הגשר התורכי, מעל נחל באר שבע, ביציאה הדרומית מהעיר, היה במשך יותר מ-50 שנה הגשר הארוך ביותר בארץ - 190 מטר אורכו. הגשר הוקם בשנת 1916 כחלק מקו מסילת הרכבת, שהתורכים תכננו להניח עד מצרים, על מנת לספק תחמושת ואספקה לכוחות העות'ומניים שלחמו במלחמת העולם הראשונה נגד הבריטים בחזית סיני. בזמנו היה לנחל באר שבע כוח סחף עצום, ולכן הוחלט להקים את הגשר במקום הרחב באפיק הנחל, שם נחלש כוח השטפונות, כי המים התפזרו על מרחב גדול יותר.
מתכנן הגשר היה מהנדס גרמני בשם היינריך מייסנר, אך ליהודים היה חלק לא קטן בקיום ותפעול הגשר ומסילת הברזל שעברה מעליו. המצב בארץ בזמן מלה"ע הראשונה היה קשה ביותר, ובעקבות ארבה שהופיע בארץ ב-1915, היו רבים רעבים ללחם. כך, הבינו יהודים רבים שיוכלו להתפרנס ולעזור ליישוב בעבודות הנחת מסילת הברזל בנגב, אשר בנייתה נמשכה דרומה עד ניצנה, ונפסקה מעט מזרחה ממנה.
שני קבלנים מיפו, ארליך וינובסקי, שמעו על המיכרז לבניית הגשר, וירדו לבאר שבע בסתיו 1915, עם 30 פועלים תימנים מיפו. 40 פועלים נוספים הגיעו מירושלים, ובראשית 1916 החלו בבניית הגשר. הם עבדו כחודש על חפירת היסודות, עד שגשם כבד היכה בנגב, והוואדי של נחל באר שבע שטף את כל האבנים שהכינו לבנייה, ומילא לגמרי את חפירותיהם.
הם החלו בעבודתם מחדש, והעבודה נמשכה בקצב טוב עד פורים, אז פשטה מגיפה קשה בעיר ורוב הפועלים נפלו למשכב. לחודש וחצי נפסקה העבודה כליל, ופועלים רבים נמלטו מפני המגיפה. אך הקבלנים לא רצו לוותר, יותר מכל עמדה לנגד עיניהם ההגנה על כבודה של העבודה העברית. הם השיגו פועלים חדשים, רובם תימנים, ועד אוגוסט 1916 סיימו את המלאכה. אך בזאת לא הסתיימה הפרשה: התשלום עבור הבנייה התעכב, ורק באביב 1917 קיבלו הקבלנים את שכרם. בשנות המלחמה היתה אינפלציה נוראה, וערך הכסף ירד פי שלוש או פי ארבע, והקבלנים לא רק שלא הרוויחו מהעיסקה, אלא שנקלעו לחובות.
כך סיכמו הקבלנים לפני 85 שנה את עבודתם: "אין אנו יכולים להתפאר בהצלחה חומרית רבה, רק בזאת יכולים אנו להתגאות: שמהיום הראשון ועד האחרון לא סרנו מהמטרה... העבודה היתה בעינינו לא כמקור לרווח פרטי, אלא כמקור לרווח כללי. אנו חשבנו את עצמנו לבאי כוח הציבור העברי, ועל פי השקפה זו עבדנו..."
הגשר שימש בסופו של דבר את הצבא התורכי פחות משנה. לאחר הכיבוש הבריטי, בוטל הקו דרומה, ועל הגשר נסלל כביש. הגשר מהווה כיום שריד ארכיטקטוני והיסטורי רב משמעות, והוא מסמליה המובהקים של העיר באר שבע.
הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה באר שבע אישרה בתחילת שנות ה-80 תוכנית, שעיקרה בניית גשר חדש להעברת חומרים מסוכנים, כחלק מרכבת לאתר רמת חובב. הגשר מתוכנן ממש בצמוד לגשר התורכי, ולהיות גבוה ממנו בארבעה מטרים. בנייתו תפגע קשות במראהו החזותי של הגשר ותשים לאל את כל תוכניות הפיתוח התיירותיות האחרות, המתבססות על פארק נחל באר שבע והמבואה הדרומית, בסמוך לשוק הבדואי, שעבר שיפוץ לאחרונה ומושך אליו תיירים. רכבת המובילה חומרים כימיים מסוכנים איננה, על פי רוב, מעודדת פיתוחו של אתר תיירותי.
התוכנית, שאושרה כאמור לפני כ-20 שנה, לא כללה בתוכה תסקיר השפעה על הסביבה, ולא הובאה כלל לידיעת הציבור. מקוממת במיוחד העובדה, שקיימת חלופה זולה, מיידית וישימה, במזרח העיר, בקרבת תל באר שבע. חלופה זו נדונה בישיבת עיריית באר שבע ב-4.7.99, ונאמר כי עלותה נמוכה מעלות התוואי המאושר, אך בשל החשש לעיכוב של שנתיים - העדיפה הנהלת העיר לאשר את התוואי העובר דרך העיר ובקרבת הגשר התורכי. החשש לעיכוב של שנתיים התברר כחסר יסוד, משום שמאז אותה ישיבה חלפה שנה וחצי, ודבר לא נעשה.
עמותת נגב בר-קיימא, הפועלת לשימור הגשר ואתרים נוספים בנגב, כתבה ב-01.01.01 לראש העיר, יעקב טרנר: "הגשר התורכי הנו אחד האתרים המרשימים ביותר בארץ, הן מבחינה הנדסית והן מהבחינות הארכיטקטונית והחזותית. הגשר מסמל את ראשית ההתפתחות המודרנית בארץ ישראל ולביסוסה של באר שבע כמרכז עירוני, ומשמש עדות לתקופה העותומנית, שנמשכה 400 שנה. בשל ייחודיותו הפך לסמלה של באר שבע, ולא ניתן לנתקו מתולדות העיר. חשיבות הגשר הנה בקנה מידה לאומי, ויש לשמרו כערך היסטורי למען הדורות הבאים...
"אין ספק, כי הוצאת מסוף המטענים מתחומי העיר היא הכרחית, אך גם שימור הגשר התורכי הוא חשוב, כערך היסטורי ותרבותי. לפיכך, אנו ממליצים למנוע הקמת הגשר בסמוך לגשר התורכי, ולהסיט את תוואי הרכבת מזרחה, הן למען בטיחות תושבי העיר והן למען שימור ערכי העבר".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
