עשור למשבר הגדול בשוק הבריטי

אחרי שבשנת 2,000 שוק הנדל"ן הבריטי מימש את התחזיות המוקדמות של עושי השוק והשלים עלייה של 9.3% ולמרות החששות מפני האטה, שמאפיינות את השוק האנגלי זה כמה חודשים, שנת 2,001 נפתחה כקודמתה: בחודש ינואר האחרון המשיכה המגמה של עליית מחירי הנדל"ן בבריטניה ועל פי הנתונים שפירסמה, The nationwide building society, הושלמה בחודש זה עלייה של 2.5% במחירי הנדל"ן בהשוואה למחירים הממוצעים בחודש דצמבר אשתקד.

The nationwide building society, המלווה הרביעית בגודלה בבריטניה בתחום המשכנתאות, היא כעת גם אחד הגופים השוריים ביותר בשוק הנדל"ן הבריטי, והיא חוזה עלייה שנתית של 7% בשנת 2,001. מנגד חוזים אנליסטים רבים שהעלייה תהיה מתונה בהרבה ותסתכם (אולי) ב-3% בלבד.

ייתכן שהסיבה היא שהפעילות של The nationwide building society מתמקדת בדרום אנגליה, שמה הסתמנו ברבעון האחרון של שנת 2,000 לחצים גבוהים יותר של מחירים, ואפשר שמדובר בחזרה על תרחיש שאיפיין את החודשים האחרונים של שנת 2,000. אז גברו חילוקי הדעות בקרב המומחים והפעילים בשוק ביחס למגמות שיאפיינו אותו.

אחד השחקנים המתונים יותר בשוק הנדל"ן האנגלי הוא בנק המשכנתאות הגדול ביותר בבריטניה Halifax, שעל פי הנתונים שהציג בשבוע שעבר, מחירי הנדל"ן בבריטניה עלו בינואר ב-0.1% בלבד. כלומר קצב שנתי של 0.9% והרבה פחות מהעלייה שנרשמה (לגישתו) בדצמבר - 3.1%.

כך או אחרת העלייה במחירי הנדל"ן הבריטי, היתה דיפרנציאלית, בעוד בלונדון ובסביבתה נשמרה יציבות יחסית במחירים, העליות הגדולות שתרמו רבות לממוצע הסתמנו בצפון, צפון מערב ובמחוזות הפנימיים של המדינה, שהתחילו להדביק את הפער בינם לבין מזרח ודרום מזרח אנגליה.

בראייה היסטורית, בעלי הבתים בלונדון לא ממש נפגעו: שווי יחידת דיור שנקנתה ב-1983 ב-50,000 ליש"ט, נאמדה בשנת 2,000 בלא פחות מ-175 אלף ליש"ט.

העלייה העקבית במחירים היא כנראה אחת התוצאות של שיעורי אבטלה וריבית נמוכים מאוד, בהשוואה לרמות שאפיינו את העשור האחרון (בתחילת שנות ה-90' היתה בבריטניה ריבית של 14% שירדה בהדרגה ל-6% למעט חריגה של ריבית בשער של 5.5% בשנת 94').

יותר משליש מהעושר של הבריטים מושקע בנכסים (1.74 טריליון ליש"ט) וזו אחת הסיבות בגינן הבריטים חרדים מפני חזרה על המשברים שאפיינו את שוק הנדל"ן בתחילת שנות השבעים ובסוף שנות השמונים. החשש הגדול הוא שבגל הפיטורים הנוכחי יחזור על עצמו התרחיש של 'חילוטי' בתים על ידי בנקים מלווים, שיפקיעו בתים של נוטלי משכנתאות שלא יצליחו לעמוד בתשלומים.

כמעט עשור אחרי המשבר הגדול בשוק הנדל"ן הבריטי, חלק מהקונים שהסתבכו עם משכנתאות גבוהות, כושר פירעון נמוך, בית ש'הופקע' על ידי הבנקים אבל לא כיסה את החוב, עדיין חשופים לתביעות מצד המלווים.

על פי החוק בבריטניה, ניתן לתבוע לווים מסוג זה במשך 12 שנה אחרי מועד מתן ההלוואה. ארגוני צרכנים היו רוצים לצמצם את תחולת הסעיף הזה לשש שנים, אבל לפי שעה אף מחוקק לא התנדב לקדם את היוזמה. כמו שהדברים נראים כעת, אומדן החילוטים יורד בהתמדה.

על פי נתוני The council of mortgage lenders, בשנת 2,000 רק 22,610 יחידות דיור הופקעו על ידי הבנקים מבעליהם ומחברות הבנייה, נוכח פיגורים בתשלומים. זו ירידה של 25% בהשוואה להיקף התופעה בשנת 99' וגם הרמה הנמוכה ביותר זה 11 שנה.

זו כנראה אחת הסיבות בגינן הממשלה הבריטית (שהרשות לשירותים פיננסיים - FSA, שפועלת מטעמה, כבר הודיעה שיש לה כוונה לפקח בעתיד הקרוב על שוק המשכנתאות) הסתפקה בשנה האחרונה בשורת הנחיות מצומצמת למלווים, בהן: איסור התניית שירות בשירות (מתן משכנתא וביטוח חיים, למשל), איסור לחשב את הריבית על בסיס שנתי, והחובה לחשב אותה על בסיס יומי, ואיסור גביית עמלות על פירעון מוקדם.