סוגיית דיני מכרזים צברה בשנים האחרונות תנופה רבה בפסיקה של בתי המשפט העליון
והמחוזי כאחד. כי בית המשפט המוסמך לדון בענייני מכרזים הינו בית המשפט המחוזי,
ועל כן הפסיקה הקיימת בעניין מכרזים מקורה בבית המשפט המחוזי ובערכאת ערעור
בבית המשפט העליון.
העניין נובע משתי סיבות. האחת, בשל חוק חובת מכרזים תשנ"ב-1992, שעיגן, למעשה,
מבחינה חוקית את חובת קיום מכרזים בכל הקשור להתקשרויות של גופים ציבוריים,
כגון הממשלה, מינהל מקרקעי ישראל וכו', בביצוע עיסקאות, וזאת בכפוף למקרים
הפטורים מהמיכרז והמוזכרים בחוק או בתקנות הקשורות לכך.
הסיבה השנייה הינה העלאת המודעות לסוגיית המשפט הציבורי וביקורת של בתי המשפט
על שיקול דעת של השלטון והרשויות בכל הנוגע להתקשרויות עם הגופים הפרטיים.
דיני מיכרזים נועדה ליצור שוויוניות מוחלטת, עד כמה שניתן, בין המתמודדים השונים,
ולגרום לכך, שהזוכה יהיה זה שבאמת הציע את ההצעה הטובה ביותר, ותוך תנאים התחלתיים
שווים עם יתר המשתתפים במכרז.
אשר על כן, עמידה בכל תנאי המכרז, כגון כשירות הגוף המשתתף, העמדת ערבות בנקאית
כאמצעי לוודא את יכולתו הכלכלית של המשתתף ומועד הגשת ההצעה, הינם בין התנאים
שיש לעמוד על קיומם ככתבם וכלשונם.
קורה לא פעם, שבהצעה של המשתתף נופלים טעות טכנית או פגם, שאינו מהותי, ולעתים
מתוך טעות בתום לב.
לדוגמה, מה קורה כשמשתתף מפקיד ערבות בנקאית ובטעות סיפרה אחת במקום "6" צוינה
"0" - האם יש בכך כדי לפסול את ההצעה של המשתתף והעניין הוא עד כדי כך חשוב,
שאם לא נתעלם מהטעות הטכנית, ההצעה שיכולה לזכות עלולה להיפסל. מקרה דומה נידון
לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בפני השופט ברוך אזולאי, בעניין ה.פ 4144/00
י.ב. אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'. בעניין "אחזקות", העותרת השתתפה, יחד
עם משיבות אחרות, שגם הן גופים פרטיים, במכרז של משרד החינוך לשירותי תחזוקת
בניינים של משרדים של משרד החינוך. כל שלושת הגופים הצדדים למקרה ולמיכרז הפקידו
ערבויות בנקאיות, שהסכום של כל אחת מהן היה מוטעה.
כל אחד מהמשתתפים במכרז ניסה לתרץ את הטעות שלו כטעות בתום לב ובשל לחץ בזמן
וחישוב אריתמטי שגוי, ולא מתוך כוונה מיוחדת. בשל הטעות שהיתה קיימת אצל כל
המשתתפים, ועדת המיכרזים התעלמה מהטעות הזו אצל כולם ובדקה את ההצעות מבחינה
עניינית, וקבעה שמשיבות 2, 3 זוכות במכרז.
בית המשפט המחוזי קבע בדיוק את ההיפך. משמע, שלדעת בית המשפט, מתוך השוואה
של הטעויות עולה, כי הטעות של ערבות המבקשת היתה רק ב-35 שקל, בשעה שהטעות
בערבות של המשיבות 2, 3 היתה כ-25 אלף שקל.
בית המשפט הסתמך על ההלכה של בית המשפט העליון בעניין בג"ץ 173/82 מבנה פלס
חברה הנדסית לבניין בע"מ נ' עיריית נהריה ואח' פד"י לו (2) 471, אשר שם הנשיא
אהרון ברק קבע, שאמנם פגמים בערבות בנקאית, כגון מסירה באיחור, או שהוצאה לא
מבנק אלא מחברת ביטוח, אלו טעויות שמביאות לפסלות של ההצעה, אך יש והטעות הינה
"פליטת קולמוס או מקרים אחרים בהם פעל המציע בתום לב, וחזות המסמך מעידה על
דבר הטעות ואין על כך להיזקק לעניין זה לראיות חיצוניות". במקרים אלו, בית
המשפט מוכן לסגת מהעיקרון הנוקשה של שוויון ולהתעלם מהטעות.
במקרה של "אחזקות", השופט ברוך אזולאי הסיק, כי יש הבדל מהותי בין טעות של
35 שקל בערבות, שניתן להסביר אותה כטעות קולמוס, לבין טעות של 25 אלף שקל,
שלא ניתן, בשום פנים, להסביר אותה כטעות קולמוס בתום לב.
מכאן תאמר, כי גם אם הגוף עומד בתנאים עקרוניים של מכרז ואף הצעתו נמוכה יותר
וזולה יותר (כמו המשיבות 2, 3 שזכו במכרז דנן), מספיקה טעות בחישוב אריתמטי
בכדי לפסול את ההצעה. כלומר, אם הפגם הוא כזה, שעל פניו אינו מעורר תמיהה והרהורים,
כמו טעות של 35 שקל ביחס לערבות של 560 אלף שקל כמו במקרה דנן, אז הפגם יירפא,
אחרת פגם זה יכול להכשיל את העיסקה. מכאן תאמר, כי אם הגופים המשתתפים עושים
טעות משותפת, שהינה באותה דרגת חומרה, יש סיכוי כי המכרז יימשך וייבדקו יתר
התנאים המהותיים, אך ברגע שיש גם חוסר שוויון בפגמים, אז נעצרים ובודקים טעותו
של מי פחות חמורה.
הכותב הינו אדריכל וחבר בוועדת קניין ומקרקעין בוועד המרכזי של לשכת עורכי
הדין ומרצה לדיני מקרקעין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
