רוסיה: נגיחה בראש למפשיר קרקע חקלאית

התגרה שהתפתחה לפני שבוע בפרלמנט הרוסי, הפכה מייד ל'פרומו' מוביל של תשדירי החדשות ברשתות הטלוויזיה באירופה, שלא חדלו במשך יממה שלמה לשדר את תמונת הנגיחה, שהעניק אחד המחוקקים לעמיתו מבית. אפילו בשביל הדומה (הפרלמנט הרוסי), ששמו יצא באירופה לשמצה כאחד הפרלמנטים הקולניים ביותר, מריבה מהסוג הזה איננה עניין של שגרה. לא מפתיע שהנסיבות היו דווקא ויכוח על הצעת חוק שנוגעת לבעלות בנדל"ן, ובעיקר לבעלות בשטחים חקלאיים. סופה של התגרה היה באישפוז קצר של יו"ר הדומה, בית המחוקקים התחתון ברוסיה, שסבל מלחץ דם גבוה. הפרק הנוכחי של החקיקה הסתיים ביום ראשון שעבר, באישור עקרוני להעברת בעלות בנדל"ן בשטחים עירוניים בלבד.

הצעת החוק שהלהיטה את הרוחות היתה גירסה חדשה שנועדה לאשר העברה של בעלות בנדל"ן ומחוברים בו מיד ליד, והעברת בעלות בשטחים חקלאיים. הקומוניסטים ובעלי בריתם התנגדו לרעיון בכל תוקף, ונראה היה שהם מוכנים לעשות הכל על מנת לסכלו. רוסיה היא כנראה אחת המדינות הפוסט-קומוניסטיות היחידות בעולם, שהחוקה שלה כוללת היתר לטרנזקציות במקרקעין כזכות יסוד של הפרט בחברה, אבל בפועל ספר החוקים לא תירגם את הזכות הזו לפרקטיקה. מאז נפילת הגוש הקומוניסטי חל באופן רשמי איסור לקנות ולמכור ברוסיה את מרבית הנדל"ן המקומי.

טיוטת החקיקה הנוכחית היתה למעשה שידור חוזר של הצעת חוק, שהוגשה ביוזמתו של הנשיא לשעבר בוריס ילצין. כמו הנשיא הנוכחי ולדימיר פוטין, גם ילצין קיווה להעביר את הטיוטה במהירות האפשרית במסלולי החקיקה. הבעיה היא התנגדות חריפה של קבוצות אופוזיציוניות חזקות לטרנזקציות בשטחים חקלאיים. מנקודת ההשקפה האופוזיציונית, ההסכמה המאולצת שהסכימו לתת לקנייה ומכירה של קרקעות בשטחים עירוניים רעה מספיק, בין היתר מאחר שהיא תיתן לגיטימציה לעסקאות מפוקפקות, בהן הבעלות בפועל כבר הועברה לידי 'משקיעים זרים'.

לשיטת המתנגדים, היתר לקנייה ומכירה של שטחים חקלאיים יעשיר את המאפיה ואת אוליגרכיית הביליונרים החדשה, על חשבון החקלאים, שיתרוקנו מהנכס היחיד שיש ברשותם. במילים אחרות: הרפורמה המוצעת תהפוך במהירות לשוד הקרקעות הכי גדול בתולדותיה של רוסיה, שיעלה אפילו על הקולקטיביזציה ההרסנית נוסח סטאלין.

הממשלה מצידה טוענת, שמדובר בכורח מציאות שייטיב עם החקלאים, שיוכלו למשכן את אדמותיהם. משמע, זהו הסיכוי היחיד שלהם להיחלץ ממעגל הקסמים הבעייתי אליו נקלעו (עוני גדול בגלל ירידה בתוצרת ומחיריה, והיעדר סיוע מבני להסבת שיטות העבודה או סוג הגידולים). הרפורמה החקלאית של פוטין, כמו אחותה מבית מדרשו של ילצין, מעוררת התנגדות רבתי, על רקע תוצאות הרפורמה בתעשייה הרוסית והדרך שבה התגלגלה הפרטת הנכסים בתחילת העשור שעבר, מהציבור הרחב לאליטת עושר חדשה.

דגם ההפרטה הרוסית שבוצעה בין השנים 1992 ל-1994, הועתק מהשיטה הצ'כית של חלוקת תלושים לכל האזרחים, ובכלל זה ילדים. באמצעות התלושים הורשו עובדים לקנות בעלות במפעלים למשל. באותה התקופה החלה הממשלה הרוסית להפריט גם את השיכונים. דירות המגורים הרוסיות עברו בדרך כלל מיד ליד, מדור לדור, והופקעו בעיקר במקרים של דיירים שהואשמו בפעילות נגד המשטר. במסגרת תוכנית ההפרטה קבעה ממשלת רוסיה מחיר נמוך לרכישת הדירות שבהן החזקה כבר הושגה בפועל. באמצע העשור רכשו דיירי השיכונים למעלה מ-10 מיליון דירות, ובעיקר את הדירות של עצמם.

הפרטת הנכסים המסחריים, שבוצעה באותה תקופה, הופעלה בשיטת המכרזים. בעלי חנויות, מפעלים קטנים, בתי אוכל וכיו"ב, התמודדו על הנכסים שהיו ברשות משפחותיהם במשך עשרות שנים בשיטה המקובלת במערב. מבחינת הציבור, ההבדל היה, שהכסף היה בעצם תלושים, ובחלק מהמקרים השתלטו על הנכסים ספסרים, שהצליחו לאסוף מהציבור תלושים שנסחרו תמורת אוכל במחצית ופחות מערכם.

אנשי עסקים, שרכשו ברוסיה נכסים מסחריים ונכסי מגורים, גילו, ששיטת המכירה והתשלום אינם ההבדל העיקרי. נדל"ן ברוסיה הפוסט-קומוניסטית חולק לשני רבדים: אדמה ומבנים. ההפרטה כללה את מכירת המבנים, אבל שום זכות באדמה שמתחת להם. דבר זה הפך השבחה פרטית של נכסים לתהליך קשה עד בלתי אפשרי. האישור החדש של הפרלמנט התחתון משנה את התמונה.