מיג קונטרול

אדוארד קוזניצוב, שעשה בחייו כבר הכל (כולל נסיון חטיפת מטוס שבעקבותיו נידון למוות), עזב את "מיג", העיתון הרוסי המצליח שייסד וערך בשנה האחרונה, לטובת הערוץ השלישי וקריאת ספרים על טכניקות חארקירי. האיש החזק של העיתונות הרוסית בישראל מאשים את שרנסקי בהדחתו מ"וסטי", משוכנע שהפלסטינים הם הומוסקסואלים וחשישניקים ומהמר שליברמן ינהיג את המחנה הלאומי: "אני יודע שלליברמן יש שאיפות כאלה ולדעתי הוא יממש אותם"

הוא בן 62, גבר מוצק עם עיניים בצבע מי קרח, חזהו אדום, מחורץ מן השמש, הוא מעשן חצאי סיגריות בשרשרת. בכל שתי דקות הוא מוציא סיגריה, מועך אותה באצבעותיו ומחלק אותה לשתיים. אחר כך הוא מכניס את אחד החצאים לפומית ומעשן אותו עד שזה נעלם.

במהלך הראיון הוא מדבר רק אנגלית: העברית שלו לא מספיק מורכבת בשביל הרעיונות שלו, הוא אומר. כשאני מניח את הטייפ שלי על שולחן המטבח בביתו, כדי להקליט את השיחה, אדוארד קוזניצוב לא מתמהמה ומחזיר: הוא שם טייפ משלו, כדי להקליט את השיחה גם כן.

ההרפתקה הגדולה של חייו מאחוריו. ב-61', כשהיה סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת מוסקבה, נעצר באשמת "פעילות חתרנית אנטי סובייטית", נשפט ונשלח לתקופת מאסר של שבע שנים בגולאג, שהוקם על ידי סטלין, באזור הביצות במרכז ברית המועצות. לאחר שחרורו ב-68' ביקש קוזניצוב מהשלטונות לאפשר לו לעלות לישראל. אחרי שנתקל בסירוב עמד בראש קבוצה של פעילים יהודים צעירים שתכננה לחטוף מטוס ולהימלט בעזרתו למערב. נסיון החטיפה נכשל. הקבוצה נתפסה בשדה התעופה ליד לנינגרד ביולי 70'. במשפט לנינגרד הידוע, שהתקיים בדצמבר 70', נידון קוזניצוב למוות.

בעקבות לחץ בינלאומי שהנהיגה ילנה בונר, אשתו של הפיזיקאי אנדריי סחרוב, ואחרי התערבות של הנשיא ניקסון הומר העונש ב-15 שנות מאסר במחנות. ב-79' הוחלף קוזניצוב במרגלים סובייטים שהיו כלואים בארצות הברית ועלה לישראל. היום הוא כאן וכבר הספיק להקים מפלגת עולים ראשונית ב-82', לחיות בגרמניה ולחזור הנה בהזמנתו של רוברט מקסוול, כדי להיות העורך הראשי של "ורמיה", העיתון ברוסית של "מעריב". מאז הוא עבר ל"ידיעות אחרונות" וערך שם את "וסטי", פוטר משם בשערורייה, שעדיין לא הסתיימה, והקים את השבועון "מיג", שממנו התפטר לאחרונה.

הפיטורים

- כשפוטרת מ"וסטי" אמרו שזה היה מעין בראון-חברון בגירסה הרוסית - קוזניצוב תמורת הגולן. פוטרת בגלל שהקו שלך בעיתון לא תאם את שאיפות ממשלת ברק לקראת משאל העם על הגולן?

"אם אתה רוצה לדעת את הסיפור האמיתי, הסיבה העיקרית לפיטורי מ'וסטי' היא נתן שרנסקי. הייתי חבר שלו, עזרתי לו לארגן ולהקים את מפלגתו ישראל בעלייה, אבל אמרתי לו כבר בהתחלה: 'מהרגע שתהיה חלק מהממסד, מהשלטון, אתה תהיה מושא ביקורת לגיטימי כמו כל אחד אחר'. זה נורמלי. הגישה הנורמטיבית של כל עיתון היא לבקר את השלטון ואת הכוח, זה מה שהוא צריך לעשות. הביקורת שמתחנו בעיתון על ישראל בעלייה לא היתה דבר מיוחד, אבל הוא (שרנסקי) מאוד כעס. כי פרסמנו כתבות שלא מצאו חן בעיניו.

"בתחילת 99', שלושה או ארבעה חודשים לפני הבחירות, היתה ישיבה מיוחדת ששרנסקי זימן במפלגתו. הנושא של הישיבה היה 'מה לעשות עם 'וסטי'?', כי 'וסטי' היה עצמאי ואני לא נכנעתי לשום לחץ.

"רולנד איזן, הבעלים של רים (רהיטי ירושלים), היה חבר קרוב של שרנסקי. 26 אחוז ממניות 'וסטי' היו בבעלותו, נוני מוזס החזיק ביתר ה-74 אחוז. ובגלל ש'וסטי' היה עיתון רווחי ומאוד משפיע ברחוב הרוסי, נוני מוזס דרש מאיזן שימכור לו את מניותיו בעיתון, אבל איזן סירב. רומן ברונפמן, שהיה אז בנבחרתו של שרנסקי בתור ראש מטה ההסברה, סיפר לי ששרנסקי רקח תוכנית שלפיה איזן יאמר למוזס שהוא מסכים למכור לו את מניותיו בעיתון בתנאי שקוזניצוב יפוטר. בעקבות פיטורי התארגנה הפגנה מחוץ לבניין של 'ידיעות', לא רק של רוסים, שאמרו: 'בושה ל'ידיעות' שככה הם נענים לתכתיבים פוליטיים ומפטרים את קוזניצוב!' ו-70 עובדים עזבו את 'וסטי' בעקבותי. אמרתי להם: "מה אתם עושים?". הם הפסידו את הפיצויים שלהם, אלה אנשים שהיתה להם קביעות. הם עשו את זה כדי להפגין נגד הלחץ הפוליטי שחשבו שגרם לפיטורי. מצאתי את עצמי במצב קשה, היתה לי אחריות מוסרית כלפי האנשים האלה, הם התפטרו מ'וסטי' בגללי, הייתי צריך למצוא להם עבודה. לכן חיפשתי לעשות משהו ומצאתי את ואדים רבינוביץ', איש עסקים אוקראיני, שנתן כסף כדי להקים את 'מיג'. גם עכשיו הוא רצה לפטר חמישה עובדים מ'מיג' ואני לא הסכמתי, אז התפטרתי מהעיתון לפני חודש. ב'מיג' החליף אותי מקס לוריא - איש מאוד מקצועי".

- ועכשיו אילו עיתונים אתה קורא?

"אני אוהב את 'ג'רוזלם פוסט'. זה עיתון טוב מאוד, עצמאי באמת, נותן אפשרות להציג מספר רב של דעות, בלי עמדה פוליטית".

- ו"וסטי" לא?

"(נגעל) לא!! אני לעולם לא קורא עיתונות רוסית בכלל, כי כשאני קורא את המאמרים אני מיד קולט את כל הפוליטיקה שמאחורי הקלעים, את כל החשבונות שנעשו מתחת לשולחן - למה כתבו את זה ככה, מה השמיטו, מה הוסיפו וכו'.

"לפעמים אני קורא את 'ידיעות' ו'מעריב', את 'הארץ' אני לא קורא - זה בלתי אפשרי שעיתון יציג את עמדתו. אתה צריך לספק מידע אובייקטיבי לקוראים, ורק בעמודי הדעות אתה נותן לאנשים שונים להביע את דעתם. אבל להכריז שיש לך עמדה פוליטית?"

- ואם יש לך אג'נדה? אם אתה רוצה לקבוע סדר יום, נאמר להעלות את נושא זכויות האדם?

"אז אתה לא יכול להציג את עצמך כאילו אתה עצמאי. כשהייתי העורך של 'ורמיה', 'וסטי' ו'מיג', העמדה שלי תמיד היתה לא להגן על אף עמדה. נושא זכויות האדם הוא דוגמה טובה. אם אתה הופך את העיתון למזוהה עם נושא זכויות האדם אתה מפריע לעצמאות שלך בלי כוונה. כותבי מאמרים יכולים לכתוב מה שהם רוצים, אבל הקו הפוליטי של עיתון צריך להיות טהור - בלי פוליטיקה בכלל. אתה צריך להיות אובייקטיבי כמה שיותר, אתה מספק מידע לקוראים, והם צריכים לשפוט בעצמם".

הרוסים - הרבה פעמים באת בטענות על הדימוי של הרוסים בעיתונות הישראלית. לדוגמה, כשהיתה כותרת 'עולה דרס ילד', שאלת אם עולים מתרוצצים בכבישים ודורסים ילדים.

"אני אגיד לך, התגובה של החברה הישראלית לעלייה המסיבית היא נורמלית ביותר - היא דוחה אותה. כל גוף דוחה חדירה של משהו חדש לתוכו. תאמין לי, גם אם כולם כאן היו עולים רוסים, הם היו דוחים עולים ממקום אחר, זה נורמלי. כל מלחמה בתהליך הזה נידונה לכישלון".

- ומה עם ההתנשאות שמייחסים לעולים הרוסיים כלפי החברה הישראלית?

"דבר ראשון, אתה חייב להבין שהעולים מרוסיה הגיעו מארץ אדירה ומתרבות מאוד עשירה והם חשים שהתרבות הישראלית די ענייה, וגם לדעתי זה נכון. אני בעצמי לא יכול לצפות בסרטים ישראליים ובתוכניות טלוויזיה. אם הם רואים יחס שלילי מהקהל הישראלי, זה רק טבעי שהם יפתחו אנטגוניזם כלפי הישראלים. אפילו אנשים שהגיעו לכאן לפני 20-25 שנה עדיין מרגישים שהם רוסים, על אף העובדה שהם מנסים, בצורה נואשת לפעמים, להיות ישראלים. אפילו כאלה שהגיעו לכאן כילדים ודוברים עברית מילדות חוזרים למקורות ושואלים על התרבות שלהם".

- ותיאטרון גשר?

"זה יוצא מן הכלל שמראה על הכלל. הבת שלי מאוד אוהבת אותם. היא לומדת בבית ספר טוב מאוד לקולנוע בלונדון, מהטובים בעולם - אגב, גם מאוד יקר - והיא לא יודעת מה לעשות. היא אומרת לי: 'אבא, אין מה לעשות בתחום הזה בישראל. אין כאן תרבות קולנוע', והיא צודקת".

- והקולנוע הרוסי?

"אני מכיר את הבמאי ניקיטה מיכלקוב באופן אישי. אבא שלו חיבר את ההמנון החדש של רוסיה, זה ממש אסון. בזמנו הוא היה מודיע מאוד מוצלח של הק.ג.ב. זה המנון גרוע מאוד. הבן שלו מאוד מוכשר, אבל הוא מעט אנטישמי ויותר מדי פטריוט רוסי ונוטה לקסנופוביה - פחד מזרים".

- אז אם מדברים על היסטוריה, איך אתה רואה את גורבצ'וב?

"הוא דמות היסטורית בלי כוונה. הוא עשה עבודה אדירה שהוא בכלל לא רצה לעשות. הוא בסך הכל רצה לשכלל את המשטר הקומוניסטי ולהעביר אותו מודרניזציה. מה שהתברר הוא שכשאתה מזיז פינה אחת במבנה הקומוניסטי המפלצתי, הכל מתמוטט. זה יצא לו בלי כוונה".

- אתה חושב שהוא דומה לפרס?

"לא. גורבצ'וב היה לפחות פרגמטי, פרס הוא חולם חלומות. הוא מסמל בשבילי את כל הטיפשות של השמאל, אנשים נוראים. פעם שאל חבר את הסופר הנהדר איזאק באבל: "היית רוצה לחיות בתקופת הקומוניזם?" אז הוא ענה: "לא. כי יש יותר מדי אנשים טובים". מה זאת אומרת? יותר מדי כוונות טובות מובילות לאסון. לנין רצה לבנות את הקומוניזם, וכתוצאה מכך נרצחו 70 מיליון בני אדם. הסיבה לקטסטרופות האלה היא שילוב של רעיונות שהם רחוקים מדי מהמציאות ומוכנות להעניש אנשים שלא רוצים לפעול כדי לממש את הרעיונות האלה. פרס הוא ממש מאותה נבחרת וגם ביילין, הם לא מציאותיים".

- אתה חושב שאנחנו בישראל חיים בדמוקרטיה?

"זו דמוקרטיה מאוד ספציפית, דמוקרטיה ישראלית. באיזו מין דמוקרטיה יהיה אדם כמו 'שמפניה', שמקים ארגון ימני פיקטיבי ואיש לא צריך לתת את הדין על כך ואיש לא נענש? זו רק דוגמה אחת. אם אבישי רביב הוא סוכן של השב"כ והוא ארגן קבוצה ימנית שהיתה קשורה בסופו של דבר לרצח רבין, ואיש לא חשף את זה, איך אפשר לדבר על דמוקרטיה אחרי כזה דבר? צריך לפטר את כל הממשלה והשב"כ והם צריכים ללכת אחרי כזה דבר לעזאזל. וזו רק דוגמה אחת. אולי זה כי אנחנו מדינה צעירה, יש כאן יותר מדי קבוצות אליטה שמחזיקות את המדינה בבעלותן - כמה משפחות מפורסמות, ביניהן אלה שמחזיקות את 'ידיעות' ו'מעריב'. דמוקרטיה היא פרח מאוד שברירי. היא צריכה לגדול לאט ובשלום. חוץ מזה, מדינה לא יכולה להיות דמוקרטית אם היא במלחמה. כמו במלחמת פוקלנד, תאצ'ר לא נתנה לעיתונות להיכנס לשם. אז אתה רואה שמדינה במלחמה לא יכולה להיות דמוקרטית.

הפוליטיקה - אז נחזור לפוליטיקה הישראלית. אני מבין שאתה מעריך מאוד את ליברמן.

"אני חושב שהוא כוכב עולה. הוא אדם חזק, אומר מה שהוא חושב. רוב הרוסים אוהבים את זה - אישיות חזקה, אדם פתוח, לא מושחת, לא מניפולטור. הסיבה היחידה שליברמן לא יכול להיות ראש ממשלה היא רק בגלל שהוא רוסי. הוא יכול לעמוד, ואני מאמין שהוא יעמוד, בראש המחנה הלאומי - הליכוד וכל מפלגות הימין יעמדו מאחוריו. אני יודע שיש לו שאיפות כאלה, ולדעתי הוא יממש אותן. גם בביקורת שלו על בית המשפט והמשטרה רואים שליברמן הוא ליברל. הרוסים - לא רק הם, אבל הרוסים במיוחד - צריכים פוליטיקאי הגון, כי המצב כאן בישראל כל כך מסובך שאנשים לא יודעים מה נכון ומה לא ולכן הם צריכים אדם שהם מאמינים לו. בהגדרה של פוליטיקאי הגון יש סתירה פנימית, כמובן, הרי אם אתה הגון אתה לא יכול להיות אפקטיבי וכפוליטיקאי אתה צריך להיות ערמומי, לעשות עיסקאות מאחורי הקלעים וכו'".

- מי מייצג בשבילך פוליטיקאי ערמומי?

"שרנסקי הוא דוגמא לפוליטיקאי מניפולטיבי במיוחד. לפני הנסיעה לוואי פלנטיישן הוא הציג את עצמו בעיתונות הרוסית כאחד הארכיטקטים של וואי פלנטיישן, אבל כשהוא הגיע לשם וראה שביבי עומד לחתום על הסכם שיפגע בדימוי הפטריוטי שלו, הוא עזב את וואי ערב החתימה בתואנה שיש לו אירוע משפחתי בארץ - יום הולדת לדודה שלו. הוא הגיע ראשון מהמשלחת לארץ ודיבר עם העיתונאים. הם התייחסו אליו כגיבור והוא זכה לחשיפה אדירה, ואחר כך, כשראו על מה חתמו שם בוואי, הוא יכול היה להגיד: 'תראו, לא הייתי שם. אני לא שותף לזה'. אז ככה שהוא נהנה משני העולמות, וזה מאוד טיפוסי בשביל שרנסקי. הוא הסתכסך עם ביבי, הוא הסתכסך עם ברק, הוא נכשל בתפקיד שר הפנים, זה תפקיד שהוא נלחם עליו ונכשל בו. כשהוא ראה שהמדיניות של ברק נידונה לכישלון הוא הצטרף לשרון, כי הוא מחפש מקום בממשלה החדשה. הוא פוליטיקאי, מה אפשר לעשות. אני איבדתי בו עניין לחלוטין. בעבר חשבתי שהוא אדם כן, היום אני יודע שהוא פוליטיקאי מניפולטיבי, אז איבדתי בו עניין. כל הציבור הרוסי לא מאמין בו, מאוד מאוכזבים ממנו. בין האנשים שאיתו יש הרבה שפשוט מחפשים ג'ובים. ישראל בעלייה הם כמו ש"ס - אכפת להם רק מהכסף".

השרנסקי "כחלק משיווק הספר שלי 'צעד שמאלה, צעד ימינה' (השם של הספר הוא בגלל היו אומרים לנו: 'צעד שמאלה, צעד ימינה, ואני יורה בך" - ככה אמרו לנו השומרים בכלא הרוסי), שהוצאתי לפני שנה, אני הולך למפגשים עם קוראים. בכל פעם זה בערך 200 אנשים. אני עושה את זה פעם-פעמיים בחודש. כששואלים אותי שם לדעתי על שרנסקי ואני עונה, 99 אחוז מהאנשים בכינוס מסכימים איתי.

"כוכבו של שרנסקי ברחוב הרוסי דועך, בגלל אופיו. פוליטיקאי צריך להיות ערמומי, אבל צריכים להיות לו קווים אדומים. ההסבר שלי פשוט, הכל התבהר לי לגבי האישיות שלו כשהבנתי שהוא אובססיבי בתשוקה שלו לכוח ולשליטה כי יש לו תסביך בגלל הופעתו החיצונית. גיליתי את זה פתאום כשאמרתי לו שלא כדאי לו שיהיו נכים אצלו במסע הבחירות, כי הם אנשים מרירים ושונאים את כל העולם. כשאמרתי את זה הוא נהיה חיוור כמו מת. רציתי לומר לו שאני לא מתכוון אליו, אבל הבנתי שיש לו תסביך, שכדי לפצות על גובהו הוא רוצה כוח ושליטה. אנשים כאלה הם מאוד מסוכנים למדינה".

- אתה מצביע?

"לא. אני לא מצביע בבחירות האלה. אני מעריך מאוד את ברק. אני מכיר אותו אישית, הוא היה אצלי בבית כמה וכמה פעמים והתלוויתי אליו בסיורים ללבנון. הוא מאוד-מאוד מוכשר - יש לו אסטרטגיה ותשובות לכל השאלות, אבל הבעיה היא שהנחות היסוד שלו מוטעות. בדרך מאוד מוכשרת הוא מוביל אותנו לכיוון לא נכון, כי הבסיס של הרעיונות שלו מוטעה. ככל שהוא יותר מוכשר הוא יותר מסוכן.

- ושרון?

"גם את שרון אני מכיר אישית די טוב. שרון הוא דמות מאוד חזקה ומעניינת, אבל הניסיון הקודם שלו, בייחוד בתחום הכלכלי, לא היה לרוחי. הוא הוציא המון כסף על חקלאות, הוא היה קשור ללובי של החקלאים, ולא עשה דבר לליברליזציה של המשק. זה נכון מה שאומרים עליו בליכוד, שהוא מפא"יניק בסתר. אבל אני אוהב אותו. הבעיה היא בכנסת המפוצלת הזאת שיש לנו. ביבי צדק שהוא לא רצה לרוץ לראשות הממשלה בלי בחירות לכנסת. במצב הזה של הכנסת אי אפשר לעשות דבר. אם שרון ינצח בבחירות הוא יעשה נזק לנתניהו, כי בכנסת כזו הוא ייכשל במאת האחוזים ואז בבחירות הבאות, שלדעתי יהיו בערך עוד שנה - ואז יהיו גם בחירות כלליות - השמאל יזכה בבחירות. כי בלתי אפשרי שלא לאכזב כראש ממשלה שצריך להתמודד עם כזו כנסת.

"לכן עדיף לי שברק ינצח בבחירות האלה ואז בבחירות הבאות נתניהו ינצח. כל מי שייבחר עכשיו ייכשל, לכן כדאי לי להצביע ברק, אבל מבחינה עקרונית אני לא יכול להצביע למועמד של השמאל. לכן בסופו של דבר החלטתי לא להצביע. אתמול יורי שטרן מישראל ביתנו התקשר אלי וביקש שאכתוב מאמר תמיכה בשרון, לא הסכמתי.

- אז אתה איש של נתניהו?

"את נתניהו אני מכיר עוד מ-79', ונפגשנו כשהוא היה שגריר בניו-יורק באו"ם. לנתניהו יש אישיות שנויה במחלוקת אבל הוא מבריק, ואני לא רואה אף אחד שעדיף עליו. תראה, הבעיה היא שבמקרה שלנו כאן בישראל נגזר עלינו לא לבחור בין טוב לרע, אלא לבחור בין רע לנורא. אז נתניהו הוא רע, אבל שאר המועמדים הם נוראים. אין לי אשליות בנוגע לביבי, אבל אני עדיין חושב שהוא עדיף".

- ומה אתה אומר על ערפאת?

"אני בטוח שערפאת בעצמו לא רוצה מדינה משלו. אם תסתכל על האוכלוסייה ברשות הפלסטינית, תראה שבערך 45 אחוז מהם הם מתחת לגיל 25 ו-25 אחוז מתחת לגיל 15. אין להם עתיד, אין להם עבודה. כל היום הם יושבים בפינת הרחוב, מעשנים חשיש ושוכבים אחד עם השני, כי מסוכן מאוד לשכב עם איזו בחורה, כי יש לה אחים וקרובי משפחה. אין להם עתיד. עכשיו יש להם את מי להאשים, את ישראל. אם מחר תהיה להם מדינה הם יאשימו את ערפאת. אין להם עתיד, לכן עדיף להם להיות 'מדינה בדרך' ולהכריז כל הזמן שהם רוצים מדינה. נוח מאוד לערפאת ולחונטה שלו לגנוב המון כסף, והם גנבו המון, ולהאשים את ישראל בכל. ואם בסופו של דבר הוא יקים מדינה היא לא תחזיק את עצמה מבחינה כלכלית ותהיה תלויה לחלוטין בכסף של מדינות ערביות במפרץ, וכדי לקבל מהן כסף הוא יצטרך להיות כל הזמן במצב של מלחמה עם ישראל. אז תמיד יהיה עימות, כי בלי עימות מסוג כזה הוא לא יוכל לקבל כסף".

- אז זהו, אין מוצא?

"אין מוצא. באזור הזה לא יכול להיות שלום. כל זה במסגרת ההיגיון של הנתונים הקיימים. אם מחר ערפאת ימות יהיה כזה מאבק ירושה, שהם יכולים אפילו לשכוח מישראל. מחר, נאמר, סאדם ימות או מובארק, המצב יכול להשתנות. זה כמו המוות: אין פשרות עם המוות, אבל אנחנו מנסים לחיות כמה שיותר. זה המצב גם כאן, אנחנו מנסים לחיות כמה שיותר. אני אומר שבשביל השלום צריכים להיות מוכנים לכל דבר, כולל מלחמה".

- אתה שומר על איזושהי רציונליות לאורך כל השיחה הזאת. נראה כאילו אין לך בכלל קשר רגשי לדברים. אין לך רגשות כלפי קודשי ישראל בהר הבית, לדוגמה?

"לכל מדינה יש הסמלים שלה, הם הנפש של המדינה. אם אתה מוכר את הסמלים שלך אתה גמור. פרס וביילין לא יחלקו את ירושלים, הם ייתנו את כולה. כשאין סכנה לסמלים אתה נוטה לשכוח מהם, אבל יש להם ערך רגשי חזק ואסור לשכוח מהם. אני מאמין כשמספרים שהוואקף חופר מנהרות מתחת לכותל, על הערבים אפשר להאמין הכל, אני לא סומך עליהם. ועל עצמנו גם בקושי".

העיתונות

- מיהם הקוראים של העיתונות הרוסית?

"זו באמת בעיה, כי בכל שנה יש 50-60 אלף קוראים חדשים, וצריך להסביר להם דברים בסיסיים שהקוראים הוותיקים כבר מכירים. אז הבעיה היא שצריך להסביר לחדשים דברים בסיסיים שחלק מהקוראים כבר יודעים ובאותו זמן לא לשעמם את הקוראים הוותיקים יותר, שמכירים את הדברים. קהל היעד שלי הוא קוראים מגיל 24 עד גיל 49, אנשים במצב כלכלי טוב - בעלי דירה, אוטו ועבודה. אנשים שיש להם שורשים בארץ והם לא מתכוונים לעזוב - זו קבוצת המיקוד שלי.

"עיתונים רוסיים אחרים שאני מכיר, קהל היעד שלהם הוא זקנים ופנסיונרים, לדוגמה. רוב קהל הקוראים של העיתונות הרוסית רוצה עיתונות עם אוריינטציה ימנית בנוגע לשטחים ושמאלית בשאלה של כלכלה וזכויות אדם, אבל בנושאי ביטחון הם רוצים מאמרים ימניים, הם דורשים כאלה מאמרים. רוב הקוראים אפילו לא מוכנים לקרוא מאמרים שמאליים. כשהייתי מפרסם מאמרים כאלה הייתי מקבל מכתבים זועמים למערכת".

- יכולה להיות היום בכלל עיתונות חופשית ברוסיה?

"תראה, אני לא מפחד מפוטין, כי היום כדי להיות חזק אתה צריך להיות פתוח לכל העולם. סוג השלטון הטוטליטרי שהיה בעבר נעלם מהמדינות הנורמליות. במדינות הנורמליות צריך חברה פתוחה כדי להיות חזק. היום כוחה של מדינה לא נמדד בגודל הצבא ובאחידות הדעות, אלא בכמות המחשבים, המידע וכדומה. וכדי לפתח את התחומים האלה אתה חייב להיות פתוח לכל העולם.

אם אתה פתוח אתה לא סגור, אם אתה לא סגור אתה לא יכול להיות טוטליטרי. קשה לקפוץ מהמשטר הקומוניסטי לחופש. רוסיה מתקדמת בכיוון הנכון".

- ופוטין?

"גם הוא כמובן איש ק.ג.ב, אבל רוב הרוסים רוצים אותו, כי הוא אדם חזק. זה טבעי שאחרי עשר שנות כאוס, שבהן היו תקוות לרפורמות ואורח חיים מערבי ועכשיו רואים לאן זה הוביל, אז הולכים לכיוון השני ורוצים סדר. אחרי שהסדר הזה גם כן ייכשל, הם יקראו שוב לחופש. זה המסלול הקבוע של ההיסטוריה, זה כמו מטוטלת בשעון - ימינה, שמאלה".

הדאצ'ה אחרי שאתה חוטף מטוס ויושב 17 שנה בגולאג, אחרי שאתה אסיר ציון, אחרי שאתה עומד בראש דסק החדשות של רדיו "ליברטי" במינכן ואחרי שאתה עורך בזה אחר זה שלושה עיתונים מובילים ברוסית, אתה צריך לנוח קצת. את קוזניצוב אני פוגש בביתו במוצא-עילית, שם הוא גר כבר 11 שנה עם אשתו השנייה לריסה גרשטיין (שכמעט היתה מספר שתיים של ליברמן בישראל ביתנו) ועם שני הכלבים שלהם טושה (אנטון) ותותי. הבית נראה כמו הדאצ'ה מתוך הסרט "שמש בוגדנית". קוזניצוב מעביר את ימיו בדאצ'ה שלו בכתיבה וקריאה, בטיולים ארוכים עם הכלבים ובמשחק פינג פונג עם אשתו.

- מה אתה עושה בימים אלה?

"אני כותב קצת וקורא. אני קורא על תרבות ההתאבדות ביפן, אסטרטגיות סיניות ומעט פילוסופיה. בתור עורך עיתון אתה עובד מהבוקר עד הלילה ואין לך זמן לשום דבר אחר, אז עכשיו יש לי קצת זמן".

- וביזנס?

"חתמתי על הסכם לערוץ 3 המסחרי, המכרז בתחילת פברואר. אני אהיה עורך בקבוצה שממומנת על ידי 'הארץ', אני חושב שזה נקרא רול תקשורת ("הארץ" הם דווקא מתחרים של רול תקשורת - י.ס). אני אערוך תוכנית של 40 דקות פעם בשבוע ביום שבת, תוכנית תחקירים, עובדות, סקנדלים, כל מיני דברים. ללא חדשות".

- ואם תפסידו במכרז?

"אין לי שום דבר מיוחד, אני באמת לא יודע. קודם כל אני באמת לא מומחה בטלוויזיה. אני רוצה לנסות לראות אם זה מעניין בשבילי או לא. הציעו לי להשתתף במכרז לערוץ הרוסי הייעודי. בשבילי זה יותר מדי רציני, אני לא מומחה לטלוויזיה. אני אתחיל עם ה-40 דקות, אם זה יהיה מעניין וילך טוב אני אחשוב כבר על משהו".

צרו איתנו קשר *5988