המגזין החדש לגברים של קונצרן ידיעות אחרונות פונה למה
שקרוי "הגברים החדשים". שם מותג כללי משהו לזן חדש של גברים שכנראה צומח גם בישראל.
רגישים, קשובים, מתחברים, בוכים. ובהתאם מתלבשים, מתבשמים וקוראים מגזינים. על השער
של העיתון הראשון מצולם ביל קלינטון בפוזה רגישה, מהורהרת, מביט הצידה ברכות. מודל
לגבר חדש. כזה שאולי היה מעלעל במגזין הזה, ואפילו מימין לשמאל. אלא ששני מחסומים
ענקיים היו עומדים בפניו: למגזין הזה קוראים "בלייזר", בגד שביל לא היה מעלה על
בשרו ב-20 השנים האחרונות שמא ייחשד גם הוא כאחד הבלייזרים של פרס, ושנית, אין בו
צילומי עירום (של נשים).
איזה מין עיתון לגברים זה?
לפי מימי נופך-מוזס, הרפרנטית של בית מוזס לענייני
מגזינים, "זה עושה עוול לגברים לחשוב שכל מה שמעניין אותם זה ספורט, נשים וכסף.
בואי נגיד שזה תופס חלק גדול, אני לא אתכחש ואגיד שלא. אבל מעניינים אותם גם איכות
חיים, חיי משפחה, זוגיות, הורות ונושאים כלליים שכותבים עליהם יותר בחו"ל ופחות
בארץ. אין בארץ עיתון שמקבץ את כל הנושאים האלה ועוסק בהם מהזווית הגברית".
- יש כמה עיתונים גבריים בארץ - "אוטו", "סיגאר",
"ביקיני".
"אלה עיתוני נישה, על ספורט, על מכוניות. עיתון שמטפל בכל
מה שמעניין גברים אין. בעשור האחרון מורגשת התנהגות צרכנית שונה אצל גברים. הם עשו
תפנית לעומת הדור שלנו. יש אצלם הרבה יותר מודעות לחיי המשפחה, להורות. הגבר משתתף
הרבה יותר בגידול הילדים. איכות חיים, כושר, בריאות, הופעה חיצונית - אלה דברים
שהרבה יותר מעסיקים אותו, ויש יותר לגיטימציה לדבר על זה. בכל העולם מזמן יש עיתוני
גברים. אני מסתכלת על גבר ואישה כעל שני גזעים שונים עם שפה שונה, ולמה לפנק רק את
האישה? גם לגבר מגיע, עכשיו כשהוא משתתף בכל כך הרבה בחיים היומיומיים. פעם גבר לא
היה מדבר על גידול ילדים, גם אם הוא היה עושה את זה. היום מורגש בין צעירים שהילדים
תופסים מקום מרכזי. כושר, אוכל, בריאות. בנוסף אנחנו רוצים קצת לפזול לחו"ל, נביא
כתבות מעניינות, פרופילים, תופעות".
- עיתוני סוף השבוע לא מביאים את זה מספיק?
"אנחנו חיים כאן בסוג של קן קוקייה עם כל הלחצים. אין
לנושאים האלה מקום בעיתונות היומית, שצריכה להתמודד על האקטואליה הקשה, הביטחונית,
הכלכלית, החברתית. זה אמור להיות עיתון של רגיעה, שיחד עם זה יהיה קצת אקטיב, עם
מידע שימושי על סיגרים, יין".
ובכל זאת בלי עירום? הקהל מצפה.
"אנחנו לא הולכים לכיוון הזה. בטוח שלא. כן נטפל בנושאים
של סקס שמעניינים גברים ומעניינים גם נשים, אגב. אנחנו גם מטפלים בזה בעיתונים
אחרים. אבל אני בהחלט לא רוצה לבנות עיתון שהגימיק שלו יהיה שיקנו אותו בשביל להציץ
על בחורות עירומות. זו לא המטרה של העיתון הזה, וזה לא יהיה. מי שמחפש רק את זה, אז
אין לו את זה, לא בעברית. זה לא מה שאני רוצה בפורטפוליו שלי".
מימי (מרים) נופך-מוזס נשואה ליצחק נופך-מוזס, בן דודם של
ארנון, ג'ודי ותמי מוזס. אביו של יצחק, ראובן מוזס, היה אחיו הבכור של נח מוזס. אמו
של יצחק, חמדה נופך-מוזס, בתו היחידה של השופט יצחק נופך, ביקשה שבנה יישא את שני
שמותיה, ומכאן השם הכפול.
מוסף גברים פמיניסטי
נופך-מוזס היא אחת הנשים החזקות בקונצרן ידיעות אחרונות.
בתוארה היא משנה ל-CEO, אולם כוחה גדול מתוארה, והוא נסמך על קרבתה ונאמנותה לארנון
מוזס. לאחר שורה של עסקות מכירה בתוך המשפחה ופרישתם של זאב ועודד מוזס מחזיקה
נופך-מוזס 105 ממניות הקונצרן הון והצבעה, מה שהוערך בזמנו, כשנמכרו מניותיו של
עודד מוזס, בכ-70-80 מיליון דולר. הפורטפוליו שעליו מדברת נופך-מוזס הוא בעיקרו
"לאשה", השבועון המצליח בארץ, שמוכר מאות אלפי עותקים בשבוע, ומוביל את נישת עיתוני
הנשים בארץ.
יתר מגזיני הבית ועיתוני הבית, למעט כמובן "ידיעות
אחרונות", אינם כה מצליחים או שולטים בתחומם, אבל מאחוריהם מנוע משומן היטב. יש
לדעת, זו האסטרטגיה של קונצרן המוזסים, להיות בכל תחום בתקשורת. אם בדרך של הקמת
מוצר חדש, ואם בדרך של השתלטות על הקיים. נשים - יש, לייף סטייל - יש ("מנטה"),
טלוויזיה יש ("פנאי פלוס"), שמתחרה ב"רייטינג" של בת המשפחה תמי מוזס-בורוביץ, נוער
- יש ("ראש אחד"), עיתון על טלנובלות - יש, ועכשיו יהיה גם "בלייזר" לגברים בעריכת
ליאור נעמן, רגע לפני ש"פלייבוי" העולמית, שנכנסה ברגל גדולה לארץ, עם סרטים וערוצי
סקס בטלוויזיה, נכנסת גם לתקשורת הכתובה. אמנם ניסיון קודם להרים פה עיתון גברים
מגויר נפל על הפנים, וגליה אלבין שהביאה את "פנטהאוז" התרסקה איתו, בעיקר בשל רמתו
הירודה, אבל אין לזלזל באמביציות של "פלייבוי", בייחוד כשערוצי הסקס בטלוויזיה
נתקעו בחריקה בכנסת.
למה "בלייזר"?
"בחרנו את השם מתוך רשימת שמות ארוכה. עד שמצאנו משהו
שמתחבר. להגיד בעברית מקטורן לא כל כך צלצל. בלייזר היא מלה שנקלטה בעברית היטב".
- אבל היא ארכאית, גברים לובשים ז'קט.
"את חושבת? אני לא כך כך זוכרת, חשבנו על כל מיני שמות.
'גברים', 'לגבר'. כל מיני שמות. זה נראה לנו שם שפשוט מתאים לעיתון".
- בדקתם את השם על קבוצות מיקוד?
"לא. עשינו בדיקות משלנו, אבל לא קבוצות מיקוד".
- שמעתי שלפני שהרמתם את העיתון חשבתם לקנות את "סיגאר".
"אני לא יודעת שניסינו לקנות את 'סיגאר'. לא שמעתי על זה.
כל נושא המגזינים עובר אותי, וזה לא עבר אותי. 'סיגאר' זה עיתון נישה, הוא מדבר על
דבר ספציפי, ואצלנו זה עיתון כללי. בכלל, מבחינה עסקית לא כדאי לקנות עיתון קיים,
כי מאוד קשה לשנות תדמית, ואם העיתון כבר נתפס שזה מה שהוא, אז עדיף להתחיל עם
עיתון חדש".
הלוואי "לאשה"
- מה הציפיות?
"כשאגיע למכירה של 50 אלף אדע שהצלחתי מאוד. יש לנו תשתית
לזה. עשינו דיל עם ויזה-לאומי, ומספר לא מועט של אנשים יקבלו את העיתון מהבנק.
מכרנו לסטימצקי. אנחנו מתחילים ברגל ימין, אבל יש עבודה גדולה. מעבר להחדרה של מוצר
חדש שצריך להביא למודעות, יש פה צורך לפתח הרגלי צריכה חדשים אצל הגבר, שלא כל כך
רגיל לקנות מגזין של לייף סטייל, זו חשיבה שונה.
"זה ייקח זמן. למגזין מהסוג של 'בלייזר' ייקח קצת יותר
זמן, אני מעריכה שבין שנה לשנתיים, עד שתהיה לו הצלחה מבוססת. אני מקווה שאני
צודקת, וזה סיכון, אבל מי שלא לוקח סיכון גם לא מצליח. צריך תעוזה מבחינה כלכלית
לצאת עם עיתון כזה. יש עיתונים שידעתי מראש שאצליח, והעיתון הזה אני אישית חושבת
שנצליח יפה, אבל זה מצריך עבודה יותר קשה".
כמה כסף השקעתם?
"אני לא אוהבת לתת פרטים כאלה. תעזבי אותי ממספרים".
- יש מתחרים?
"אני מעריכה שבכיוון של עיתונות גברים שמבוססת יותר על
תמונות נשים יש עכשיו התעוררות. יהיה מעניין לראות איך עיתון רציני לגברים יתמודד
עם עיתון שמבוסס על תמונות יותר חושפניות. זה יגיד לנו משהו על הגבר הישראלי".
- מה יגיד, שגברים אוהבים נשים בלי בגדים? הרי ערוצי
הסקס בטלוויזיה הם הכי מבוקשים.
"זה נכון, ערוצי סקס מבוקשים, אבל הם פחות מפריעים. השאלה
אם גברים ירצו להביא הביתה למשפחה עיתון כזה, שיהיה מונח על השולחן, שזה העיתון
שאבא אוהב, אני לא יודעת. אני לא אומרת שאין מקום לעיתון כזה, אבל קודם כול, את
צריכה לדעת, אני אישה. יש דברים מסוימים שאני מסתמכת על מחקרים שעשינו בין גברים.
לא עשינו סקר גדול, כי קשה לעשות סקר על משהו שלא קיים. אבל כן פנינו ללא מעט
גברים, והבנתי שיש מקום לזה. יש עירום בכמויות אדירות בטלוויזיה, בלייף. אני לא
יודעת מה הדומם כבר יוסיף. אבל שפה של אישה ושפה של גבר הן שונות".
- למי הוא מיועד? זה עיתון לא זול (24 שקל).
"הוא מיועד למעמד בינוני וגבוה. אבל זה לא רק לעשירונים
עליונים, אלא גם לגבר הממוצע, למעמד הבינוני".
- לבעל של מי שקוראת "לאשה"?
"קונים כל כך הרבה 'לאשה', שאני מאוד אשמח שהבעל של כל מי
שקוראת 'לאשה' יקנה את העיתון. אז ההצלחה מובטחת".
- יהיה מבצע משותף לגבר ולאישה?
"כרגע זה לא על הפרק, אולי יום אחד נעשה".
האינטרנט יישאר
לצד ההשקה הרכה משהו של המגזין החדש, מאוניית האם נשמעים
לאחרונה קולות חריקה. פיטורים בעיתון המודפס, צמצומים באתר האינטרנט.
"לא החלטנו להפסיק להשקיע כסף ב-YNET. זה אתר מאוד מוצלח.
אבל האינטרנט זולל כסף בכל העולם, ובהחלט אנחנו חושבים ביתר זהירות איך לבנות לו
תקציב יותר מאוזן. יש חשיבה אם הצרכן ישלם בסופו של דבר בעבור השירותים האלה. אין
מדיניות חדשה לגבי כתיבה של עיתונאים בעיתון ובאתר. לא החלטנו שהכתבים של 'ידיעות'
יעבדו יותר או פחות. כל אחד מהם צריך לעמוד בפני עצמו ולהיות ברמה מאוד גבוהה, אחרת
אין להם זכות קיום. YNET הוא בעצם מוצר עצמאי. אם פה ושם אנחנו משתמשים בכתבים של
'ידיעות', או.קיי, אבל לא הפכנו את ויי-נט לחלק מ'ידיעות אחרונות'".
- הוא גם לא יהפוך למהדורת האינטרנט של העיתון?
"בשלב זה לא. הכי חסכוני ונוח להעתיק את העיתון, אבל זו
מדיה שונה לגמרי, והיא זקוקה לטיפול שונה. יש כאן עניין של לוח זמנים שונה מאשר
עיתון, אין דד ליין, זה כל הזמן ריל טיים. צורת עבודה שונה לגמרי. האתר עובד עצמאי.
הוא מותג עצמאי. יכול להיות שמדי פעם נבדוק את הכיוונים שהלכנו. התפיסה שלי
שהאינטרנט עוד לא מצא את הצורה המגובשת שלו. גם בעולם שום תעשייה שרק עולה כסף לא
מחזיקה מעמד. מצד שני, הטכנולוגיה של האינטרנט היא פה בשביל להישאר. אי אפשר ללכת
אחורה. אני מניחה שימצאו את הדרך איך להפוך את התעשייה הזו שתהיה גם שימושית לצרכן,
וגם עסק למי שמפעיל אותה, אבל זה לא למחר בבוקר".
"הפקידות בישראל היא ששולטת"
- ומה בחזית נמרודי? אמנון אברמוביץ' בראיון ב"הארץ" טען
שיש הסכם בין המו"לים שלא לכסות את נפתולי המשפט?
"לא נראה לי שיש הסכם, אבל יש עורך ל'ידיעות אחרונות', זה
התחום שלו. אני לא רוצה להתייחס לנושא. גם בעבר התייחסתי יותר מכולם".
- זה מעבר לתחום של עורך, זה עוסק במשפחות בתקשורת.
"אני חייבת להגיד שדי מקומם אותי שמתארים את זה ככה. יש
הרבה מאוד משפחות שהצליחו בארץ, ויש להן שליטה על עסקים מסוימים. אנחנו התמקדנו
בתקשורת מאז שנת 39', ואת כל מה שיש לנו בנינו בעצמנו עם תקופות מאוד קשות וארוכות
בדרך. לא קיבלנו לא מהמדינה ולא מאף אחד שום מתנה, שום הקלה, שום סבסוד. וסך הכול
כל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים מתוך סיכון של מה שהשגנו עד עכשיו, כשאנחנו מתפתחים
הלאה.
"אנחנו עושים עסקים בדרך הכי-הכי לגיטימית. משקיעים,
מצליחים - מרוויחים, לא מצליחים - מפסידים. הכול בכספנו שלנו, בעבודת עמל שלנו. מה
שהכי מרגיז זה שבא איזה מיליונר שהצליח בחוץ לארץ אז משתחווים לו וכולם מלאי
התפעלות, וכשמישהו בארץ, בתנאים הקשים של הארץ, עם רגולציה שאף אחד בחו"ל לא מבין,
ופה איכשהו מצליחים, אז הדבר הראשון ששואלים זה איך הולכים לקצץ לו את הכנפיים. לא
חשוב אם את מתנהגת נכון, אם את לא מנצלת, זה לא מעניין. אם הצלחת - זה כבר נקודה לא
לזכותך. במקום שזה יהיה הפוך, זה מייצר מקומות עבודה, זה מתוך עמל והצלחה כי עשינו
את הדברים כנראה לא רע. "אם אנחנו היינו מנהלים את העסק שלנו כמו שמשרדי ממשלה
מסוימים מתנהלים היינו מזמן פושטים את הרגל. ונגמר. פה יושבים בכל מיני משרדים
ומנהלים את המשק כמו שמנהלים אותו, ואני לא מדברת על האוצר, אני מדברת על משרדים
מסוימים, הרי זו בושה וחרפה. אבל הפקידות במדינת ישראל היא שולטת, ויש איזהו אי
פרגון לאנשים שמצליחים גם כשזה מתוך השקעה עצמית, כישרון, בלי שום עזרה של הממסד,
ולא על חשבון משלם המסים, אז איך תסבירי את זה? אותי זה מקומם. כשהתחתנתי עם בעלי
הייתה תקופה מאוד קשה ב'ידיעות', שכל חודש חשבו איך לשלם את המשכורות, ואני יודעת
מה המשפחה מכרה ועשתה כדי להמשיך עם העיתון. מה רע בזה שהצלחנו? הרי לא עשינו שום
דבר לא לגיטימי".
- לאיזה משרדי ממשלה את מתכוונת?
"עכשיו באופנה לדבר על משק המים, למשל. הרי זה סקנדל. כל
כך הרבה שנים אנחנו בבעיה. במקום לטפל בבעיות מורידים את הקו האדום, זו השיטה.
עכשיו ייבשו גינות. זה אבסורד. במקום פרטי אם הייתה רשלנות כזו, שהיא רשלנות פושעת,
אדם היה משלם את המחיר. אצלנו זה הכול מסחרה פוליטית".
- חשבתי שאת דווקא מתכוונת למשרד המשפטים?
"אני לא רוצה להתייחס למשרד ספציפי, אבל את יודעת
שהרגולציה פה... תראי מה קורה עם הכבלים, זה הפך להיות כל כך... איך אני אגיד את
זה, כל מילה פה היא בעייתית... בואי נגיד שאיפה שאפשר היה להקשות הם הקשו, אבל
דווקא עכשיו הגיעו להסכמות. אני מעריכה שאם הכבלים היו מרוויחים פחות אז היו עושים
פחות בעיות, אבל ברגע שהם הרוויחו יותר מדי לדעתם התחילו לעשות בעיות וכל האמירות
מסביב... יש אנטי לאנשים מצליחים מבחינה כלכלית במדינה הזו. אסור לך להצליח יותר
מדי במדינה הזו. בייחוד התלבשו על התקשורת. יש אנשים בהיי-טק שמבחינת היכולת שלהם
עוברים אותנו בהרבה. שם לא אומרים כלום".
- אולי כי מי שיושבים בהיי-טק לא מחזיקים גם עיתונים, גם
טלוויזיה וגם כבלים.
"מה זה נקרא מחזיקים? נגיד בערוץ 2 איזה אחוז יש לנו שמה?
(24% ברשת, א"ק) אנחנו הרי לא נמצאים בתפעול השוטף, האחוז שלנו קטן. מה זה מפריע
בעצם? את רואה איזה קשר בין מה שקורה ב'ידיעות' ובין מה שקורה בטלוויזיה? אין שום
קשר. למה זה מפריע? יותר טוב שמי שאין לו שום קשר לתקשורת ינהל את זה? תחשבי על זה.
יש הפרדה מוחלטת. אנחנו מאוד מודעים לזה. הרבה מאוד לא אוהבים עיתון שחושף הרבה. את
יכולה להבין את זה בעצמך. אני לא רוצה להגיד יותר מזה. עיתון כמו 'ידיעות אחרונות',
שהוא עיתון לוחמני, היו רוצים להקטין את כוחו. זה ברור. דווקא אני חושבת שהקהל הרחב
צריך להיות מעוניין שהעיתון יהיה חזק, שיהיו לו כלים להתריע". - מי רוצה להקטין את
כוחו?
"אני לא יכולה לדבר. אמרתי מספיק".
כתבות
ני"ע
