לא נשלם

בשנים האחרונות, כשדיברו על תחום התקשורת בהקשר ההיי-טקי, התייחסו לתחומי האינסטלציה, כלומר, לתעבורה בצינורות תקשורת. החשיבות של התוכן במסגרת הזו רודדה וצומצמה בעיקר לסוג אחד של תקשורת - אינטרנט. אבל גם האינטרנט, כמושג, מתייחס יותר לצינור, לרשת, מאשר למה שעובר דרכה. בכך מצוי גם הייחוד של הצינור האינטרנטי: הוא פתוח לכל ולכן התוכן שעובר דרכו מגוון יותר מכל מה שהיה מוכר לנו בעבר.

האינטרנט, כמילה, כמושג, הפך לשגור מאוד עבור רוב האנשים. כולם מדברים על האינטרנט, כולם רוצים לנצל אותו לטובתם. החל מהספר שלי שרוצה למשוך קהל באמצעות תספורות וירטואליות באתר שלו (שלא לדבר על היכולת לקבוע תור דרך האתר), וכלה בזן חדש של כותבי אינטרנט, שאין להם קיום מחוץ לדוט-קום. האינטרנט האיץ תהליך כלכלי עצום, שבימים אלה עולות שאלות רבות לגבי מידת האותנטיות שלו.

ההתכנסות של חברי הדירקטוריון של פי-קיוב בהרצליה - ארוע יוצא דופן לכשעצמו בימים אלה - היה הזדמנות טובה לתפוס לשיחה ארוכה שני בעלי דיעה שמגיעים לאינטרנט מפרספקטיבות שונות, כמעט מנוגדות.

ג'ים פלאש הוא שותף באקסל, אחת מפירמות ההון סיכון הידועות בסיליקון וואלי. פלאש עשה שנים ארוכות בתעשיית ההיי-טק, עם התחלה במחלקות המו"פ כמהנדס. את המסלול שלו עד ל-VC הוא עשה בחברות טכנולוגיה מובילות כמו זירוקס, שתמיד התאפיינה בהרבה טכנולוגיה ומעט מימוש, ואינטל, שהצליחה לשלב בין הצד הטכנולוגי לעסקי. לפגישה שלנו הוא מגיע, לפי דבריו כמו לכל מקום אחר, עם חולצת גולף פשוטה ועליה הלוגו של אקסל פרטנרס - אולי זכר למנטליות העבר כמהנדס פטריוטי בתאגידי ענק.

הג'ים השני הוא ג'ים קינסלה, שמנהל היום ISP אירופאי חדש בשם טיסקלי, ובעברו היה מנהל תכנים בקבוצת טיים וורנר, עבורה גם הקים את פת'פיינדר. הוא היה המנכ"ל של אתר התוכן MSNBC מבית מיקרוסופט ו-NBC ממש בימי עלייתו לרשת.

השניים התחברו לדירקטוריון של פי-קיוב בעקבות היכרות קודמת וארוכה עם יזם ומנהל החברה, יובל שחר. הסיפור של פלאש מעניין במיוחד, הוא נפגש עם שחר, כשהלה היה מהנדס בחברת נשיונל סמיקונדקטורס, ופיתח במסגרתה טלפון על רשת IP הרבה לפני שמישהו שמע בכלל על ראשי התיבות IP. פלאש מספר שמאז, לפני 12 שנה, הוא עוקב אחרי הקריירה של שחר. ההשקעה בפי-קיוב היתה ההזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו להצטרף אליו.

פלאש וקינסלה מייצגים את היין ויאנג של עולם האינטרנט. פלאש את הצד הטכנולוגי-אינסטלטורי, שמדבר על ביטס ובייטס, פקטות ושכבות, ואילו קינסלה את הצד שמדבר על תכנים ואתרים, על שטחי פרסום ועל לקוחות ביתיים.

אבל קינסלה מנסה להעמיד אותי על טעותי: "אני חושב שזו דיכוטומיה שגויה, כי באינטרנט הכל הם ביטס ובייטס. כל תעבורת האינטרנט היא תעבורה של פקטות, והיכולת להעביר תוכן נבנית על מעבר כל התכנים לעולם הפקטות, ואחר כך מעבר מהיר, יעיל וחכם של כל התכנים". ופלאש מחרה-מחזיק אחריו: "אני בניתי רוב חיי רשתות מהירות, כך שאפשר להגדיר אותי כמי שבא מהצד של הטכנולוגיה. אבל תראה את הקשר בין התוכן לצינור גם באינטרנט. ככל שיש יותר רוחב פס, המנוי ידרוש אפליקציות יותר כבדות, וכן הלאה והלאה. כלומר זה מעגל קסמים שמניע את התעשייה כולה ובבסיסו מונע מחוויית המשתמש, מהלקוח, מהפן התכני".

ג'ים פלאש היה מהמשקיעים ברדבק והיום הוא חבר דירקטוריון בה. רדבק, שנמצאת כיום כ-90% מתחת למחיר השיא שלה, היא עוד דוגמא למצבן של החברות שהובלו לשוק על ידי תעשיית ה-VC.

פלאש: "הרבה מנפילה הוא תגובה להערכת היתר שהיתה בעבר לחברה. רדבק שווה עדיין שניים או שלושה מיליארד דולר, ולטעמי זה עדיין שווי יפה. אמנם המצב לא מנחם את מי שקנה אותה בשיא, אבל זה עדיין נראה טוב. המצב הלא נורמלי נוצר, כאשר ולואציות עלו לשמיים בתקופה קצרה. אבל אנחנו באקסל עברנו הרבה דברים ב-30 השנים האחרונות, גם כאלה שמזכירים את התקופה הזו. נכון שמעולם לא עברנו תקופה כל כך משוגעת עם שינויי שווי כל כך מהירים, אבל אין לי ספק שנעבור גם את זה".

אתה אשם?

פלאש: "כולנו אשמים. זה נגרם על ידי המומנטום של השוק. כשהיו קונים מחירי המניות עלו וזו התוצאה. כל האינדיקטורים השתנו ועלו, וכל מי שקנה מניות תרם לזה. תאשים אותם".

קינסלה: "אני רוצה להיות הוגן כלפי ג'ים. אני לא חסיד של תעשיית ההון סיכון, ואת רובה אני רואה כצד האפל של הירח. יש VCs שהיו חלק מהניפוח הבלתי רציונלי, אבל ג'ים לא היה אחד מהם. הוא המשיך להשקיע בחברות רציניות. זה יהיה מאוד שגוי מצידך לחשוב שכולם, כל תעשיית ההון סיכון, עשויה מאותו חומר. כשעבדתי במיקרוסופט, ביל גייטס כל הזמן אמר, שהמניות נסחרות במחיר לא רציונלי. הוא אמר את זה למרות שאנחנו כעובדים נפגענו קשה, והיינו מעדיפים שהמניה תטוס לירח. זה ההבדל בין משקיעים לטווח קצר לבין משקיעים לטווח ארוך. ביל גייטס וסטיב בלמר באו לבנות חברה לטווח ארוך. אם תשים לב תראה, העושר שלהם בנוי על מניות ולא על מזומנים".

פלאש: "אני, לדוגמא, מחזיק ברוב מניות רדבק שלי. אין לנו מה לעשות שהשוק עלה מעבר למוצדק. אנחנו לא ביצענו הייפ של המניות. ועם זאת חשוב להיות כנים עם התעשייה שאני חלק ממנה. היו VCs ובנקים להשקעות שהביאו חברות לשוק מוקדם מדי. העונש הוא שרוב החברות הללו כבר מחוץ לשוק או בדרך לשם. אנחנו רואים חזרה ליסודות. אנחנו, הזקנים, אמרנו ארבע שנים שאו-טו-טו זה יורד, וטעינו. עד עכשיו. ושלא תבין אותי לא נכון, ההזדמנויות שהאינטרנט פתח הן עצומות וההתקדמות הטכנולוגית משמעותית. אלה דברים בסיסיים שלא ייעלמו. הם יסודיים כמו המהפכה התעשייתית. דווקא העובדה שחלק גדול מרעשי הרקע ייעלמו עכשיו תעזור לחברות הטובות לשרוד. פתאום ייחשפו חברות ללא הייפ שהן פשוט חברות נהדרות".

ואתם לא חושבים שהייפ היה חלק לגיטימי מהמשחק. בטכנולוגיה מעט אנשים מבינים, אבל בראשי תיבות מרשימים כולם יודעים להשתמש.

קינסלה: "אתה לא יודע בכמה ישיבות ישבתי שבהן אנשים נדרשו לקבל החלטה על השקעה, התייחסו אליה כמגוחכת - ובכל זאת השקיעו בה כסף. אנשים פשוט לא רצו להיות פראיירים. זו עובדת חיים. זה כואב אמנם לראות כל כך הרבה מהחברים שלי רואים איך החברות שלהם מתרסקות, אבל זה מנקה את הראש. מה שלא עושה שכל צריך להיעלם".

פלאש, מה בניסיון הטכנולוגי שלך מאפשר לך לשבת היום בדירקטוריון של חברה קמעונית כמו וולמארט.קום?

"אני אוהב טכנולוגיה, אבל אני מבין שטכנולוגיה שימושית רק אם היא תעשה משהו טוב ללקוחות. דווקא האתר הזה הוא דוגמא טובה למה שצריך לעשות. הבאנו קמעונאי מוביל, שמתמחה בסוג של לקוחות שלא היו מעורבים באופן מעמיק במסחר מקוון, והעלינו אותו לרשת. אני אתן לך דוגמא הפוכה: בזירוקס המצאנו את רוב טכנולוגיות המחשבים לעשורים האחרונים, אבל הן לא היו שימושיות ללקוחות. לא היתה בהן שום חוויה. כך שאני עדיין טכנולוג אבל בהחלט מחפש מוצרים ללקוחות. רצינו לשלב את המותג של וולמארט באינטרנט. ברור לי שיש סיכויים גדולים במעבר של חברות למסחר מכוון, וככל שיעברו יותר ייטב לכולם. הכוונה שלנו היא למנף את היכולות של וולמארט כקמעונאי רגיל על נושא הקניינות, כוח הקניה והלוגיסטיקה, כדי ליצור שילוב של אתר מסחר מקוון מנצח.

ואיך הניסיון הזה מוכיח את עצמו?

פלאש: "המושבעים עדיין לא חזרו. אני חושב שהאתגר יהיה למנף את החלק הישן של וולמארט לאינטרנט, ואנחנו רואים איך זה מתחיל להתרחש ממש בימים אלה. נראה לי שנראה Mortar & Click אמיתי".

קינסלה, בתקופה האחרונה נראה שמחלות הילדות של עסקי האינטרנט מדביקה את כל האתרים ומגיעה עד לשמנת, יאהו. איפה הטעות?

קינסלה: "כשהעלינו את MSNBC ב-1996, כשיתוף פעולה בין שני גורמים חזקים, מיקרוסופט ו-NBC, עלה האתר בתוך ימים לראש רשימת אתרי המידע. חודש אחר כך הוא צנח למקום ה-25 ברשימת אתרי המידע המבוקשים, ושם הוא נשאר. המסקנה שלי היא שהייפ לא מסוגל לייצר חברות, וכדי ליצור חברה רצינית צריך לפעול לשם כך.

"בתחום אתרי המידע צריך לחשוב מה הגולשים מחפשים. אנחנו, למשל, הצלחנו להיות אתר מוביל דווקא בשירותים שלא היה להם ביקוש. היו לנו שירותי טלוויזיה אינטראקטיבית לכל אורך היממה ללא הפסקה, בזכות יכולות השידור והכבלים שהיו ברשותינו. אחד השיעורים הבסיסיים הוא התייעלות. במקום צוות שלם שיתעסק בתחום הטלוויזיה האינטראקטיבית, צמצמתי אותו לשני אנשים - אחד בניו יורק ואחד בסיאטל. כשהצטרפתי, חודשיים אחרי שהאתר עלה לאוויר, עבדו באתר 500 איש, ואני פשוט חתכתי את כוח האדם ב-50% על ההתחלה. אחר כך המשכתי בתהליכי התייעלות, כי מדובר בעסק כלכלי ולא פילנטרופי".

"כשהצטרפתי היתה לאנשים ב-MSNBC תחושה שניצור שם תוכן ייחודי לרשת, אבל אף אחד לא לקח בחשבון שיקולים כלכליים במסגרת החזון וההתלהבות הכללית שהיתה שם. ניסיתי לחשוב איך אפשר לתת לגולשים את מה שהם רוצים, אבל בעלויות יותר הגיוניות. סעיף ההוצאות שלנו עמד על 24 מיליון דולר וההכנסות על 10 מיליון דולר, וזה היה שערורייתי. יצאתי עם השיעור שצריך לייצר כמה שפחות חומר מקורי לאינטרנט, ולשאוב כמה שיותר חומרים ממוחזרים מיצרני תקשורת חוץ אינטרנטיים. לכן שילוב אינטגרטיבי אמיתי בין קבוצת תקשורת, שמציגה תכנים על הרשת ועל פלטפורמות אחרות - הוא האופטימלי.

"צריך לחשוב על אותן נקודות שייחודיות לאינטרנט ושהופכות אותו למשמעותי עבור הגולשים. מה יש באינטרנט שאין בדפוס? המסקנות שלי הן שלמיידיות יש משמעות גדולה, כשאתה נותן לגולשים את התחושה שאתה מביא להם חדשות בלעדיות שפורצות כל הזמן למסך שלהם בזמן ההתרחשות. מומלץ לשאוב כמה שיותר חומרים מהרשת עצמה. חשוב מאוד לערב את הגולשים באופן אקטיבי על ידי משלוחי אימיילים, צ'אטים, תגובות, קבוצות דיון וכד'".

ומה גולשים מחפשים ברשת?

קינסלה: "זה אולי נשמע קצת פומפוזי, אבל אני מרגיש שעברתי מספיק בתחום בשביל לנסות ולנסח כמה שיעורים שקיבלתי. בארה"ב ובאירופה - אני לא יודע אם זה נכון לגבי הישראלים - הגולשים רוצים דבר ראשון לראות את תחזית מזג האויר. אחר כך ציטוטי מניות, ורק במקום השלישי חדשות - ולא אכפת להם כמה זה מקורי. ממש לא אכפת להם. כל הזמן פונות אלי חברות ומבקשות שאסתכל על מבנה התכנים שלהן. אני מנסה לייעץ להן לא לחזור על הטעויות שלנו".

מתי נשלם עבור תוכן?

לא נשלם. אף פעם לא האמנתי בכל אתרי התוכן שיעשו כסף מפרסומות. היקף שוק הפרסום באינטרנט הוא 3.5 מיליארד דולר, מתוכם 80% בארה"ב. אבל על הסכום הזה רודפים אלפי אתרים. כשניהלתי את מערך האון-ליין בטיים וורנר, ובטח כבר יצרתי רושם של מי שרק מקצץ, דווקא שכרתי 300 עובדים שכל מה יעשו יהיה לקחת שליש מההכנסות של שוק הפרסום אלינו, כך שלושת הגופים הגדולים, יאהו, AOL ואנחנו, יתחלקו ברוב העוגה. זו היתה המטרה. וזה גם הכיוון אליו השוק הולך, כלומר מספר גופים גדולים שייקחו את רוב עוגת הפרסום, כשלכל שאר האתרים ייוותרו רק השאריות.

"אף אחד לא ישלם על רוב אתרי התוכן, ואני מדבר בבטחון לא משום שאני גאון גדול, אלא כי ניסיתי הכל, גם בשוק התשלום הישיר וגם בשוק הפרסום. אני מריח פוטנציאל לפרסום מקילומטרים. עבור מעט מאוד תכנים אנשים יסכימו לשלם. ארכיונים חזקים הם דוגמא אחת, מסרים פיננסיים מיידיים, שיקנו למי שיקבל אותם יתרון על פני השאר. אתה תראה איך הסנטימנט השלילי שיש בשוק לאתרים ללא הכנסות ידחוף את כולם לנסות ליצור מודל עסקי שמבוסס על תשלום מגולשים, וזה פשוט לא יקרה. רוב האתרים ייאלצו לסגור את העסק".

פלאש: "אין מה לעשות. מי שלא יוכל להביא הכנסות לא יקבל מימון וייאלץ ללכת. זו התוצאה הטבעית היחידה. אנחנו חיים בעולם קפיטלסטי וחוקי הכלכלה החדשה לא שינו כלום, למרות כל הרעש. אני רואה את העתיד באופן קצת שונה מתחזית האימים של ג'ים. כלומר, מה העלות הבסיסית של החזקת אתר ברשת? לא גדולה. כך שעם קצת פרסומות ועוד איזו מכירה אחת, שתיים בחודש, הרבה אתרים יוכלו להחזיק את עצמם ואפילו להרווי משהו. אלה לא יהיו אתרים מושקעים או משמעותיים, אבל הם יהיו. פודלים.קום ימשיך להתקיים, כי הוא לא מוציא הרבה וכי הוא פונה לשכבה מסוימת, שבכל זאת תשמח לקבל ממנו מידע ושירותים".

אז מה יחזיק את האינטרנט עבור הגולשים?

קינסלה: "תמיד הואשמתי כבעל חזונות, אבל היום כולם יודעים שמשפטים בומבסטיים לגבי אינטרנט ככלי שישנה את העולם מתגלים כאמת. אחד הדברים המשמעותיים ביותר לגבי האינטרנט הוא שהוא משמש כפלטפורמת שידור כמעט עבור כל אחד, ובלי לשלם כמעט על כלום. בחברה החדשה שלי, טיסקלי, קנינו פורטל צרפתי בשם LibertySurf.fr, שהוא הפורטל המוביל בצרפת. הדבר המיוחד בפורטל הזה הוא שאת כל התכנים שלו מייצרים המשתמשים. הפופולריות שלו נובעת מכך שכל מי שהעלה איזה דף משלו יבקש מכל בני המשפחה והחברים לצפות בו וכך הפורטל הזה הופך לאמצעי תקשורת המוני שפונה לקבוצות ולאינדיבידואלים באופן כמעט אישי. וכל זה בעלות מינימלית, כי יצרני התוכן, כמובן, אינם גובים כסף.

"כלומר, הטכנולוגיה באמת שינתה את העולם. אני אתן לך דוגמא נוספת: אתר בשם Spotlife.com, שמאפשר להעלות על הרשת כל סרט וידיאו ביתי כדי שכל העולם יוכל לצפות בו. אתר מדהים באמת, לדעתי, שיוצר משהו רדיקלי. האם הם מייצרים כסף?"

אני מנחש שלא.

"ואתה צודק. אבל הם מצליחים ליצור דרכי תקשורת שונות ממה שהיכרנו. דוגמא נוספת להברקת אינטרנט הוא Homer, כלי אינטרנט שמאפשר לך להקליק על כל נושא באינטרנט, ואם יש צ'אט כלשהו שנערך באותו תחום אתה יכול להצטרף אליו. תחשוב שאתה מתעניין בתחום אזוטרי, באופן יחסי, ופתאום אתה מסוגל ליצור קשר עם אנשים נוספים מכל העולם שמתעניינים באותו תחום כמוך. זה פשוט מדהים, וזה משמעותי לחיים שלנו. האינטרנט כולל הרבה הברקות כאלה, לצד הרבה ג'אנק.

והכניסה של הענקים לאינטרנט לא תדרוס את כל הדברים היפים והמיוחדים האלה? כלומר, תאגיד גדול לא יתעניין בתקשורת, אלא במודל הרווח. כל מה שלא ירוויח - ייסגר.

פלאש: "אני חושב שהתיאור של ג'ים נכון, אבל התוצאה של המסחור של האינטרנט עדיין לא ברורה. אני חושב שמוקדם מדי לקבוע כיצד האינטרנט ישתנה, אבל אני חושב שהוא ישתנה. אני מניח שהאינטרנט יהיה פחות פראי ממה שאנחנו מכירים כיום, ומצד שני נראה יותר ויותר תכנים שמנוהלים ונראים אותו דבר, תכנים בעלי אופי מסחרי יותר".

אני חוזר להיעלמותם של הדברים הטובים. נאפסטר, למשל.

פלאש: "אני לא חושב שנראה השפעה אמיתית על חדשנות ויצירתיות. אנחנו פשוט נראה מעבר לחברות עסקיות אמיתיות. אני חושב שטכנולוגיה מאפשרת ותאפשר לאנשים לקבל תכנים באופן פשוט, זול ומיידי, אבל אסור שזה יבוא על חשבון קניין רוחני. למעשה, גניבה של קניין רוחני מונעת יצירתיות, כי קניין רוחני מעודד חדשנות בתנאי שהוא מגן עליה. הטכנולוגיה שמאפשרת לגנוב קניין רוחני היא עסק לא נכון, ונאפסטר היא אכן דוגמא לכך. זו הפרה של חלק בסיס ביצירה. נאפסטר פגעה ביצירתיות, לא תרמה לה. מסקרן אותי לשמוע מה ג'ים יאמר, כי הוא נוטה להיות קיצוני בדברים האלה".

קינסלה: "אני אפתח בזה שאני אוהד גדול מאוד של נאפסטר. כשאני הייתי בן 14 היינו הולכים לחנויות אלכוהול ו"מרימים" בירות ודברים אחרים, כל מיני שטויות קטנות, וזה היה נחמד, כיף כזה".

פלאש: "אני מבין לאן אתה חותר".

קינסלה: "דווקא לא. כי כשגנבנו אז בגיל 14 חשבנו שאנחנו כמעט שלא גורמים נזק לאף אחד, זה היה סוג של משחק. אבל זה היה לא חוקי, לא מוסרי ולא נכון. גם נאפסטר. נאפסטר כרעיון הורס את האינטרנט, כי הוא הורס את הבסיס החברתי שעליו הוא מושתת, שקובע שצריך לשמור על הקניין הרוחני של אנשים.

אני חושב שאותם אתרים בונים קהילות, וזה דבר אחד, אבל הרעיון להשתמש בקהילות כדי לגנוב לא הופך אותו לרעיון לא נכון. זה חותר תחת ערכי היסוד של העולם. ובנוסף לכל זה, אני חושב שהטכנולוגיה של נאפסטר לא היתה מבריקה. אני בעצמי שכרתי נער שיכתוב לי טכנולוגיה דומה והוא עשה את זה די בקלות, וכמו שאתה יודע יש כבר מתחרים לטכנולוגיה של נאפסטר. מדובר במפרי חוק וצריך לסיים את זה. אם לא נצליח להגן על קניין רוחני, נפחית את כל הערך של התרבות שלנו".

פלאש: "וחשוב לדעת, שנאפסטר לא ידעה לבחור את האויב הנכון ולנהל את המלחמה טקטית כמו שצריך. הם יצאו למלחמה הלא נכונה, כי הם יצאו נגד האמנים במקום נגד חברות התקליטים. תחשוב על זה - מה התמלוגים של אמן מהיצירה המוקלטת שלו? 10% ממחיר הדיסק, 15%? נאפסטר יכלה להצטייר מההתחלה כרובין הוד חכם וצודק, לדרוש את אותו סכום תמלוגים ולהעביר אותו לאמנים עצמם. הם היו צריכים לצאת נגד חברות התקליטים העושקות והמנצלות. הם יכלו לטעון שהם מקדמים את ערכי ההגנה על הקניין הרוחני, כי דווקא חברות התקליטים מורידות מערך האמן עם תמלוגים נמוכים. נאפסטר היו אומרים שהם מייעלים את התהליך ובמקביל מגדילים את התשלום ליוצר, לאמן. ברגע שהם הפכו גם את האמנים לאויב, הם הפסידו את המערכה. הם דפקו את הגורם הלא נכון".

קינסלה: "ג'ים, אבל יש בעיה עם התיאוריה שלך, כי רוב האמנים שאותם הורידו בנאפסטר הם כוכבי המכירות, כמו ג'ניפר לופז וספייסגירלס, שהם לא תוצר של הכישרון שלהם, כמו האלילה שלי מדונה, שהיתה מגיעה למעמדה בכל מקרה - אלא תוצר של מחלקות השיווק המשומנות של חברות התקליטים. הם מי שבונים כוכבים גדולים ולכן רטוריקה נגד החברות לא היתה משנה את החלק המשמעותי שלהם בתהליך הבנייה של כוכבים. ואני חושב שהרבה מהכוכבים היו מבינים את זה ולא הולכים שולל אחרי ססמאות".

הסיפור של נאפסטר ייגמר ברגע שהם יגבו כסף?

קינסלה: "לא בהכרח, כי בכל זאת ההפרש בין שלושה דולר, נניח, ל-15 דולר עבור דיסק, הוא הפרש משמעותי. ויש עוד משהו. אני מאוד אוהב פופ, אבל אני לא אוהב ללכת לחנויות דיסקים, כי כל ה-TeenAgers מקלקלים לי את החוויה. נמאס לי לעמוד ליד צעירים מעצבנים שחושבים שנפלתי מהירח, כך שמבחינתי לרכישה באינטרנט יש יתרונות נוספים ליתרון המחיר".

הירידה בשוקי ההון גרמה לפגיעה בזמינות ההון סיכון ולפגיעה ביצירתיות, כי הרבה מהטיפוסים יוצאי הדופן שהצליחו לגייס כסף בשנים האחרונות לא יצליחו לעשות זאת בימים כאלה.

פלאש: "לדעתי השינויים הכלכליים יעשו בדיוק את ההיפך, כי הם יחייבו התיייעלות, והתייעלות מעודדת פתרונות יצירתיים וחדשניים שיחסכו בעלויות או יגדילו את היקף ההכנסות. אנחנו באקסל תמיד מחפשים את האנשים האלה שלא פועלים לפי החוקים. ההשקעות יימשכו רק כשרעיונות לא מסחריים לא ימומנו. ומצד שני, נאפסטר כזה לא היה צריך הרבה כסף למימון".

קינסלה: "נכון, הוא מימן את כל הפיתוח בכספים של שניים וחצי אנג'לים".

אני טוען שהיצירתיים הם טיפוסי השוליים, יוצאי הדופן, הבעייתיים. פלאש, נראה לך שתשקיעו בימים אלה בטיפוסים נון-קונפורמיסטיים שרק אלוהים יודע אם הם יעמדו במודל עסקי נתון? אני חושב שלא. ואני גם חושב שהם בכלל לא יגיעו אליך. יזרקו אותם מהמדרגות הרבה לפני שהם יגיעו למשרד שלך.

פלאש: "מבחינת החלק השני של הדברים שלך אין שום שינוי. גם היום אף אחד לא מגיע אלי סתם ככה למשרד, ואנחנו גם לא מסוגלים להשתלט על 20 אלף התוכניות העסקיות ששולחים לנו בשנה. אנחנו מדברים רק עם אלה שקיבלנו המלצות עליהם. אני לא זוכר השקעה אחת שעשינו ללא הפניה מוקדמת".

אז אתה חוסם מראש את כל הצעירים וחסרי הקשרים. איך איזה טיפוס מוכשר מאומהה יגיע אליך?

"ארה"ב לא מונוליטית, הוא לא חייב לנסות להגיע עד אליי, אלא לפנות לאחד ממרכזי ההון סיכון שקרובים יותר אליו, כמו באוסטין או בבוסטון. חלק מהחוכמה זה למצוא את הקשרים שיובילו אותך למי שאתה רוצה בפירמת ההון סיכון. מי שעומד במבחן הזה מוכן לצאת למשימה הקשה של הקמת חברה. ותזכור, אנחנו לא מממנים פיתוח באוויר, אלא עסקים כלכליים".

קינסלה: "האינטרנט, בין יתר הדברים שהוא עושה, כמו פירוק קהילות בסיס לאומיות ויצירת קהילות חדשות, גם מקרב בין אנשים בצורה שלא תיאמן. מעולם לא היה קל יותר להגיע ל-VC ליצור קשר אתי או עם ג'ים זה עסק פשוט להחריד: בסך הכל אימייל נכון אחד".