רעידת אדמה בביהמ"ש העליון

הלכת יזום: בפסה"ד בעניין עיריית נס ציונה ואח' נ' י"ח יזום והשקעות ואח' (רע"א 2425/99, ניתן ביום 12.9.00), נדרש ביהמ"ש העליון לבקשת רשות ערעור, שהוגשה על פסק דין בשלוש בקשות רשות ערעור שנדונו במאוחד, שנדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי.

ביהמ"ש העליון (מפי השופטת שטרסברג כהן, שאליה הצטרפו הנשיא ברק והשופט אנגלרד), פסק, כי למעט במקרים חריגים ביותר, בעלי חשיבות עקרונית מיוחדת או הבטחה שלטונית נטענת, לא ידונו בתי המשפט האזרחים בתביעות כספיות להשבת היטלי ביוב ואגרות תשתיות מים, והסמכות לדון בהם מסורה לערכאות הקבועות בחיקוקים הסצפיציפיים.

ביהמ"ש השאיר בצריך עיון את הסוגיה מהו הדין לגבי תביעות שיסודן בעילות רשלנות. עוד נקבע, שבהליכי התקיפה הנקובים בחוק לגבי היטלי ביוב ואגרות מים, ניתן להעלות את כל טענות התקיפה ולא רק טענות "טכניות". זאת ועוד, הערכאות באותם הליכים מוסמכות לבחון אם הוצאו דרישות תשלום כדין.

פס"ד זה הביא לתוצאה הקשה, שלפיה מי ששילם ביתר היטלי ביוב ואגרות תשתיות מים, לא יוכל, לכאורה, לאחר מכן לתבוע השבה אם לא נקט את ההליך הקבוע בחוק. זאת, אף אם הרשות המקומית הפרה את החובה הקבועה בדין ולא טרחה למלא את חובתה על פי חוק ליידע אותו נישום בדבר זכות הערר השמורה לו. הכותבים ייצגו צד בתיק. על פס"ד זה הוגשה בקשה לדיון נוסף.

הלכת מנחמי: בפסה"ד בעניין עיריית ר"ג נ' מנחמי (ע"א 1842,1869/97 ניתן ביום 15.11.00) צעד ביהמ"ש העליון צעד נוסף. בפס"ד של הנשיא אהרון ברק (שאליו הצטרפו השופט אנגלרד והשופט חשין), נקבע, כי השאלה - אם חובת הדרישה הקבועה בחוק הביוב היא חובה מהותית או דיונית, היא שאלה קשה.

ביהמ"ש החליט שלא לדון בה, שכן מצא שהשאלה הרלוונטית יותר היא האם הפרת החובה היא הפרה מהותית אם לאו. כאן התווה ביהמ"ש מבחן, שנכנה אותו מבחן "תוצאת המעשה המינהלי": האם תוצאת המעשה המינהלי הייתה משתנה לו לא נפל הפגם בדרך הביצוע?

על כך השיב ביהמ"ש בשלילה וקבע, שהרשויות המקומיות זכאיות לגבות היטלי ביוב אף אם הפרו את החובה הקבועה בחוק.

עם זאת, קבע ביהמ"ש את חובתן המושגית של רשויות מקומיות לשאת בפיצויים בשל נזק הנדרש מאי הוצאת דרישת התשלום. בפס"ד זה אפשר ביהמ"ש לנישומה להגיש ערר לגורמים המוסמכים בתוך 60 יום ממתן פסה"ד. לא ניתן שום הסבר מדוע שפר גורלה של הנישומה בתיק זה מגורלם של המשיבים בפסה"ד שנסקר קודם לכן. מן הראוי היה לקבוע, ברחל בתך הקטנה, כי במקום שהפרה הרשות המקומית את חובתה ולא הוציאה כלל דרישת תשלום או לא פירטה בה את זכות הערר, הכול כקבוע בחוק, יוכל הנישום להגיש ערר.

בפס"ד נפסקו הלכות חשובות נוספות. למשל, שאגרות הבנייה למגורים הקבועות בתקנות התכנון והבנייה אינן פרוגרסיביות, ועוד.

הלכת ארקו: בפסה"ד בעניין ארקו ואח' נ' עיריית ראשל"צ ואח' (בג"ץ 1149/95, ניתן ביום 7.12.00), הגיע ביהמ"ש העליון לתוצאה, שלפיה רשות מקומית רשאית לתקן רטרוספקטיבית טעויות לכאורה שנעשו בחוקי העזר שלה 12 שנים קודם לכן. בעשותו כן הרעיד ביהמ"ש העליון את אמות הספים של יסודות המשפט במספר קביעות והלכות חדשות.

בניגוד להלכה הקודמת קבע ביהמ"ש הלכה חדשה, שלפיה בכל חיקוק ספציפי מסמיך יש למעשה סמכות משתמעת לחקיקת משנה רטרוספקטיבית, וזאת מכוח סע' 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981.

עוד נקבע, לראשונה, כי בעת בחינת חוקיות הרטרוספקטיביות של חקיקת משנה "מרפאת", אין לשקול את עצם חוקיות חקיקת משנה "לאחר הריפוי" מבחינת החוק המסמיך. נערכה הבחנה חשובה וקשה בדיני מיסים, המבחינה באופן מלאכותי בין תעריף היסטורי לעקרונות הצמדתו, וסבירות כל אחד מהם אינה תלויה בסבירות האחר וצריכה להיבדק בנפרד.

ממועד הגשת הבג"ץ ועד למתן פסה"ד חלפו יותר מחמש שנים תמימות, וממועד הישיבה האחרונה, שאליה זומנו הצדדים לשאלות הבהרה, חלפה יותר משנה. בבג"ץ דנו שלושה הרכבים של ביהמ"ש העליון. בדיון בבג"ץ התברר, שהגרסאות של העירייה ומצגיה כלפי שר הפנים וגם כלפי ביהמ"ש לקו בפגמים כבדים. כך, למשל, התברר, שבהליך חקיקת חוקי העזר הרטרוספקטיביים נשמט מעיני העירייה קיומו של חוק עזר עירוני, ואף בתצהיר התשובה של העירייה לא בא זכרו.

המשנה לנשיא, השופט שלמה לוין, עמד על כל אלו, אך בסיכומו של יום מצא עצמו בעמדת מיעוט, כאשר דווקא פסה"ד של הרוב, השופטת שטרסברג כהן, שאליה הצטרף ללא הנמקה השופט יעקב קדמי, מעורר תמיהות רבות, שבוטאו בשתי בקשות לדיון נוסף. למשל, תמוהה עמדת המוצא של דעת הרוב, כי מבחינה עובדתית התיקון היה נחוץ, למרות שאין בפסה"ד של הרוב התייחסות כלשהי לפגמים הכבדים שבגרסת העירייה. יצוין כי הכותבים ייצגו צדדים בתיק, ומייצגים אותם גם בבקשה לדיון נוסף.

סיכום: אם תתקבלנה הבקשות לקיומו של הדיון הנוסף בשניים משלושת המקרים, אנו צפויים להלכות חדשות או לביסוס נוסף של ההלכות הקיימות. מכל מקום, בסוגיות כבדות משקל אלה טרם נאמרה המילה האחרונה.