פועלים השקעות: טבילת בכורה

מפלס התקווה של הסקטור הפרטי בתחום תשתיות המים והביוב עולה בשנים האחרונות, ויחד עימו צצות גם המחלוקות והבעיות המשפטיות. הקרב על התשתיות, שבו מתגוששים קבוצות כלכליות מהמובילות בארץ, אמנם לא החל בשנה האחרונה, אבל הרושם הוא, שבשנים הקרובות הוא עומד להיות די בוצי ועם לא מעט ניחוחות. קרב שיחל בבורות השופכין, יעבור דרך אג"ח מוניציפליות ופרויקטליות (ראו כתבה בעמ' 17-16) ויסתיים בחוק התאגידים וחברות הדירוג הפיננסי. יהיה פה שמח.

מי שכבר נערכת לקרבות ארוכים על הביוב היא פועלים השקעות, מקבוצת שרם-פודים-קלנר, שדיווחה בשבוע שעבר, כי תרכוש 50% ממניות חברת כלל שיכון ובינוי תשתיות (כלל תשתיות). פועלים השקעות תרכוש את המניות מידי שיכון ובינוי (50%), לאחר שזו האחרונה תשלים את רכישת הבעלות המלאה בכלל תשתיות (יתרת המניות מוחזקת כיום בידי אי.די.בי) ותשלם לשיכון ובינוי 5.5 מיליון דולר. המחיר מבטא שווי של 11 מיליון דולר לכלל תשתיות.

בד בבד עם צעד זה של פועלים השקעות, הושלמה עיסקה שבה רכשה כלל תשתיות את חלקה של רותם פיתוח ובניין, שבשליטת אייל רותם, בחברת ריסט, והגיעה לבעלות מלאה בחברה זו. כלל תשתיות שילמה 3 מיליון דולר תמורת 49% מההון של ריסט, וכן החזירה לרותם הלוואות בעלים בסך 1.2 מיליון דולר נוספים.

כלל תשתיות שמה לעצמה למטרה בשנים האחרונות להכניס לתחום התשתיות את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בענף. החברה יצרה שיתופי פעולה עם חברות בינלאומיות בעלות טכנולוגיה מתקדמת בתחום, בתקווה ליישם טכנולוגיות אלה.

בשנתיים וחצי האחרונות הוקמו החברות ריסט (51% כלל ו-49% רותם, שנרכשו לאחרונה על ידי כלל ), העוסקת בניהול משקי מים וביוב עירוניים. כיום מתפעלת החברה את משק המים של פרדס חנה, שהוא הראשון והיחיד שהופרט בארץ עד כה. בנוסף לכך מתפעלת החברה את מט"ש (מכון טיהור שפכים) חדרה ונערכת לטיפול בנושא השבת מי קולחין. כן הוקמה ניטרון (כלל 50%, שיכון ובינוי 25%, ד"ר פרי ואחרים 25%), המטפלת באיכויות מים, תמלחות, התפלה שולית של מים מליחים, טיהור מים מזוהמים בניטרטים, חיידקים או בקטריות וגורמים מסרטנים. מתקן ראשון של החברה מוקם ברמת השרון.

חברה נוספת השייכת לקבוצה היא אקוסול, המחזיקה במשרפה לחומרים אורגניים מסוכנים (ויוונדי 50%, כלל 50% ) ברמת חובב. יחד עם רודב (רוני גת ובל"ל) שותפה הקבוצה במיזם ניסיוני להקמת מתקן להתפלת מי ים על גבי אסדות בים. במסגרת קבוצת ניטרון הוקמה גם חברת מחקר ופיתוח, BPT, העוסקת בדור מתקדם של ממברנות ואופטימיזציה של תהליכים ממברנליים. המחקר נעשה בשיתוף עם הקהילה האירופית.

חברת ריסט, כמובילה בקבוצה בנושא משקי מים וביוב, גייסה באמצע שנת 2000 13 מיליון שקל באג"ח למוסדיים, שדורגו על ידי מעלות כ-AA מינוס. כיום ריסט פועלת כמונופול לאספקת מים בפרדס חנה-כרכור, שם התגוררו בסוף 2000 כ-28 אלף תושבים מתוקף זיכיון שהוענק לה ל-20 שנה, ומעריכים במעלות שעד לסוף תקופת הזיכיון תוכפל האוכלוסייה במקום.

במסגרת הפרויקט מקבלת ריסט את כל התזרים הנובע ממשק המים ומשמש לביצוע השקעות, תשלום דמי זיכיון (218 אלף שקל בחודש), כיסוי הוצאות שוטפות ופירעון התחייבויות. על פי המודל שגובש בחברה, יזרים לה הפרויקט הכנסות של כ-100 מיליון דולר במשך התקופה והיא צפויה להציג הפסדים במשך חמש שנים לפחות.

במסגרת הפרויקט בפרדס חנה-כרכור תקים ריסט תחנת סניקה בעלות של 7 מיליון שקל, שתאפשר את מעבר הביוב, המוזרם כיום לבורות ספיגה (בקרב כ-20% ממשקי הבית במקום), לקו הביוב שיחובר לתאגיד הביוב חדרה. בסוף 2000 רכשה חברת ריסט 50% מחברת C.R.R האנגלית, שהיא בעלת זכויות על פטנט לטיפול בבוצה, בשומנים ובחומרי פסולת נוספים. הבוצה היא תוצר לוואי של המכונים לטיהור שפכים, והיא מכילה אורגניזמים המסייעים בפירוק השפכים.

בארץ מקובל להשתמש בבוצה לצרכים חקלאיים או להשליכה לים. על פי הוראה של המשרד לאיכות הסביבה, ייאסר השימוש בבוצה לחקלאות בעוד כארבע שנים.

המערכת מותקנת בכ-20 אתרים באנגליה, ובאחרונה הותקנה במכון הטיהור של חדרה. המתקן הוא מכולה מודולרית, שלתוכה מוכנסת הבוצה ועוברת תהליך ייבוש וגזיפיקציה בדומה לתהליך שריפה. בסיומו מתקבל אפר מעוקר לחלוטין, בנפח של 5% מהבוצה הגולמית, וגז המשמש להפעלת התהליך עצמו. בעודפי הגז ניתן להשתמש להפקת אנרגיה. באנגליה משתמשים באפר כמצע לכבישים, ובארץ מוצע להטמינו באתרים לסילוק אשפה. גם אם יש בבוצה מתכות כבדות, הן מתפרקות בשל הטיפול - בחום של 1,200 מעלות - שעוברת הבוצה.

בארץ הוצגה המערכת בפני הנהלת השפד"ן ומכון הטיהור של חיפה. לדברי הנהלת ריסט, ניתן להתקין את המערכת בשיטת B.O.T בעלויות זולות בהרבה מעלות הטיפול המקובל כיום.

מי השופכין מושכים לא מעט חברות. יום לאחר ההודעה של פועלים השקעות הגישו חברת וויונדי הצרפתית (שותפתה של כלל תשתיות באוקסול), יחד עם דנקנר, אלרן תשתיות ומילגם (חברה בבעלות אלקו של גרשון זלקינד), תביעה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה לבטל את המכרז שפרסמה עיריית חדרה להפרטת משק המים והביוב של העיר.

לטענת העותרים, המכרז להפרטת משק המים והביוב של חדרה הוא הראשון מסוגו בארץ, ויש בו כדי לשמש כדגם למכרזים עתידיים ולאפשרות לשילוב הסקטור הפרטי בניהול משק המים. בעתירה נטען, שהעירייה העבירה לחברות-בנות של כלל, ריסט וניטרון, את הזכות לטהר בארות ושפכים ללא מכרז, בעקבות זכייה של ניטרון במכרז ברמת השרון.

תוקף ההסכם עם ניטרון, לטענת העותרים, הוא למשך 12 שנה, וההיקף הכספי של החוזה מוערך בלמעלה ב-43 מיליון שקל. העותרים דורשים לבטל את המכרז שבו זכתה ריסט, להקמת ותפעול מכון השפכים של חדרה, שלטענתם הוארך ב-19 שנה בניגוד למקובל.

אבל, אולי הטענה המדגישה ביותר את הפוטנציאל הטמון בביוב היא טענת העותרים, שעיריית חדרה דורשת מהזוכה במכרז לשלם לה 96 מיליון שקל - דרישה, שלדעתם אינה עומדת בשום קנה מידה הגיוני. האומנם?

המכרז בחדרה להפרטת משק המים והביוב בעיר פורסם בפברואר השנה, באמצעות החברה הכלכלית חדרה. הזוכה במכרז ינהל את מערכת המים והביוב ויקבל הכנסות מהיטלים ומאגרות לתקופה של 20 שנה.

הזוכה במכרז גם יתחייב לרכוש את המים שיופקו במתקן ההתפלה שמתכננת עיריית חדרה בחוף הים שבשטחה. חדרה היא העיר השנייה בארץ שהחליטה על הפרטת משק המים והביוב. קדמה לה מועצת פרדס חנה, שמשק המים שלה הופרט לפני כשלוש שנים, וכאמור, מתופעל על ידי ריסט בשיתוף עם סוורנט טרנט, חברת מים וביוב פרטית, שלה 8 מיליון לקוחות במרכז אנגליה.

בחדרה 80 אלף תושבים, הצורכים 10 מיליון מ"ק מים בשנה. 6.6 מיליון מ"ק מים קונה העיר ממקורות, ושלושה מיליון מ"ק היא מפיקה מבארות פרטיות באספקה עצמית. העיר מייצרת כשבעה מיליון מ"ק שפכים סניטריים וכשלושה מיליון מ"ק שפכים תעשייתיים. שפכי העיר מטופלים במכון טיהור שפכים המתופעל על ידי ריסט.

מכרז אחר שפועלים השקעות ניגשה אליו, אך ללא הצלחה, היה של המועצה האזורית חוף כרמל - להקמת מכון לטיהור שפכים בכרמל ולהתפלת מי בארות מליחים בחוף הכרמל. במכרז זכתה קבוצה משותפת לדנקנר תשתיות, ויוונדי ופי.בי. השותפות תקים מכון לטיהור שפכים, מתקן להתפלת מים מליחים, פרויקט להשבת מי קולחין של יישובי המועצה ויישובים נוספים. היקף הפרויקט נאמד ב-200 מיליון שקל.

בתחרות, שפורסמה באמצע 2000, השתתפו 26 חברות, שמהן הגיעו לקו הגמר שלוש, בהן ריסט. עלות פרויקט התפלת המים המליחים היא כ-60 מיליון שקל. בנוסף, תקים השותפות מערכות ביוב פנימיות לכל היישובים, בעלות דומה.

ביוני 2000 ניגשו שמונה חברות למכרז לבניית מכון הטיהור של נהריה. המכרז פורסם בשיטת BOT, שלפיה היזם יקים את המכון ויפעיל אותו במשך 20 שנה.

את ההצעה הזולה ביותר הגישה חברת תגה (גמול תעבורה). הצעתה עמדה על 0.76 אג' לטיהור מ"ק שפכים. את ההצעה השנייה - 0.96 שקל הגישה אשטרום, ואחריה - דנקנר תשתיות - 1.015 שקל; קל בניין - 1.15 שקל; ריסט - 1.24 שקל; אשטל, שטנג ואלקו - 1.39 שקל; אצמ"ת - 1.47 שקל וגאון תשתיות - 2.20 שקל.

מן הסתם, ככל שיתפתח נושא האג"ח המוניציפליות על היבטיו השונים (חברות כלכליות, תאגידים ואג"ח פרויקטליות) יהיו מכרזים נוספים. פועלים השקעות כבר השיגה לה דריסת רגל בתחום זה.