול לצפות להכנסות בגובה 70 שקל
ל-200 שקל ללילה לאדם בחדר זוגי.
אחת היוזמות המוצלחות ביותר בשוק הנדל"ן האיטלקי כעת עשויה להיות דירות זולות
להשכרה בצפון.
באיטליה יש פער גדול בין הצפון העשיר ובין הדרום העני, דבר שמחריף מאוד את
ההתנגדות להעסקת כוח עבודה שמקורו מחוץ למדינה. בתנאים הנוכחיים אין זה כלכלי
לדורשי עבודה מהדרום לתור אחר עבודה בצפון. זאת, מאחר שהשכר הממוצע של מועסקים
בעבודות שנחשבות נמוכות מגיע בקושי לסכום השווה ל-2,000 עד 2,500 שקל, סכום
שאין בו כדי לכסות את כלל עלויות המחיה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
