אירוקה וקורינה - מי ניצח, מי הפסיד?

עורכי הדין - ברנזון מצד אחד, ולקנר ויניסקי-רביד מצד שני - רואים בהסכם הישג גדול עבור לקוחם

השבוע הגיע לסיומו תיק עקוב מדם, שהתנהל בבתי הדין לעבודה ולאחר מכן בבג"ץ: תיק אירוקה, משווקת משקפי השמש הגדולה, נגד קורינה - רשת אחרת, המונה כיום ארבע חנויות, שהוקמה על ידי אנטוני קורי, מנכ"לה לשעבר של אירוקה.

אירוקה ביקשה למנוע תחרות מצד קורי וקורינה. בית הדין לעבודה נתן צו מניעה זמני קונקרטי, המגביל את קורי מלהתקשר עם ספקי קורינה, לפרק זמן מסויים.

אירוקה, המיוצגת בתיק בידי עו"ד חיים ברנזון, עתרה לבג"ץ, בניסיון לקבל הגבלה רחבה יותר מזו שהטיל בית הדין לעבודה. ברנזון הגיש עתירה מורכבת שכללה כ-40 עמודים. בשלב הראשון, שלח השופט בתיק, מישאל חשין, את ברנזון לצמצם ולפשט את העתירה; בשלב השני, הציע לו למשוך אותה. עתירה לבג"ץ כנגד החלטה של בית הדין הארצי לעבודה, היא לא דבר שבשיגרה.

בסמוך לכך, ניתנה החלטה בבית הדין לעבודה, לפיה ביזתה קורינה צו מניעה שהוצא נגדה בבית הדין.

קורינה מיוצגת בידי עורכות הדין ברוריה לקנר, ממשרד בן-שחר-לקנר, המייצגת את קורינה בהיבט המסחרי, ושלומית יניסקי-רביד, המתמחה בדיני עבודה.

המאבק העירני הזה הגיע לסיומו דווקא ביוזמת הקליינטים, שדיברו והגיעו לפשרה ביניהם. הפשרה מדברת על מחיקת התביעות ההדדיות ביניהם - קורי הגישה תביעת כנגד אירוקה, לאכיפת יחסי מעביד, בהיקף של כ-1.8 מיליון שקל; אירוקה הגישה נגדו תביעה נגדית, בגובה כ-3 מיליון שקל, על גרימת נזקים.

מעבר לכך, המיגבלה המסויימת שהטיל בית הדין לעבודה, הנוגעת להתקשרותו של קורי עם ספקי קורינה, הוארכה על ידי הצדדים, עד ליוני 2003. קורי יכול להפעיל את חנויותיו, וגם כמובן על אירוקה לא חלה כל מיגבלה באשר להפעלת חנויותיה.

עורכי הדין - ברנזון מצד אחד, ולקנר ויניסקי-רביד מצד שני - רואים בהסכם הישג גדול עבור לקוחם. למעשה, אומר ברנזון, קורינה מקבלת את ה"פירורים" של אירוקה, מבחינת הדגמים שהיא יכולה להזמין, ומשך הזמן שבמהלכו היא יכולה להזמין אותם.

ברנזון מבהיר, כי קורינה הסכימה כי בתקופת ההגבלה, תוכל להזמין דגמים במשך חודש אחד בשנה, דגמים השונים מאלה שהזמינה אירוקה. הפשרה, לדעתו, היא "ניצחון של ההיגיון המסחרי של הלקוחות, על החלטות של בית הדין לעבודה. העובדה שהצדדים בעצמם פתרו את הסכסוך באופן שונה לחלוטין מפסיקת בית הדין לעבודה, ואשר דומה כמעט לגמרי להסכם הניהול המקורי ביניהם - מבטאת את הניצחון הזה".

לקנר ויניסקי-רביד, רואות בהסכם הפשרה דווקא ניצחון ללקוח שלהן. את ההסכם הן מגדירות, כ"ניצחון נוסף לשוחרי חופש העיסוק". לטענתן, ההישג בא לביטוי בכך, שההסכם מאפשר לקורי להתחרות בעסקי אירוקה ולהפעיל את חנויות, ללא הגבלה על מספרן ועל מיקומן הגיאוגרפי, בעוד שלפי ההסכם המקורי הוא היה מנוע מלעשות כן.

לדבריהן, באשר להגבלה המוטלת עליו בנוגע לקשר עם הספקים, הצדדים "מחלקים" ביניהם את הקשר עם אלה, ולפיכך "להגיד שאנו מקבלים את הפירורים, זו הגדרה פתטית". לדבריהן, "יש מאות יצרני משקפי שמש בעולם ואנטוני קורי רשאי לפנות אליהם ללא כל מיגבלה שהיא. באשר לחמישה ספקים בלבד, נערכה במסגרת הסכם הפשרה חלוקת תקופה עם קדימויות (לאירוקה)".

לשאלה מדוע הלכו לפשרה, דווקא כשהסתמנה אי שביעות רצון של בג"ץ, מעתירת אירוקה, השיבה לקנר כי "מאחר שיצאנו עם מלוא תאוותנו בידינו, אין לנו עניין לקיים דיונים משפטיים אקדמיים מיותרים. ראינו בתוצאת הסכם הפשרה זכייה בהליכים".

כך או כך, לאחר החתימה על הסכם הפשרה, נפגשו כולם במשרדו של ברנזון, השאירו את כל המלחמות מאחור, והרימו כוסית. ברנזון אמר, שאת הכוסית הוא מרים לכבודו של לקוח שהוא יותר חכם מעורך הדין שלו.