הקרב על כיכר פוטסדאם

לאיש אין ספק, שעד אמצע שנות ה-30 עמד במקום זה בית כל-בו של משפחת ורטהיים, בעלת אחת מרשת בתי הכל-בו הגדולות ביותר בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה. סיפורה של המשפחה ומאבקה להשבת רכושה פורסמו לאחרונה ב"טיימס" הבריטי ולאחר מכן ב"גלובס". כיום זהו אחד ממרכזיה של ברלין - כיכר פוטסדאם, בה שוכנים, בין היתר, גורדי השחקים של סוני ושל הנהלת דיימלר-קרייזלר.

גורלה של רשת ורטהיים נחרץ כאשר עלו הנאצים לשלטון, וגיאורג והוגו ורטהיים נאלצו למכור את מניותיהם לגרמנים אריים. תחילה העביר גיאורג את מניותיו לרעייתו אורסולה, אך עד מהרה היא כבר לא היתה רעייתו.

אמיל גיאורג פון-שטראוס מדויטשה בנק, אשר היה בצורה מוזרה ידיד הן של גיאורג והן של הרמן גרינג, הצליח להביא את המשפחה למכור במחיר מופחת את אחד מבתי הכל-בו שלה באיזור כיכר פוטדסאם, כך שהיטלר יוכל להורסו ולבנות על חורבותיו את לשכתו המורחבת. מתחת ללשכה זו נבנה בהמשך אותו בונקר מפורסם.

לאחר מכן שיכנע פון-שטראוס את גיאורג להתגרש מאורסולה, בהסבירו שכך יהיה קל יותר לשמור על רכושה של המשפחה. ההסבר: אם אורסולה נשואה ליהודי - היא חשופה לגזירות הנאצים; כגרושה נוצריה וארית, היא כמובן מוגנת. לאחר הגירושין התחתנה אורסולה עם ארתור לינדגנס, שהיה קודם לכן יועץ של משפחת ורטהיים. כך ירד הרכוש לטמיון.

הפרשה כולה מסופרת בתביעה שהגישה ברברה ורטהיים-פרינסייפ, בתו של גונטר ורטהיים (אחיינו של גיאורג), נגד רשת קרדנשטדט-קוולה, אשר ירשה את בתי הכל-בו של ורטהיים והפכה לרשת בתי הכל-בו הגדולה ביותר בגרמניה. היא עצמה היתה בת תשע כאשר נאלצה משפחתה לעזוב את גרמניה, נדדה לקובה ובסופו של דבר התיישבה בניו-ג'רסי.

בשנות ה-50 הופיע לפתע לינדגנס בביתו הצנוע של גונטר. הוא סיפר לו, שרוב בתי הכל-בו נהרסו במלחמה, ומה שלא נפגע בהפצצות - הוחרם בידי הקומוניסטים. לאחר שהסביר מדוע רשת ורטהיים אינה שווה דבר, הציע לינדגנס לגונטר 9,000 דולר תמורת מניותיו בה - בערך 60 אלף דולר בערכים ריאליים. גונטר החולה והמיואש הסכים.

לאחר שרכש את מניותיו של גונטר (11.3%), היתה השליטה ברשת בידי לינדגנס, אשר כבר החזיק ב-50% שהיו שייכים לרעייתו אורסולה. כעת יכול היה למכור את רשת-הבת "הרטי" תמורת 500 אלף דולר - כ-3 מיליון דולר בערכים ריאליים. וזה עוד כסף קטן לעומת הקרקע במרכז ברלין, אשר נמכרה ב-1989 תמורת 150 מיליון דולר. את הסכום הזה תובעת כעת ברברה.

דובר קרדנשטדט-קוולה אמר בזמנו ל"טיימס", כי החברה אינה סבורה שפעלה בצורה בלתי ראויה. לדבריו, בני משפחת ורטהיים חתמו על סמך משפטי מחייב, ואם היה חשד כלשהו לגבי חוקיות ההליך - "היה הנוטריון מגלה זאת". טענה זו כבר התקבלה בעבר בידי בתי משפט גרמניים, כאשר דנו בתביעות על רקע מכירות בכפייה של רכוש יהודי בשנות ה-30.

אלא שלאחרונה חלו התפתחויות. הרשות הברלינאית להשבת רכוש פסקה בסוף אפריל לטובת בני ורטהיים, אשר יוצגו בידי ועידת התביעות נגד גרמניה. קרדנשטדט-קוולה הודיעה, שהיא מוותרת על תביעתה לאותו איזור - ואז נוצר סיבוך חדש ובלתי צפוי: משרד האוצר הגרמני הגיש ערעור לבית המשפט בברלין על החלטת הרשות להשבת רכוש. ממשלת גרמניה טוענת כעת, שהיא הבעלים של אותו איזור. ההכרעה עוברת לפיכך לבית המשפט, ואם לשער על סמך החלטות במקרים דומים בעבר - סיכוייהם של היורשים אינם מזהירים.