החיים יפים

אלון מולאי חולש היום על "דברים יפים", 1,300 מ"ר של ריהוט, טקסטיל ומתנות, שהוא מייבא ובחלקו - מעצב. שיווק מתוחכם הביא גם את התל-אביבים לחנות שבמושב סגולה

"בהתחלה ממש לא פרגנו לי", מספר אלון מולאי, הבעלים של "אלון מולאי - דברים יפים בע"מ", כשהוא יושב בתוך 1,300 מ"ר של ריהוט, טקסטיל, מתנות ופרטי עיצוב לבית במושב סגולה, שבין קריית גת לקריית מלאכי.

"רבים לא האמינו שזה ילך. חלק אמר, שאני משוגע ותמהוני. שאלו אם אין לי מה לעשות, וטענו שאם כבר, אז עדיף לפתוח עסק כזה במרכז או בתל אביב, ולא להתעקש לסחוב לכאן את האנשים בכוח".

למרות הכל התעקש מולאי ופתח את העסק. אבל ההצלחה לא באה בין לילה. עוד בתחילת דרכו, כשחלש על 50 מ"ר בלבד, הוא היה מודע לעובדה, שמושב סגולה נמצא במקום מרוחק ואנונימי לציבור הצרכנים. לכן, פתח במתקפת שיווק אגרסיבית. הוא השקיע מחשבה ויצירתיות רבה בשיווק, תוך שהוא עושה את המלאכה בעצמו, ללא עזרת משרד יחסי ציבור או פרסום.

בתחילה יצא מולאי עם שילוט חוצות, שנשא את הסלוגן, "50 שנה הנגב חיכה לזה ועכשיו זה כאן". את הסלוגן הפיץ, לדבריו, "בכל דרך", כשהוא מדפיס פלקטים ופליירים, ומפיץ אותם בעצמו. הנחת המוצא שלו היתה, כי לפני הפצת שם העסק, יש לגרות את הסקרנות. בשלב הבא הוא הפיץ באיזור הדרום אלפי פליירים נוספים, שנשאו את המסר: "יש מה לראות במושב סגולה". מאחר ובאותה תקופה הוא התמקד במכירת כדים ממרוקו, מתורכיה ומהודו, הבריק במוחו יום אחד רעיון חדש, ואל הפליירים והשלטים הקודמים הוא הוסיף עוד אחד, שבו נכתב: "מרוקאי ב-50 ש"ח, תורכי ב-100 ש"ח והודי ב-150 ש"ח במושב סגולה".

"זה שיגע את כולם", הוא מספר. "רצו לדעת מי הם התורכים והמרוקנים במושב סגולה. ככה הצלחתי למשוך לכאן עוד ועוד קהל".

לדברי שלום נוריאל, יו"ר ועד מושב סגולה, העסק של אלון השפיע על העסקים באיזור כולו. "הדרך, שבה אלון פירסם ודחף את העסק שלו, תרמה מאד לאיזור. בכל מקום שהיית עובר, אנשים ראו פרסום, שאומר 'מושב סגולה'. זה הכניס מודעות ותרם רבות. בעקבות השיווק שלו, החלו להגיע לכאן אנשים מכל הארץ. הוא איש עם אמביציה, ראש ואומץ".

גם ירון נתנאל, הבעלים של גן האירועים גני סגולה (יי. פרוייקטים ונופש בע"מ), הפועל בסגולה מזה 15 שנה, מתפעל מאלון מולאי. "פעם לא ידעו איפה זה סגולה", הוא אומר. "חשבו, שזה צומת סגולה ליד פתח תקווה, חשבו שזה בית קברות. מאז שאלון נכנס, אי אפשר להתעלם מהמאסות של הפרסום שהוא עשה. הוא מתמיד ומשקיע, ומגיעים אפילו אנשים מרמת אביב. יש לו נוכחות בשטח, על אם הדרך. הוא השפיע על האווירה באיזור, ויצר תנועה רבה ודינמיקה ביישוב. מה שהוא עושה, מגרה את יתר התושבים ויוצר תחרות. כל העסקים האחרים כאן נהנים מהפרסום שלו".

מולאי מספר, כי יש לו היום לקוחות קבועים, שמגיעים מבאר שבע, מראשון לציון ואפילו מתל אביב. לדעתו, הצרכנים טורחים ומגיעים עד אליו הן בגלל המחירים הנמוכים שהוא מציע והן בגלל העיצובים המיוחדים של הרהיטים.

מולאי מייבא, אמנם, את הרהיטים מהודו, אך מעצב אותם בעצמו, וביחד עם מספר חברים הוא מעניק להם גימור מיוחד בארץ. הגעת הקהל הרב למקום עוררה בקרב חלק מתושבי סגולה את יצר היזמות, ובאיזור החלו להתפתח עסקים נוספים - חנות למתנות, משתלה ועוד. "אני חושב", אומר מולאי, "שנתתי דוגמא קלאסית לכך שגם בדרום אפשר להציע חנויות, שנותנות דברים מיוחדים וייחודיים ברמה גבוהה, ולא צריך להצפין עד תל אביב והמרכז כדי למצוא דברים מהסוג הזה".

מולאי פתח את העסק בסוף 1996 בחממת הוורדים של אביו במושב סגולה. את החנות הקטנה, שהשתרעה, כאמור, על 50 מ"ר בלבד, הוא בנה מחומרים טבעיים, במבוק ומחצלות. הוא מכר בעיקר כדים עתיקים, שהיה מזמין דרך חבר טוב, שייבא ממרוקו. הספקים האמינו בו ונתנו לו אשראי, אך גלגול העסק בלבד לא הספיק. מולאי הבין, כי אין ביכולתו להתחרות במחירים, שדרשו באותה תקופה עבור מוצרים דומים בבידיה או במקומות אחרים בשטחים. בעקבות כך החל לעסוק יותר ויותר בתחום הרהיטים, אותם החל מייבא מהמזרח, בעיקר מהודו.

הוא לקח הלוואות ועבד קשה "לפעמים כל כך עייף, שלא היה לי כוח לחזור הביתה, והייתי ישן באוטו", הוא מספר. אך העבודה השתלמה. בתחילה הוא הוסיף עוד אולם תצוגה קטן עבור הרהיטים ובהמשך - עוד אולם. "למעשה, כל שנה הגדלתי את העסק כמעט פי שתיים". היום, כאמור, משתרע העסק על 1,300 מ"ר, מעסיק 12 עובדים קבועים, שאליהם מצטרפים עובדים זמניים, המתגברים את הצוות בעיקר בסופי שבוע או כשמגיעות כמויות גדולות של סחורה.

מולאי מודה, כי השיווק עזר אמנם להתפתחות החברה ולהצלחתה, אך אין הוא רואה בכך את הגורם היחיד להצלחתו. "הדבר הראשון במעלה, שעזר לי מאוד, היו האנשים שהאמינו בי. כשמאמינים בך, זה דוחף אותך קדימה", הוא אומר ומקפיד להדגיש את פאול רוזנצוויג, יועץ המס שלו, שסייע לו בבניית התוכנית להרחבה המשמעותית של העסק ופירגן לאורך כל הדרך, וכן מזל אליאס, מנהלת סניף הבנק הבינ"ל בקריית גת, שהאמונה שלה בו - כדברי מולאי - תרמה לא פחות.

אל אלו הוא מוסיף את היחס לעובדים. "אני מאמין גדול בפירגון ואני משתדל לתת לעובדים שלי מדי יום את התחושה, שאני מאמין בהם". לדבריו, יחס זה אל העובדים הוא גורם משמעותי, התורם באופן יום יומי להצלחת העסק.

"חוץ מזה, אני עושה משהו שאני אוהב, שמפעיל את הצד היצירתי שלי, אם זה בשיווק ואם זה ביצירה. "כשבאתי אל ההודים עם הרעיונות והעיצובים שלי, הם חשבו שאני מוזר ומצחיק. אבל מאז שהם ראו את כמות ההזמנות שמגיעה ממני, והם נוטים יותר ויותר להאמין ברעיונות שלי. אין לי ספק, שכל התקדמות העסק נבעה מתערובת של יצירה, הנאה, סיפוק, אהבה ואמונה".

צרו איתנו קשר *5988