רגעים של קסם טהור

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") ראה כבר הרבה דברים מדהימים במסגרת פסטיבל ישראל, אך ספק אם ראה "מופע מרהיב כמו זה של קבוצת קליפה בפתיחת הפסטיבל. מה לא היה שם? רפסודה על מי הגן הבוטני בירושלים, ואש על המים, וריקודי שדים, וזמירות ברוסית, ובאנגלית ואפילו קצת עברית. וקבוצה מיומנת של אקרובטים נועזים, שעפים מעל המים, ורוקדים, וקופצים לאגם. אירוע אחר".

נראה שקבוצת קליפה "קצת מתיימרת להקיף את הכל", כולל את נושא בריאת העולם. "היומרה קצת גדולה מדי, על אף שיש רגעים יפים של פיוט, ורגעים מדהימים רבים". אכן, "אירוע פסטיבלי במלוא מובן המילה. חד-פעמי, מרשים, וגם קצת נפוח בהתאם".

רות אשל ("הארץ") מתרשמת אף היא מהוויזואליה - התפאורה, התלבושות, התאורה והמוסיקה. "בכל סצינה מנסים היוצרים להפתיע אותך, ומצליחים(...) החוליה החלשה היא הכוריאוגרפיה. השפה התנועתית בנאלית ורחוקה מאוד מהעושר הויזואלי המדהים". שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") מצטרף לשבחים את "דמיונם הפרוע" של היוצרים ואת "חברי הקבוצה המופלאה הזו". העבודה שיצרו היא "מעין צירוף בלתי אפשרי של ניאו-רומנטיקה, מדע בדיוני והרבה מאוד רגעים של קסם תיאטרלי טהור".

תמונת הסיום של אדם וחווה היוותה "סיום מחשמל", ש"יצר תחושה של טקס אמיתי ושל פיוט טהור. בר-יעקב חותם ב"אחד ממופעי הפסטיבלים המרתקים והמיוחדים שראיתי מימי".

אליקים ירון ("מעריב") מחזיק בדעה, שהמופע הוא "מיתקפה רבתי על כל החושים. מוסיקה קולית וכלית, תנועה, אקרובטיקה אווירית והמון מלל. המלל הוא עקב אכילס של ההצגה", שכן מבליל ההברות שהושמעו, ירון לא הבין מילה.

סיפורי הבריאה מתמוססים מרוב "פעלולים ולהטוטים ושאר מיני פירוטכניקה", ואף על פי ש"אי אפשר להכחיש שזה מופע רברושם, אסתטי מאוד ולרגעים אפילו מהפנט", ירון יוצא עם התחושה, ש"גודש היופי מטשטש כל אמירה".

בקיצור: מופע מרהיב, מדהים, מחשמל, אירוע חד-פעמי ופסטיבלי עד הסוף, כולל קצת יומרה נפוחה והרבה פעלולים, פירוטכניקה, ופיוט.