מה יציל את הסרט המוזר?

קריסטל מגלם איש הפקות נמרץ, שמפוטר בגסות בידי המפיק שלו (סטנלי טוצ'י), אבל זה ממהר לבקש ממנו עזרה, כדי להציל את הפקתו האחרונה. הבמאי של אותו סרט (כריסטופר ווקן) מוכן להראות אותו רק למבקרים ולאנשי תקשורת.

הצרה היא, ששני כוכבי הסרט (קתרין זטה-ג'ונס וג'ון קיוזאק) היו פעם זוג נשוי ומאושר. עכשיו, כשהם פרודים, גם הקריירה שלהם נסוגה לאחור. אבל אולי איחודם מחדש יציל את הסרט.

כאן המקום לציין, שכל השמות האלה משרתים את הכוכבת האמיתית, הלוא היא ג'וליה רוברטס, שהולכת ומשתבחת. היא מגלמת כאן את אחותה של זטה-ג'ונס, העוזרת האלמונית שלה, שהופכת לסינדרלה כאשר מתגלה סוד אהבתה לקיוזאק.

תענוג של סרט לימי הקיץ. 101 דק'.

"ג'וזי והפוסיקאטס" (ארה"ב, 2000). כבר התרגלנו לסרטים שעניינם להקות רוק דמיוניות ("ספיינאל טייפ"). הפעם משתלב בבדיה גם עולם הקומיקס, כשהספר, "ארצ'י" הוא מקור ההשראה לדבורה קפלן ולהארי אלפונט, שכתבו וביימו.

האם ידעתם שהאופנה היא בעצם תרגיל מבריק של שטיפת מוח, שמאחוריו מסתתרים נציגיו המבחילים של הקפיטליזם הגלובלי? שבעצם, כל מוצר בשוק שהופך ללהיט הוא תוצאה של שטיפת מוח אלימה. המסרים מחלחלים למוחם של הצעירים רזי-המוח, ואלה משלשלים מיליוני דולרים לבני העוולה. כך באופנה, במזון וכך גם בעולם הרוק.

ג'וני והפוסיקאטס היא בסך הכל להקת רוק של שלוש בנות חמודות, והנה פתאום הלהקה הופכת ללהיט שגורף מיליונים. מאחורי הלקה מסתתר גאון שיווק (אלן קאמינג), שאינו אלא משרתה של אשה עשירה חסרת מעצורים (פארקר פוסי). בסוף, כמובן שהעולם לומד להבחין בין טוב לרע. 98 דקות.

"סטייט פינת מיין" (ארה"ב, 2000). הפעם הולך דייוויד מאמט (תסריט ובימוי) אל לב לבה של תעשיית האשליות, כשהוא מבקש לבחון את היחסים הפתוחים בין יצירתה של אשליה (קולנוע) לבין המציאות (חומר הגלם ממנו נבראת האשליה).

הפקה הוליוודית שנקלעה לקשיים עוברת לעיירה קטנה וציורית, ומתמקמת בפינת הרחובות סטייט ומיין. הבמאי (ויליאם ה. מייסי) מוצא שם "תחנה ישנה", כפי שכתב הכישרון העולה (פיליפ סיימור הופמן) בתסריטו הראשון, כך שהסיבות למעבר הן לא רק כלכליות.

אבל נוכחותם של אנשי הקולנוע (אלק בולדווין ושרה ג'סיקה פרקר) מוציאה את תושבי העיירה השלווים מדעתם, במיוחד רבקה פידג'ן (אשתו של מאמט), שמגלמת ספרנית נמרצת, שההפקה משחררת אותה מעכבות רבות. 97 דקות.

"מבוכים ודרקונים" (ארה"ב, 2000). סוף סוף המשחק הפופולרי מגיע לקולנוע, ומי שלקח על עצמו את המשימה הוא קורטני סולומון, הקנדי, שמעולם לא למד קולנוע, אבל הקדיש את חייו להפקת סרט על-פי המשחק.

והתוצאה היא אכן משחק קולנועי תזזיתי, עם כוריאוגרפיה מתבקשת ואפקטים מרשימים. בהיותו משחק מצולם, הוא גם לא ספוג ברגשות וגם העלילה לא מעסיקה במיוחד. העיקר שיש בו מפלצות ושאר יצורים. ג'רמי איירונס הוא האיש הרע. 100 דק'.