'קברט לוין', מאת חנוך לוין, תיאטרון הקאמרי. עריכה ובימוי: ישראל גוריון;
תפאורה ותלבושות: רקפת לוי; ניהול מוזיקלי: יוסי בן-נון. משתתפים: מרב גרובר,
דרור קרן, אלון נוימן, לימור עובד.
ערב שמאחד מערכונים שונים של לוין, חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות.
שי בר-יעקב ('ידיעות אחרונות') טוען שגוריון, שערך וביים "מביא פסיפס רב-חן
ומלא הומור שחור, המציג את תמונת העולם הלוינית במיטבה. יש כאן את המורה שוסטר,
המשוכנעת שהעולם הוא שטוח ושאוסטרליה אינה קיימת, וגם צ'ופק ואפצ'יק המחפשים
קומיקאי הקרוי 'דגדגן' במועדון הסטרפטיז, וכן שירים כמו 'לונדון' ו'אני חיה
מיום ליום', שזוכים לביצועים יפהפיים בהדרכתו המוזיקלית של בן-נון".
הבימוי "מקצועי וקצבי, והשילובים בין קטעים גרוטסקיים לקטעים יותר אנושיים
יוצר רצף חכם ומאוזן". בר-יעקב מחמיא לכל השחקנים על משחק מקצועי ומיומן. "אבל
המלכה היא ללא ספק גרובר הנפלאה, שמחליפה דמויות כמו תלבושות ומפגינה חושים
קומיים נפלאים, כמו גם יכולת שירה מצוינת". במערכון 'צ'יפיק ואפצ'יק רואים
דגדגן' היא מגיעה לשיאה, ו"גונבת את ההצגה במינימליזם הבעתי מושלם". בסך הכול
מדובר בערב "איכותי ומהנה מאוד, שהוא גם הצדעה נפלאה לאיש שהפך את המערכון
לאמנות מינימליסטית, המכילה בתוכה עולם שלם".
אליקים ירון ('מעריב') בדעה, שתוכנו של הקברט הקלאסי אמנם היה בידורי "אבל
הערך המוסף שלו היה באמירה פוליטית וחברתית חדה ובלתי אמצעית". בערב הזה אין
"עוקץ פוליטי" ולטעמו של ירון, "זה כמו אוכל ללא תבלינים". יתר על כן, "להפוך
את חנוך לוין לבידור פושר כל-כך, כזה שלא מסוגל כלל להרגיז או לפגוע באיש -
זה באמת מזלזל בזכרו של הסטיריקון הגדול".
ובכל זאת, ירון מחמיא לשחקנים על "עבודה טובה", ו"המוזיקה של בן-נון היתה החן
של הערב". בעייתו היא עם החומר, ש"לפעמים הוא טוב יותר, לפעמים קצת בינוני,
אבל לפחות משעשע, ולפעמים זה קצת אווילי". זה לא החנוך לוין שירון היה רוצה
לזכור.
מיכאל הנדלזלץ ('הארץ') חש שבערב הזה אפשר לדמות שזהו "לוין המצחיק, הנונססי,
המעטפת המבריקה שחסרה את המרכז האנושי. אבל אז מגיח מערכון מבריק כמו 'בית
המלון', או מבצבצת דמות שהיתה יכולה לככב במחזות הגדולים של לוין כמו המורה
שוסטר".
גוריון העניק לערב "מגע קברטי קליל, נעים וגם מוגזם כשצריך". המוזיקה שכתב
בן-נון "מעניקה את המגע ההפוך לטקסטים, מתקתק למקברי, חריף לסנטימנטלי". ובקברט
כמו בקברט, יש תלבושות ומוזיקה, "וזה לרוב משעשע מאוד ומהנה, גם אם יש קטעים
מתארכים או לא חדים מספיק". גם הנדלזלץ מרעיף שבחים על כל השחקנים ובעיקר על
מרב גרובר ועל דרור קרן, "שכל רגע שלו על הבמה הוא מלאכת מחשבת".
בקיצור: הרוב סבורים שזהו ערב מקצועי, קצבי ומשעשע. הכול מסכימים שכל השחקנים
עושים עבודה מצוינת, וחלקם אף יותר מכך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
