גשש החיוור כבר עשה מזה מערכון: "ישראבלוף", אבל בעולם הגדול תופעת הזיופים
הפכה זה מכבר למכה. כאילו-ליווייס, כאילו-ריבוק, בעצם כאילו-הכל. כשבעה אחוזים
מכלל המוצרים בעולם מזויפים - בערך של 400 מיליארד דולר בשנה, עם קצב גידול
שנתי של 20%. בראש רשימת הזיופים עומדים פריטי ביגוד והנעלה, בשמים, תוכנות
וחלקי חילוף לרכב. המאבק בזיופים מתרכז בשני מישורים: פעילויות אכיפה ופיתוח
אמצעים למניעת וזיהוי זיופים.
פיתקית - ממדבקות פשוטות לחותמות אלקטרוניות חברת פיתקית קמה ב-1967 והונפקה
ב-1993 בבורסת תל-אביב. החברה עוסקת בהפקת מדבקות לשוק המקומי, ובאופן עקיף
גם לייצוא (החברות הישראליות שמשתמשות במוצרי החברה מוכרות גם לחו"ל). לפי
הערכת הנהלת החברה, כ-60% אחוזים מהמחזור מתקבל מייצוא ישיר, בעיקר נגזרות
של החברות הבנות של החברה, העוסקות בפיתוח הטכנולוגיות שיפורטו להלן, וכ-40%
נוספים מייצוא עקיף. בפיתקית, כולל החברות הבנות, מועסקים כ-100 איש. המחזור
הכספי שלה עמד בשנה האחרונה על כ-9.7 מיליון דולר, והיא הפיקה רווחים בהיקף
של כמיליון וחצי דולר.
לפני מספר שנים החלו אנשי פיתקית לחפש אחר מקורות הכנסה נוספים, ויצירת מה
שאוהבים לכנות "ערך מוסף" למוצרים שלהם. המספרים המדהימים של תעשיית הזיופים
בעולם שכנעו אותם שהדרך ללב הלקוחות היא בסיוע למניעת הפסדיהם של אלה, ולפיכך
איתרו אנשי פיתקית את חברת SECU SYSTEM ורכשו את השליטה בה. אל פיתקית הצטרפה
מאוחר יותר חברת SICPA השווייצרית - שהצבעים שהיא מייצרת משמשים להדפסת שטרי
כסף - אשר רכשה חלק מהחברה, והותירה את פיתקית עם אחזקת של 50% בחברה.
גדעון פישמן, מנכ"ל משותף בפיתקית: "ההגנות שהיו קיימות עד לפני מספר שנים
היו בעיקר שימוש בהולוגרמה, כך שלכאורה הצרכן יודע שמה שהוא קונה אינו מזויף.
בסופו של דבר, התברר שקל מאד לזייף הולוגרמות, והתחילו לחפש אמצעים חדשים למניעת
זיופים, תוך התמקדות בהטמעת איזשהו מנגנון אימות בתוך הפריטים עצמם, כך שלצופה
מבחוץ אין הבדל בין מוצר אמיתי למזויף, אולם בעזרת בדיקה פשוטה ניתן לעלות
על התרמית".
המוצר של סקו-סיסטם הוא בעצם שימוש מתוחכם בצבעים (שמספקת Sicpa) ליצירת "חותם
המשולב בגוף התעודה עצמה, בין השכבות. לקריאת אותו חותם נדרש קורא מיוחד, שניתן
לשלב אותו גם במתקנים קיימים, כמו דלתות, שערי כניסה, חניונים ועוד". בין היישומים
בהם מוטמעת הטכנולוגיה ניתן לציין תעודות זהות, דרכונים, כרטיסי נסיעה ברכבות
ובאוטובוסים וכדומה. הפריטים ה"ממוגנים" מיוצרים על-ידי חברה צרפתית, כשפיתקית
מספקת את צבעי הגלם והטכנולוגיה ומקבלת בתמורה תשלום עבור הצבעים ושיתוף בהכנסות
ממכירת המוצרים.
הצרפתים דיווחו לפיתקית שעקב השימוש באמצעים למניעת זיופים הגיע החיסכון המצטבר
ל-20 מיליון דולר, וחידשו עימם את החוזה לשנתיים נוספות. פישמן מציין בנימה
מבודחת שעל גבי הכרטיסים עדיין מקפידים להדפיס גם הולוגרמות, למרות שדעתו עליהם
הובעה לפני מספר שורות, אולם לדבריו הן משמשות רק כאמצעי לסנן את הזייפנים
הלא מתוחכמים. המתוחכמים (לכאורה) מצליחים לזייף את ההולוגרמות, אולם כיוון
שהצבע המיוחד אינו נראה בעין האדם, הם נתפסים לאחר שהקורא לא מאתר את הימצאות
ההגנה על הכרטיסים.
בתהליך הייצור נבדק כל פריט בנפרד, באמצעות תהליך המשולב בייצור עצמו, כך שלא
ייווצר מצב שבו ה"חותמת" הלגיטימית, באם היא פגומה, תגרום ל"אזעקת שווא" בעת
שביש המזל נושא הדרכון שעליה היא מוטמעת, נחשד בשימוש בתעודה מזויפת. לדברי
החברה, אחוז הפגמים בייצור מגיע ל-1 ל-130,000. ההכנסות בשנת 1999 מפעילות
סקו-סיסטם הגיעו ל-150 אלף דולר, וסכום זה הוכפל כבר בשלושת הרבעונים הראשונים
של שנת 2000.
ראו אנשי פיתקית כי טוב, והחליטו להפוך את ההשקעה במניעת הזיופים לעסק נפרד.
בסוף שנת 2000 החברה הקימה חברה בת - "פיתקית טכנולוגיות" (שתכונה להלן, לצורך
עמידה במגבלות המקום של הכתבה, "טכנו"), ששמה לה למטרה לאתר ולרכוש נתח בחברות
סטרט-אפ שמוצריהן מסייעים למניעת זיופים. ב-10% מ"טכנו" מחזיקה חברה אמריקאית
בשם GENUONE, המתמחה בהגנה על מותגים (Brand protection) ששילמה על חלקה מיליון
דולר, ושלושה אחוזים נוספים מצויים בידי העובדים. עד כה השקיעה החברה בארבע
חברות נוספות (מלבד סקו-סיסטם) ואלה הזוכים המאושרים:
SAFECARD, בה מחזיקה טכנו כ-40%, פיתחה מערכת שבה מוטמע פס אלומיניום בשכבה
פנימית של תעודות הזיהוי, שאינה מוצגת כלפי חוץ. החברה מעסיקה שישה עובדים.
ASTEC, שגם בה מחזיקה טכנו ב-40%, פיתחה סיב אמורפי שנועד להתקנה בתוויות,
בדומה למוצרים המוצמדים לביגוד ומצפצפים בעת שהגנב מנסה להימלט עם שללו דרך
דלת הכניסה. הסיב, כאמור, יוטמע בתוך התוויות, והוא ניתן להפעלה ולכיבוי באמצעות
מגנט. החברה מעסיקה שלושה עובדים ואמורה להתחיל למכור את מוצריה עוד השנה,
לאחר השלמת תהליך הפיתוח.
OPTID, ש-10% ממניותיה נמצא בידי טכנו. היא מפתחת אמצעי לזיהוי, שמיועדים לשימוש
בכרטיסים אישיים לעובדים. באמצעות הכרטיס יוכל העובד "להציג" עצמו להתקני האבטחה
במוסד, כמו גם לשערי הכניסה למכוניות. בניגוד לפתרונות דומים המבוססים על שידור
אלחוטי של גלי רדיו, שבהם התדר משותף לכל המשתמשים, בטכנולוגיה הזו כל משתמש
מזוהה בנפרד באמצעות האינפורמציה המוטבעת בכרטיס. במקומות הומי אדם ומכוניות,
כמו אצטדיונים וכמה מהחברות הגדולות, ניתן לזרז את תהליך הכניסה ולחסוך בעלויות
השוטפות של תחזוק המערכת (פישמן: "כרטיס יעלה כמה דולרים בודדים, בעוד מוצר
המבוסס על תדר רדיו מגיע ליותר מ-20 דולר). בתחילת חודש מאי הקרוב צופים בחברה
התחלת מכירות, שעשויות להביא להכנסות של מאות מיליוני דולרים בשנה הראשונה.
SUPERPRO - ההשקעה האחרונה (בינתיים) של טכנו, פיתחה טכנולוגיה המאפשרת לצרוב
מידע על גבי אריזות, כך שמבחינה חיצונית לא נראה דבר, אולם קורא מיוחד מסוגל
לאתר את המידע. מלבד הוכחת אמיתות המוצר לעומת הזיוף, פותרת הטכנולוגיה בעיה
נוספת: כשחברות שונות מנתבות מוצרים שונים למדינות שונות, נוצרים פערי מחירים
בין השווקים השונים, למשל: כשמוצרים ששווקו ליעד בו המוצר נמכר בזול, מועברים
על-ידי גורמים שונים (הפועלים לעתים בשיתוף פעולה עם עובדים באותן חברות) לארצות
בהן אותם מוצרים נמכרים במחיר יקר יותר, נפתח עבורם שוק חדש שבו הם מוכרים
את המוצר בזול, והוא אף אינו יכול להיחשב כמזויף (שכן הוא מיוצר על-ידי החברה
עצמה). באמצעות צריבת המידע על האריזות עצמן יוכלו "פקחי" החברות לאתר משלוחים
שהגיעו ליעד שלא נקבע עבורן.
בסך הכל השקיעה טכנו כ-1.8 מיליון דולר בארבע החברות, כשלגבי סקו-סיסטם הסכום
גבוה יותר, אך קשה יותר להערכה. "אני מאמין שעד היום, במסגרת תהליך הפיתוח
ומתן מימון שותף, הגענו שם להשקעה של כמה מיליוני דולרים", אומר פישמן.
כל החברות, מלבד אופטיד יפעלו בעתיד הקרוב ישירות ממשרדי פיתקית שבקיסריה,
ולרובן מנכ"לים נפרדים (היזמים). פיתקית נמצאת במו"מ להשקעה בחברה נוספת העוסקת
בתחום. שיתוף הפעולה עם החברות - מעבר להשקעה הכספית ומתן האחסניה בצלה של
פיתקית - פועל גם בקווי היצור, כאשר פיתקית מייצרת עבור החברות את המוצרים,
ומטמיעה אותם במוצריה.
לכאורה, השלב הבא בסינרגיה שבין הטכנולוגיות היה להביאן למצב שבו הן יכנסו
לשימוש בכל סופרמרקט, כך שעל אריזת המוצר עצמו ישולבו הנגזרות של אותן טכנולוגיות:
מצד אחד אמצעים לזיהוי מהיר של המוצר באמצעות האינפורמציה הטבועה באריזה, מה
שיאיץ את התהליך בקופה, ומצד שני שילוב טכנולוגיות למניעת זיופים, שלא לדבר
על הבעיה עתיקת היומין של הגנבות. למרבה ההפתעה, בפיתקית מעדיפים שלא לשאוף
לפרישה רחבה של אותם אמצעים. "תראה מה קרה להולוגרמות", אומר זאב בליוייס,
מנכ"ל משותף בחברה, "כשהחלו להשתמש במוצרים מסוימים יותר ויותר פעמים, נהיה
קל וזול יותר לזייף אותם. למרות שאנחנו מוותרים על נתח שוק משמעותי, אנחנו
מעדיפים להיות מתקדמים מבחינה טכנולוגית ולאו דווקא מבחינת כמות השימוש העולמית".
גם לשוק כרטיסי האשראי לא מתכוונים אנשי פיתקית-טכנו להיכנס. "מחירי הנפקות
כרטיסי האשראי זולים - בערך 20 סנט ליחידה - מה שלא מאפשר להם לשלב טכנולוגיות
נוספות מבלי לייקר את התהליך. אנחנו נכנסים לכרטיסים שעלות הפקתם מגיעה ממילא
לאיזור השלושה דולר, כך שהתוספת היא לא משמעותית", אומר בליוייס.
תדביק - מאריזות מצויות לפיתוחים לזיהוי מוצרים תדביק, שגם היא נסחרת בבורסה
התל-אביבית, הוקמה ב-1983 ומעסיקה כיום כ-400 עובדים. בשנת 2000 עמדו הכנסותיה
על כ-55 מיליון דולר, והן הניבו רווחים בשיעור של 13 מיליון דולר. לחברה מפעל
בתרדיון (גוש שגב), מפעל בפתח תקווה (שהיה שייך לדביקול, שעמה התאחדה) ומפעל
נוסף בבעלות מלאה בארה"ב.
לפני כשנתיים החלה תדביק בתהליך שיהפוך את החברה מיצרנית מדבקות ל"חברה שנותנת
פתרונות מלאים בתחום האריזה", כהגדרתו של המנכ"ל הנוכחי, אילן דרורי. באותה
תקופה היוו המדבקות כחצי ממחזורה של החברה, כששאר המחזור התקבל מייצור עטיפות.
לפני כשנה וחצי רכשה החברה את חברת צ.ל.פ, העוסקת בתחום האריזה, והוקמה חברה
ברוסיה המייצרת עבור השוק המקומי.
גם בתדביק רצו להוסיף לסל המוצרים בתחום האריזה "ערך מוסף", והמנכ"ל דרורי
מלין על העובדה שטכנולוגיה כמו ברקוד, שמצויה עמנו מזה כ-25 שנה, היא למעשה
הפיתרון היחיד הנפוץ לאיתור אריזות. "עד הזמן האחרון תפקידה של האריזה היה
בעיקר להגן על המוצר", אומר דרורי. "היום התפקיד הרלוונטי שלה, עם ההתפתחות
הטכנולוגית, הוא לבדל אותה מהזיופים. כמות הזיופים שמתפרסמת רשמית היא קטנה
בהרבה מהכמות האמיתית בשטח, כיוון שלא כל החברות 'מתגאות' בעובדה שהצליחו לזייף
מוצרים שלהן. קח לדוגמא את חברת טבע, שנכנסת לפעילות בברזיל - שם יש חוק שקובע
שעל האריזות של התרופות חייבים לשלב אמצעי נגד זיופים". דרורי מסכים שההולוגרמות
אינן פיתרון יעיל, אבל לא רק כיוון שקל לזייף אותן, אלא מעצם העובדה שהצרכן
אמור לדעת מה בדיוק לחפש בהולוגרמה כדי לבדוק את המוצר.
בתדביק עסקו עד לאחרונה בעיקר בהסתכלות: עתה הם שמחים להציג פיתוחים מפיתוחים
שונים המיושמים לזיהוי מוצרים, אולם בפועל אין מדובר בפיתוח עצמאי שלהם, אלא,
להגדרתם, כ"בסיס לרעיונות בתחום". אז מה בכל זאת עושים בתדביק? הם הקימו חברה
בת בשם Tadbik Advanced Technologies - TAT, שקיבלה בשלב הראשון 1.8 מיליון
דולר להשקעה בסטרט-אפים. החברות הראשונות שזכו להשקעה מ-TAT הן פאואר פייפר,
שתמורת חצי מיליון דולר העניקה לתדביק אחוז ורבע ממניותיה. פאואר פייפר מפתחת
סוללות דקיקות וגמישות, שאותן ניתן לשלב במוצרים של תדביק. דרורי: "הסוללות
של פאואר פייפר הן בעצם הכנה לעתיד; כשנגבש את הדרכים שבהן נציע טכנולוגיות
למניעת זיופים, יהיה לנו ביד אפשרות לספק כוח לאותם מוצרים". כיום מייצרת תדביק
עבור פאואר פייפר חלק מהרכיבים הגולמיים, והשאיפה בעתיד היא להגדיל את שיתוף
הפעולה ולאפשר לחברה להשתמש במשרדי תדביק בארה"ב, קרוב יותר ללקוחות הפוטנציאלים.
החברה השנייה שבה השקיעה תדביק היא TECHNOLOGY LATENT IMAGE - LIT שעבור שישה
אחוזים ממניותיה קיבלה מתדביק 680 אלף דולר. הפיתוח של LIT מאפשר להדפיס על
כרטיסים, וגם על פריטי ביגוד, מדבקה שבה מוטבע לוגו החברה, הניתן לצפייה רק
באמצעות פילטר (מקטב), הבנוי מחומר דמוי פלסטיק שקוף. חשמלאי שמבקש לבדוק את
זהות השקעים החשמליים שאותם רכש להתקנה בבית הלקוח, מחזיק עמו, על רצועת המפתחות,
את אותו פילטר, והוא יכול לבדוק בשטח את האביזר. הפילטר מסובסד בדרך כלל על-ידי
יצרני המוצרים עצמם, ובסופו של דבר ההשקעה מחזירה את עצמה כשהלקוחות עושים
שימוש רק במוצרים המקוריים. ל-LIT מסייעת תדביק בתהליכי ההדבקה על המוצרים
עצמם.
מחישוב מהיר עולה שלתדביק יש עדיין כ-600 אלף דולר "פנויים להשקעה" ודרורי
מספר שהחברה נמצאת במו"מ עם שלוש חברות נוספות, כשהכוונה היא להגיע לחברות
כבר בשלב הסיד, ובכך לקבל אחזקה גדולה יותר בחברה. בנוסף, מתכוונת תדביק להגדיל
את המימון הראשוני שנועד להשקעות, לפי הצורך. דרורי לא פוסל שיתוף פעולה עם
אחת מהחברות שפיתקית השקיעה בהן. למרות שההשקעות הראשונית בוצעו בחברות ישראליות,
בתדביק אומרים שהם מחפשים גם חברות רלוונטיות בחו"ל.
כתבות
ני"ע
