רוצים עוד

תביאו לנו עוד יוצרים מחוננים כמו יוסי מדמוני ודוד אופק, תביאו לנו עוד שחקנים רגישים ונפלאים כמו ולדימיר פרידמן ומרינה שויף, ובעיקר - תביאו לנו עוד פרקים מהסדרה. 15 אפיזודות זה באמת מכובד, אבל לא מספיק, בוודאי לא בתקופה כל-כך קודרת, שבה המסר האופטימי של "טייק אווי" זוהר כמו אור נדיר באפלה.

ועכשיו, אחרי שהמסר הזה הובהר, הגיע זמן הסיכומים. "טייק אווי", שעונתה הראשונה (יש לקוות) הסתיימה אתמול, היא סדרה שבסך הכל הצליחה למצוא את מקומה על מסך הטלוויזיה הישראלי. היא אומנם לא חדרה לתודעה כמו "טירונות" או "הבורגנים", אבל יחסית להפקות המקור של הכבלים, מצבה לגמרי לא רע.

ההצלחה של "טייק אווי" אינה משהו שיש להקל בו ראש. למרות ה"אותנטיות" שלה, למרות המראה המחוספס והמיוזע, מדובר באחת הסדרות הכי פחות ישראליות שנעשו בשנים האחרונות. למעשה, מדובר בסדרה ששמה לה למטרה לצאת נגד כל מה שמזוהה עם האופי המקומי, זה שיוצר את "הישראלי המכוער".

קחו לדוגמה את מיכאל צדיקוב - הגיבור המוביל את הסדרה. צדיקוב, אדם ממוצא רוסי, מקים לו חברת שליחויות בעלת קו היוצא חוצץ נגד האופי הישראלי. השליחים שלו, הוא מכריז, לא יהיו גסי רוח, לא יאחרו עם ההזמנות, תמיד יהיו אדיבים, יגידו ללקוחות "בוקר טוב", ויעזרו להם בעת צרה. הרעיון הזה כה מנותק מההוויה הישראלית, שאין לסביבתו של צדיקוב אלא לנהוג בו כבעב"ם. אפילו שמה של החברה שלו מנותק מהמציאות. "חלליות" קוראים לה. היא אינה מחוברת לאדמה.

עצם הצבתו של גיבור כמו צדיקוב כראש חץ של סדרה דרמטית נועז מאין כמוהו, וצריך לברך את הלקטורים של אי.סי.פי שלא שלחו את מדמוני ואופק לשכתב אותו החוצה. צדיקוב הוא כל מה שעידו המפקד המסוקס מטירונות, או נינה הרווקה המרירה מהבורגנים, לא יהיו לעולם. הוא עדין, מתחשב, ובעיקר מענטש - תכונה שיוצרי טלוויזיה רבים מתקשים ליצור.

מכיוון שצדיקוב כזה, לא יודעת החברה הישראלית איך לאכול אותו. לכן הוא גם מאושפז בבית חולים לחולי נפש. המחלה שלו קשה וממארת, ולפסיכיאטר הישראלי המטפל בו אין עבורה תשובה. צדיקוב חולה באידיאליזם, ובגילו המתקדם נראה שאין למחלה שלו מרפא. הקונפילקט בין צדיקוב העובד במרתף של איזה קניון אפור, לישראליאנה הרוחשת מעל ראשו, הוא זה שמזין את "טייק אווי" - ועושה זאת נהדר.

בעיתוני סוף השבוע הופיע תקציר הפרק האחרון של הסדרה, ובו נכתב שצדיקוב, שעסק השליחויות שלו הולך ומתדרדר, שב ומאבד את שפיותו. הסוף הזה נשמע מכעיס, למרות שלכאורה קשה לחשוב על סוף הגיוני ממנו. לכן, התגלה סופה האמיתי של העונה כאופטימי מאין כמוהו. מסתבר שהעיתונים טעו. צדיקוב לא השתגע. העסק שלו אומנם כמעט שנסגר, אבל הוא שמר על האופטימיות שלו ועל ליבו הטוב עד לשוט האחרון, כנגד כל הסיכויים. להיות טוב, לא משנה מה יקרה - זה המוטו של "טייק אווי". כמה משמח היה לגלות, שהיוצרים שלה לא בגדו בו עד הרגע האחרון.