קצת מתגרה, וקצת משעשע

מפגש בין שני זוגות חברים, כשזוג אחד העומד בפני פרידה, מעלה בעיות גם בחיי בני הזוג השני, אך בה בעת גם מחזק אותם.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") בדעה שמהחומר הזה, בהחלט אפשר היה לעשות כמה פרקים בסדרה טלוויזיונית אמריקנית ו"אפילו להעביר במוח רבע מחשבה וחצי רגש על מה זה אומר על הזוגיות שלך, בקהל".

הכל בסדר בהצגה הזאת. "מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. אין כל מסתורין או הפתעה". ליאור אשכנזי "מעביר בחן בלתי אמצעי את תפקיד הגבר המוצא חיים חדשים מחוץ למסגרת שחנקה אותו, וכץ ממלאת יופי את תפקיד הרעיה הנזנחת". נבון מצליח להתעלות "מעל כבלי דמותו הטלוויזיונית" ווינו-אלעד משכנעת בתפקיד היעכנא.

מדובר בהפקה "מקצועית, נקייה, מכובדת" אך גם "מוגבלת", והמשחק בהתאם. הערב מבויים, מתוכנן, מעובד "כל-כך בסדר", שהוא מעורר בהנדלזלץ כמיהה "למשהו שישבור קצת את הכלים, יטלטל באמת את הסירה", ויגיע "לעוד כמה דרגות עומק אפשריות".

אליקים ירון ("מעריב") טוען, שהמחזה של מרגוליס "קצת מתגרה בנו, וקצת משעשע, אבל אף פעם לא מעורר אותנו לראות את המציאות בעיניים חדשות". אוהד אשכנזי מביים "באופן קורקטי למדיי", והשחקנים עושים "מעט יותר". כץ "מקסימה", אשכנזי מעביר "מידה רבה של חן", וינו-אלעד "מצליחה ליצור עניין" ומעל כולם נבון, "שבשתיקות שלו וגם במבטים מעניק לדמותו השדופה משהו מעבר למילים, משהו עמוק ומעניין יותר". בסך הכל הצגה "חביבה".

שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") מוצא, שלמרות הסיטואציה ה"די נדושה", מרגוליס מצליח "לצקת בה משמעות מחודשת". כשרונו הגדול מתבטא "ביצירת דמויות אמינות ודיאלוגים מדויקים. מחזה עדין ומלא ניואנסים כזה דורש עבודת אנסמבל מושלמת ומשחק אמין, וההפקה של אוהד אשכנזי מצליחה, בדרך כלל, להגיש עבודה כזו".

ליאור אשכנזי וארנה כץ עושים עבודה טובה, "אך הכוכבים האמיתיים של הערב הם נבון ווינו-אלעד". היא "מצחיקה וחדה, אבל יודעת גם להקרין רגישות" והוא "מתחיל כטיפוס הנבוך המוכר, אבל בונה טרנספורמציה נפלאה בתמונות האחרונות". בעיקר בזכותם "הופכת ההצגה לערב חכם ומרגש, מהסוג שמעלה לך שאלות על החיים שלך".

בקיצור: הפקה מקצועית חביבה ונקייה (מדיי) - דעת המחמירים. אך יש גם מי שסבור שמדובר בערב חכם, מרגש ומשוחק היטב.