"רצח, סחיטה, הונאה והלבנת כספים"

ב-18 בדצמבר שעבר הוגשה בבית משפט פדרלי במנהטן תביעה אזרחית נגד מיכאיל צ'רנוי, שותפו אולג דריפאסקה ושורה של חברות ומפעלים מתעשיית האלומיניום של מערב סיביר. את התביעה הגישו שני עורכי דין אמריקניים, רוברט אייבראמס וברוס מארקס, בשם שלוש חברות לסחר במתכות, שעמדו לפנים בקשרי עסקים עם צ'רנוי. מנהל אחת החברות האלה הוא מיכאיל ז'יבילו, המוחזק כיום במעצר בצרפת עד שיושלמו נגדו הליכי הסגרה לרוסיה. שם הוא חשוד בניסיון לרצוח את מושל איזור קמורובו במערב סיביר. הוא דוחה את ההאשמות האלה, ומייחס אותן לקשריו של צ'רנוי עם צמרת השלטון ברוסיה.

לפי שעה לא הוגש כתב הגנה, ופרקליטי הנתבעים מבקשים ארכה של עד ארבעה חודשים. הם גם כופרים בסמכותו של בית משפט אמריקני לדון בעניינים האלה. התובעים משיבים, שחלק מן העבירות המיוחסות לנתבעים התרחשו על אדמת ארה"ב, או נעשו בקשר עם יחידים ומוסדות בארה"ב. החוק האמריקני מעניק לבתי משפט את הזכות לשמוע תביעות גם אם הן נוגעות לעבירות שנעשו בחו"ל.

כך או אחרת, דין הראיות בתביעה אזרחית שונה מזה של תביעה פלילית. התובעים אינם חייבים להוכיח מעל לכל ספק את אשמת הנתבעים, ומספיק להם לשכנע חבר מושבעים, כי נגרם להם נזק כספי ממעשי הנתבעים. דוגמה להבדל הזה ניתנה ב-1998 במשפטו הסנסציוני של או.ג'יי. סימפסון: הוא זוכה מחמת הספק מרצח אשתו לשעבר, אבל הורשע אחר כך בתביעה אזרחית, ונדרש לשלם עשרות מיליוני דולרים למשפחת אשתו.

התובעים במקרה הזה דורשים 2.7 מיליארד דולר על הנזקים שנגרמו להם בעטיים של מעשי צ'רנוי ושותפיו. הנה כמה דוגמאות, הלקוחות מכתב התביעה:

"קשר שהתחיל בשנות ה-90, שמטרתו היתה להשתלט באופן מונופוליסטי על תעשיית האלומיניום הרוסית, והיו שותפים לו, בין השאר, איל-העסקים אולג דריפאסקה, ראש 'חברת האלומיניום הסיבירית'; שותפו, מיכאיל צ'רנוי ועסקיו האמריקניים, שזהותם אינה ידועה; וארגון המאפיה הרוסי-אמריקני 'איזמאילובו'.

"להבטיח את הצלחת הקשר, דריפאסקה, צ'רנוי ובעלי בריתם עשו, במישרים או בעקיפים, אין-ספור מעשים פליליים, ובכללם רצח, סחיטה, הונאה והלבנת כספים.

"המעשים האלה כללו אלימות פיסית והלבנה של כספים, שהושגו כתוצאה מפעילות לא-חוקית בארה"ב, כדי לקדם את המזימה.

"המעשים האלה כללו נסיונות לרצח ורצח, ובכללם רציחתו של האמריקני פליקס לבוב.

"המאפיה של איזמאילובו היא מארגוני הפשע הידועים ביותר ברוסיה, ונקראת על שם רחוב איזמאילובו במוסקבה. היא ידועה לשימצה על אכזריותה". (שניים מן הנתבעים, לצד צ'רנוי, מתוארים כמנהיגי איזמאילובו. אחד הוא אנטון מאלבסקי, אזרח רוסי. השני הוא וייאצ'סלאב איבאנקוב, הידוע בכינוי "יאפונצ'יק", או "היפאני הקטן". הוא מוחזק כיום בבית כלא פדרלי בארה"ב).

"צ'רני הצטרף אל הקשר להשתלט על תעשיית האלומיניום הרוסית ב-1993-1992, יחד עם דריפאסקה.

"ביחס ל'קראז' (מפעל האלומיניום הענקי בחבל קראסנויארסק, במערב סיביר), כדי להוציא אל הפועל את המזימה, צ'רנוי השתתף באין-ספור מעשי פשע באמצעות שותפותו עם המאפיה של איזמאילובו, ובכללם חיסולים חוזיים של יריבים רבים.

"ההאשמה הזו מיוסדת על מסמכים של ממשלת רוסיה ועל פירסומים רחבי-יריעה בכלי התקשורת... קטנה עד קיצוניות היא הסבירות, שכל-כך הרבה אנשים הקשורים ב'קראז' יירצחו מסיבות שאינן קשורות במאבק על השליטה ב'קראז'.

"ההאשמה גם מבוססת על הקשרים בין צ'רנוי ובין מאלבסקי בסחיטת כסף מ'נקאז' (מפעל האלומיניום בעיר נובו-קוזנייצק אשר בחבל קמורובו, במערב סיביר) ומשותפיו לעסקים.

"נוסף על זה, צ'רנוי, באמצעות המאפיה של איזמאילובו, אירגנו את רצח האמריקני פליקס לבוב, ב-1995.

"ההאשמה מיוסדת על העובדה, שלבוב התחרה עם צ'רנוי על השליטה ב'קראז' וב'פאז'.

"ההאשמה הזו מיוסדת על העובדה שלפני מותו לבוב אמר, כי צ'רנוי איים לרצוח אותו.

"כתוצאה מרצח לבוב, החברה האמריקנית שאיתה היה לבוב קשור פשטה את הרגל. כתוצאה מכך צ'רנוי השתלט על 'קראז'.

"בסוף 1995, 'נקאז' ושותפיו מצאו מקורות חלופיים של אלומיניום. באוגוסט 1995 הודיע ז'יבילו (אחד התובעים במשפט בניו יורק) לצ'רנוי, כי 'נקאז' ושותפיו לא יסחרו עוד עם 'טראנס וורלד' (החברה הבריטית, שניהלה את סחר האלומיניום בשביל האחים צ'רנוי).

"זמן קצר אחרי כן, בספטמבר 1995, נרצח פליקס לבוב.

"אחרי רצח לבוב, יורי ז'יבילו, אחיו של מיכאיל ז'יבילו, ונציגים אחרים של 'נקאז' נפגשו עם דריפאסקה (שותפו של צ'רנוי) בוועידה של סחר אלומיניום בשיקאגו. דריפאסקה איים, כי אם מיכאיל ז'יבילו לא ישתף פעולה עם צ'רנוי ועם טראנס וורלד, הם יעשו לו מה שעשו ללבוב.

"בסתיו 1995 זומן ז'יבילו לישראל לפגוש את צ'רנוי, כדי לדון בגובה דמי החסות לשנה הבאה. אל צ'רנוי הצטרף מאלבסקי (מנהיג המאפיה של איזמאילובו).

"נוכחותו של מאלבסקי, היא לבדה, הילכה אימים על ז'יבילו.

"במהלך הפגישה איימו צ'רנוי ומאלבסקי, כי אם התשלומים לא יימשכו, יצטרכו מאלבסקי ושותפו 'יאפונצ'יק' להתערב בעסקים. זה היה איום ישיר על חיי ז'יבילו.

"במארס 1996 נעשה נסיון להתנקש בחיי ז'יבילו. אחרי הנסיון, צ'רנוי הודיע לז'יבילו, כי אם 'זה' לא הצליח בפעם הראשונה, 'זה' יצליח בפעם השנייה. כתוצאה מן האיומים האלה, 'נקאז' ושותפיו הוכרחו לשלם מיליוני דולרים דמי חסות על פי הוראת צ'רנוי.

"צ'רנוי הלבין בסופו של דבר את הכספים האלה באמצעות חברת 'טראנס-קומודיטיז' בניו יורק. ההכנסות האלה הועברו דרך בנקים בארה"ב, ובכללם הבנק של ניו יורק (אשר נגדו נפתחה ב-1999 חקירה פדרלית בארה"ב על הלבנה מסיבית של הון רוסי שחור)".