מיד אחרי החג, ביום שלישי השבוע, הזמין מיכאל צ'רנוי את העיתונות הישראלית
למסיבת עיתונאים שערך בבית סוקולוב בתל-אביב. היתה זו מסיבת עיתונאים שוקקת
חיים. צ'רנוי ויועציו - עו"ד אמנון זכרוני והפרסומאי מוטי מורל - עשו נפלאות
לנגד עיניהם המשתאות של העיתונאים, שרובם לא היה בקיא בחשדות הנחקרים נגד מי
שמתואר כאחד מראשי המאפיה הרוסית, וגם לא העמיק ברשתות העסקים הבין-לאומיות
שהוא מפעיל.
רק מעטים ידעו להעריך את המשמעות העסקית של החשדות אודות קשריו של צ'רנוי עם
גד זאבי בפרשת בזק. השב"כ, כך נטען, אישר בשעתו את "עסקת בזק" והכשיר את חתימת
שר התקשורת דאז, בנימין בן אליעזר, על העסקה, בה רכש זאבי כ-20% ממניות החברה.
כך לפחות אמור היה להיות. אבל איך אישר השב"כ את העסקה, בשעה שהמשטרה כבר עקבה
אז אחר צ'רנוי? יועציו של החשוד, מכל מקום, עשו בחוכמה כשביססו את רשימת המוזמנים
למסיבת העיתונאים על תא הכתבים לענייני משטרה, ופסחו על כתבים פוליטיים ותחקירנים
כמו אמנון אברמוביץ', יואב יצחק ומוטי גילת.
"אני תרמתי לשורה ארוכה של מוסדות ציבור יהודיים", סיפר צ'רנוי לנוכחים.
אפשר לקבל את שמותיהם?
"הרב גרוסמן, נבחרת ישראל באגרוף וכל מיני בתי יתומים".
האם תרמת למפלגות או לפוליטיקאים ישראלים?
"אף פעם".
יחד עם זאת, רוחו של שר התשתיות אביגדור ליברמן ריחפה מעל מסיבת העיתונאים
הסנסציונית. ליברמן, ראוי לומר, היה זה ששידך בין צ'רנוי למוטי מורל, שהוביל
את האירוע. ליברמן, חשוב להזכיר, היה הפוליטיקאי הישראלי הבכיר ביותר, שהגן
על צ'רנוי בחודשים האחרונים.
שני מיליון שקל, בשלב ראשון ואת רוב ההתקפות תספוג היחידה לחקר פשעים בין-לאומיים
חשודים עשירים, הצפויים לחקירות מתוקשרות, שוכרים זה מכבר יועצי תקשורת לליווי
עניינם. החשוד הנוכחי החליט להשקיע שני מיליון שקל בשלב הראשון של הקמפיין
התקשורתי, שיארך שבועיים- שלושה וילווה את החקירה המסתעפת בעניינו. על זה יש
להוסיף שכר טרחה לייעוץ אסטרטגי שמשרד הייעוץ מספק.
התקציב יחולק בין המדיות השונות, באורח המקובל: 50% לעיתונות בעברית, 25% לעיתונות
ברוסית, 25% לרדיו. כל עיתון יקבל שישה עמודים מלאים. הדילים נחתמו במהלך השבוע
האחרון. אגב, עיתונים אחדים דרשו ממורל שצ'רנוי יוסיף הודעה אישית חתומה, בכתב
ידו, לפיה הוא עומד מאחורי נוסח המודעה המוזמנת.
כחצי מיליון השקלים שיופנו לפרסום ברדיו אמורים לשמש להפקת ושידור תשדירים
של 30 שניות. נוסח התשדירים, האמור למצות את עיקרי הקמפיין, צריך לקבל את אישור
מנהל קול ישראל, אמנון נדב. גם נדב יודע כי דחיית התשדירים תוביל את המפרסמים
לרדיו האזורי, המתחרה.
מכל מקום, מורל ואנשיו גיבשו אסטרטגיה לפיה יתמקדו ההתקפות, בשלב הנוכחי, במשטרה,
ובאופן ספציפי יותר, ביחב"ל (היחידה לחקר פשעים בין-לאומיים).
ציטוט מדברי צ'רנוי: "אין לי טענות למשטרת ישראל בכללותה. היא עושה עבודה חשובה
בהרבה תחומים. יש לי טענות קשות ליחב"ל וליחידות החקירה הארציות. הן מוציאות
שם רע לכל המשטרה". כלומר, צ'רנוי מבקש גם את תמיכתם של חוגי אינטלקטואלים
(רוסיים וישראליים), שלא היו נותנים ידם להשמצת המשטרה באשר היא. לחבלנים המפרקים
מטעני חבלה, למשל, אין לו טענות. לשוטרי התנועה הוא מוכן לפרגן. למעשה, צ'רנוי
רוצה לפרק את יחידות החקירה הארציות, המתמחות בפשעים בין-לאומיים.
ציטוט: "אני לא יודע עברית, אבל קלטתי כמה מילים. אחת מהן היא: פאדיחה.
"אני חושב שזאת המילה הכי מתאימה לתאר את מה שהיחב"ל עשה לפרקליטות המדינה...
אני מבקש שתבינו אותם: האנשים האלה, מפקדי יחידת החקירות במשטרה, נאבקים בעצם
על הג'ובים שלהם. על התקציבים שלהם. על הקריירה שלהם. הם לא יכולים להודות
עכשיו בטעות... אז הם ממשיכים לחפש באמוק".
ברדיו המסר יהיה יותר ממוקד כך יידחסו טענותיו של צ'רנוי לשלושים שניות קצביות
התשדיר המיועד לקול ישראל - טיוטה ראשונה. קופירייטר - מוטי מורל:
מיכאל צ'רנוי מתחיל לדבר ברוסית. מיד עולה עליו קולו של קריין בעברית:
שמי מיכאל צ'רנוי. אני איש עסקים יהודי מרוסיה. אזרח ישראלי.
במשטרת ישראל קבעו שאני מראשי המאפיה הרוסית.
המשטרה והפרקליטות כתבו מסמכים רשמיים, בהם האשימו אותי ברצח, סחיטה, חטיפה,
הלבנת כספים ופשע מאורגן.
הרשיעו אותי בלי משפט.
מספיק! אני דורש משפט.
אני דורש ממדינת ישראל להעמיד אותי לדין על כל ההאשמות האלה.
בבית המשפט רק העובדות מדברות. לא שמועות ולא השמצות.
אני דורש להישפט.
רק כך אוכל לטהר את שמי.
נתניהו, ליברמן, פרס, צ'רנוי מורל משכיר את שירותיו למי שמשלם עד שהובא מורל
לקמפיין, ניהל עו"ד זכרוני בעצמו את שיחות הרקע עם העיתונאים שטיפלו בנושא.
לפני כחודשיים, עם התפוצצות הפרסומים על קשריו של צ'רנוי עם גד זאבי, יצא השר
אביגדור ליברמן להגנתו של האוליגרך, המתגורר בשנים האחרונות בסביון, ואף תמך
בשכירת שירותיו של מורל, יועץ התקשורת המיוחד של משרדו.
ליברמן ומורל נפגשו בחסותו של ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. ליברמן היה
אז מנכ"ל הליכוד והאיש החזק בלשכתו של מי שהיה אז המועמד לראשות הממשלה. מורל
נודע עד אז כפרסומאי שמאלני יצירתי ופרובוקטיבי. אף-על-פי-כן הסכים להשכיר
את שירותיו לקמפיין שניהל נתניהו אחרי רצח רבין, מול ראש הממשלה המכהן שמעון
פרס. נתניהו ניצח. ליברמן היה לאיש חזק עוד יותר, ואילו מורל הספיק לעבור למחנה
פרס, ערב הבחירות האחרונות, ועמד בראש הקמפיין שדרש מאהוד ברק לפנות את מקומו
לטובת פרס.
מאז מקווה מורל שפרס ישתפו בעיצוב האסטרטגיה התקשורתית הבין-לאומית של משרד
החוץ. במקביל הוא יועץ באורח בלתי רשמי לשורה של פוליטיקאים, וביניהם גם שר
הביטחון, בנימין בן אליעזר. לפרויקטים ממלכתיים שליברמן מעורב בהם - חשמל,
גז ומים - מייעץ משרדו של מורל באורח רשמי. כך הגיע למשרדיו גם הקמפיין המרתק,
שמנהל כיום אחד היעדים המודיעיניים החשובים ביותר של משטרת ישראל.
צ'רנוי שופך את הלב ברוסית ומורל הופך את הדברים לנאום רגשני בעברית מיכאל
צ'רנוי התרגש מאוד לפני מסיבת העיתונאים שערך. הוא התאמן לקראתה במהלך כל החג,
והקפיד על הוראות הבימוי של יועציו. צ'רנוי מיעט להתראיין בעבר, ויש לו סוג
של חרדה ממצלמות ומחשיפה תקשורתית. עד כדי כך, שהוא עיכב את תשובתו להזמנה
להתארח בתכנית האירוח של יאיר לפיד, עד לאחר מסיבת העיתונאים.
נראה איך הוא יעבור את מסיבת העיתונאים, אמרו אנשיו, ואז נחליט אם הוא יוכל
להצליח בראיון של אחד על אחד עם לפיד. בינתיים, המשיך צ'רנוי להתאמן שעות על
גבי שעות בהופעה מול מצלמות.
זה התחיל בנאום שעוצב בקפידה. קודם שפך צ'רנוי את לבו על גבי עשרות עמודים
שהוכתבו על-ידו. אלה תורגמו אחר-כך, קוצרו ושימשו בסיס להרצאה הרגשנית שכתב
עבורו מורל. צ'רנוי חשב שהרצאה של חצי שעה קצרה מדי. יש לו בטן מלאה, הסבירו
יועציו. איכשהו, בעדינות, הצליחו לשכנעו כי איש לא מסוגל לעקוב אחר טיעונים
רבים מדי. תשמור משהו למסיבות העיתונאים הבאות, הציעו לו.
הנאום שמורל הכין עבורו היה סרקסטי ומרתק - כמעט לומר מענג - מיטב ה"מוטי מורל
סטייל". ציטוט: "אני מתאר לעצמי שאם מארק ריץ' היה מלווה את הכסף לזאבי, לא
היו עושים מזה עניין. מה בסך-הכל עשה מארק ריץ'? בסך-הכל הוא הורשע בבית משפט
בארצות-הברית בגניבת מיליונים. בסך הכל הוכרז כעבריין נמלט... ראש ממשלת ישראל
ביקש מנשיא ארצות-הברית חנינה בשביל מארק ריץ'. למה? כי מארק ריץ' הוא לא רוסי
עם כסף, הוא אמריקני עם כסף. וזה כל ההבדל. אם אדם שנשפט לשבעה מאסרי עולם
על פשעים שבית-המשפט קבע שהוא ביצע, יכול לקבל חנינה, אולי כדאי שאני אבקש
חנינה על פשעים שלא ביצעתי"?
הנאום הרגשני נמשך למעלה משעה, כולל התרגום הצמוד. אבל מיד אחר-כך, כשהגיע
פרק השאלות מהקהל, התברר כי קיים פער עצום בין הרעיונות המגובשים שמורל הציג
בנאום הכתוב, לאלה שצ'רנוי הצליח להציג באופן ספונטני.
שאלה של בוקי נאה, ידיעות אחרונות: לפני שנים אחדות, הצילה משטרת ישראל את
חייך, כשעצרה שני שכירי-חרב שנשלחו לחסל אותך. האם המשטרה טעתה אז?
צ'רנוי: "לא ידוע לי דבר, מלבד השמועות שהודלפו לעיתונות".
האם שני שכירי החרב היושבים עתה בכלא, חפים מפשע, ויש לשחררם?
"אני מציע לכם לשאול במשטרה, כי בשש-שבע השנים האחרונות קורים מסביב לבית שלי
דברים מוזרים".
"אני יהודי, זאת ארצי"
וחוקי המטבע כאן נוחים במיוחד מדוע ישראל כה חביבה על אוליגרכים כדוגמת צ'רנוי?
הוא עצמו הסביר זאת באופן פשוט: "אני יהודי וזאת הארץ שלי, ואף אחד לא יגיד
לי: מקומך לא פה".
אבל דקות אחדות אחר-כך סיפק לי אחד מאנשיו בשיחה פרטית הסבר אחר, אירוני במיוחד,
אם לוקחים בחשבון את המצב הביטחוני כאן בשבועות החולפים:
אז למה ישראל?
"כי זו ארץ בטוחה".
מי בטוחה?
"מזג האוויר נוח, הסביבה נוחה, ומה שחשוב במיוחד, חוקי המטבע מקנים תחושת ביטחון".
עו"ד אלתר בדרך לבורסה אבל במקרה הטוב זה ייקח לו שנתיים, אם בכלל עיתון "הארץ"
פרסם ביום שלישי השבוע ידיעה סנסציונית, לפיה מתכוון עו"ד אבי אלתר להנפיק
את משרד עורכי-הדין שלו בבורסה של תל-אביב. הארץ הציב את הידיעה בעמוד הראשון,
כאילו הבורסה התל-אביבית שוקקת חיים ועורכי-דין נחפזים להצטרף עתה למסעות ההצלחה
שהיא מטפחת. אלא שהידיעה שסיפק העיתונאי בן ציון ציטרין הלכה רחוק הרבה יותר
מכפי שאלתר עצמו מתכוון ללכת.
עו"ד אלתר נחשב אמנם לאחד המומחים המובילים בארץ לענייני מס, אבל הכותרת הבולטת
בהארץ צריכה היתה להקנות לו תארים גם בתעשיית התקשורת ויחסי הציבור. להלן תקציר
השיחה שניהלתי עמו בעקבות הידיעה (ואני לגמרי לא הייתי היחידה):
"הרעיון נמצא בראשי כבר שנתיים", אמר אלתר, "אבל בשנה וחצי האחרונות בדקנו
את העניין באופן רציני יותר, במיוחד לרגל פריחת המיזוגים בין משרדי עורכי-הדין.
לחברה שנסחרת בבורסה יש כושר מיזוג גבוה יותר".
למה?
"בשל האפשרות להחליף מניות תמורת נכסים, כפי שראינו בתעשיית ההיי-טק".
אבל זו בדיוק הדוגמה הלא-מוצלחת. מה יצא למי שמסר את הנכסים של כרומטיס תמורת
מניות של לוסנט?
"כן, אבל זה היה בסיס הרעיון".
אולי צריך דווקא להתעדכן, ולהעדיף מעט, אבל ביד, על הרבה בחצר של השכן?
"לכן הרעיון שלנו נכנס להקפאה. אם תשימי לב, בידיעה נאמר שמטפלים בנושא, אבל
לא כהנפקה שבדרך".
נו, אז אתה כבר לא הולך להנפקה.
אם זה יהיה אפשרי, נלך. אבל בעוד שנתיים, אחרי שלשכת עורכי-הדין תאפשר זאת,
וכתהייה כאן בורסה".
יש איזושהי מדינה שמאפשרת כיום הנפקת משרדי עורכי-דין?
"לא ידוע לי".
אז הופתעת מהפרסום?
"כשציטרין התקשר כדי לבקש את תגובתי, הופתעתי. אמרתי, מה פתאום עכשיו? השיחה
הייתה עניינית. הסברתי שזה לא מעשי".
איזה טלפונים קיבלת הבוקר?
"התקשרו המפרגנים. תראי, מבחינה מסחרית אין סיבה שחברת עורכי-דין לא תיסחר
בבורסה".
כתבות
ני"ע
