מתנת מקרקעין ניתן לבטל בהודעה בעל פה

קבלת מתנה, ראשיתה במסמך בכתב (ולא משנה אם המדובר במתנה במקרקעין או במטלטלין) וסיומה ברישום הזכות על שם מקבל המתנה בענייני מקרקעין ובקבלת הנכס בענייני מיטלטלין.

מרבית המחלוקות בענייני מתנות הינה בין מקבל המתנה, שיש בידו רק את הסכם המתנה, אך לא את הזכות הרשומה, לבין יורשי נותן המתנה והמחלוקת מתעוררת בשל העובדה, שנותן המתנה לא הספיק להעביר בעודו בחייו את הזכויות במקרקעין על שם מקבל המתנה.

יורשי נותן המתנה, הנוכחים לדעת כי הירושה מידלדלת, נאחזים בכל טיעון אפשרי, לבטל את המתנה שלא הושלמה, ובכך להגדיל את נתח העיזבון.

כך היה בעניין שהתברר לאחרונה בבית משפט המחוזי בת"א בפני השופט חיים פורת (תיק ע.מ 1007/00 פלוני נ' פלוני). בתיק הנ"ל, בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המערער נגד המשיבים, שהם האחים של המערער. בתביעה הוא טען, כי המערער אמור להיות החוכר הרשום במחצית מהמקרקעין, וזאת בשל הסכם המתנה ומסמכי מס שבח שחתם אבי המשפחה בעודו בחייו לטובת המערער.

האחים טענו, כי האב המנוח חתם על המסמכים כשלא הבין את משמעותם, וכי מסמכי המתנה נחתמו על ידו תחת עושק וכפיה, ואם לא די בכך, לטענתם האב הביע חרטה בעודו בחייו על מה שעשה, וביטל את עיסקת המתנה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את כל טיעוני המשיבים וקבע, שאומנם האב חתם על מסמכי המתנה בשל התלות המוחלטת שבין האב לבין המערער שהתגורר עמו, תוך עושק מצד המערער, וכן שהאב לא הבין את משמעות המסמכים שחתם, ויתרה מזו: האב ביטל למעשה את הסכם המתנה.

בית המשפט המחוזי לא היה מוכן לקבל את טיעוני המשיבים בגין עושק או בגין הטענה שהאב לא הבין את המשמעות של מה שחתם. השופט פורת בדק רק את הטענה האם אומנם האב ביטל את המתנה, גם אם אין מסמך המעיד על כך באופן ישיר. פורת קבע, כי אומנם האב ביטל את עיסקת המתנה, וזאת בהתבסס על עדות של עורך דין, שביום מן הימים המנוח הגיע אליו, ולפי עדות עורך הדין - האב הביע בפניו את רצונו כי ילדיו ירשו ביחד את הנכס. המסמך היחידי שנשאר מאותה ישיבה, היה מסמך שהמערער התחייב שלא לבצע עיסקה בנכס בלי הסכמת מי מהאחיות. השופט פורת קבע כי מצירוף מסמך זה, ועדותו של עורך הדין, ניתן ללמוד, שאומנם כוונתו של האב הייתה לבטל את הסכם המתנה.

לפסק דין זה חשיבות מיוחדת במינה, באשר הביטול של המתנה הינו לא בעקבות מות המוריש, אלא בשל מעשה שהמוריש עשה לפני המוות. כידוע, הדרך היחידה, להנחיל זכויות לאחר המוות הינה או בדרך של ירושה, כשאז היורשים על פי הדין מקבלים את הזכויות, או בדרך של צוואה.

ברוב פסקי הדין שדנו בביטול המתנה בהתמודדות בין מקבל המתנה לבין יורשי נותן המתנה, המתנה בוטלה כי לא הושלמה לפני המוות, ומאחר והמנוח לא השאיר צוואה התואמת את המתנה, אלא בניגוד לה - אזי המתנה בוטלה.

יש להדגיש, כי פסק דין זה הינו אפשרי לאור הלכה ידועה, כי הסכמים בכתב ניתן לבטל גם בעל פה (ע.א 23/66 אפלשטיין נ' חברת אני בע"מ), כלומר: ייתכן מצב שהחוק מתנה את קיום ההסכם בדרישת כתב, אך יחד עם זאת הצדדים יכולים לבטל את ההסכם בעל פה, אם רצונם בכך.

מכאן תאמר, כי עד שאין למקבל המתנה זכות רשומה, או לכל הפחות ייפוי כוח בלתי חוזר ביד, המעיד על מתנה גמורה - יש לו לחשוש שמא המתנה לא תגיע ליעדה הנכון.

בפסק דין זה, למעשה הביטול נעשה כתוצאה מצירוף של מספר נסיבות, שהן המסמך שהמערער חתום וכן עדותו של עורך הדין.

נשאלת השאלה: האם המסמך היה רק בבחינת כלי עזר לשופט להשתכנע, כי אומנם זה היה רצונו של האב, או שמא גם בלי מסמך זה די היה בעדות של עורך הדין כדי להגיע למסקנה כפי שהגיע בית המשפט.

מקריאת פסק הדין עולה תמונה שלפיה עדותו המהימנה של עורך הדין היא שהכריעה את הכף. השופט פורת עצמו קובע כי: "הראיות שהיו איפוא בפני ביהמ"ש הן שהמתנה היתה במסמך בכתב, אולם בוטלה על ידי הודעה בעל-פה".

הכותב הינו אדריכל וחבר בוועדת קנין ומקרקעין בוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, ומרצה לדיני מקרקעין.