"המשכנתאות הנציחו את העוני"

על פי הדו"ח, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעידים על ריכוזים גדולים של עולים המתגוררים בשכונות במרכז הארץ, בנתניה, ברחובות, בחיפה, בחדרה, באשדוד, באשקלון ובבאר שבע. בשכונות אלה יש ריכוזים של 3,000 עולים אתיופים בשכונה אחת.

לדברי ד"ר שלמה סבירסקי, מנהל מרכז אדווה, המדינה ניסתה לפזר את העולים מאתיופיה בתחום השיכון ובתחום החינוך, מתוך תפיסה שפיזורם יפעל לטובתם. לדעת סבירסקי, תפיסת עולם מסוג זה אפיינה את שנות ה-50, לפיה הריכוז מנציח מסורתיות שיש להיאבק בה, כי הוא ימנע מהאתיופים להתערות בחברה. על פי תפיסה זו, הפיזור יקל על התקרבות העולים לחברת הוותיקים ולנורמות שלה.

"הממסד השקיע בכך בעיקר הרבה מאמץ הצהרתי וכספי", אומר סבירסקי, "כאשר לדעתנו זה היה מאמץ מיותר. עובדה היא, שאנחנו מוצאים למרות הכל ריכוזים של עולים מרוסיה ומאתיופיה, ואין בכך שום רע. אנחנו רואים בכך נטייה טבעית של אנשים הרוצים לחיות בקרבת הדומים להם. בלוס אנג'לס הישראלים מתגוררים בסמוך לישראלים אחרים, וגם המקסיקנים והקוריאנים יצרו לעצמם שכונות משלהם".

אוכלוסיית עולי אתיופיה בארץ מונה כיום כ-80 אלף נפש (1.25% מאוכלוסיית המדינה). 23 אלף מתוכם נולדו בישראל. 40% מהעולים מתגוררים בדירות בבעלותם, וכשליש מתגוררים בדירות שכורות, בדרך כלל בשיכון ציבורי. עולי שנות ה-80 (מבצע משה) שוכנו תחילה במרכזי קליטה, משם הועברו לדיור ציבורי. במקרים מסוימים הוסבו מרכזי הקליטה לדירות ציבוריות ודייריהם הזמניים הפכו לדיירים קבועים.

לדברי סבירסקי, העובדה שחלק כה גדול של העולים מתגורר בדיור ציבורי מלמד על כך, שרבים מבני העדה טרם מצאו פתרון של מגורי קבע. לדעתו, מדובר בתופעה שלילית, בהתחשב ברמת הדיור לה זוכים העולים בדיור הציבורי, שאיכותו יורדת עם השנים.

עוד עולה מהנתונים, ש-10,542 מעולי אתיופיה מימשו משכנתאות בין 1998 ל-2000, וזאת בעקבות תוכניתו של שר הקליטה לשעבר, יאיר צבן, שפעל למתן משכנתאות מיוחדות לעולי אתיופיה. התוכנית איפשרה לעולים לקבל משכנתא בגובה של עד 110 אלף דולר, המכסה 99% ממחיר הדירה. ההחזרים החודשיים נקבעו בגובה נמוך יחסית, וברוב המקרים ההלוואה אמורה להפוך עם השנים למענק.

"מצד אחד, היה פה מעשה מאוד נדיב מצד המדינה, שנתנה משכנתאות גבוהות מאוד ליוצאי אתיופיה שבאו ללא כל נכסים", אומר סבירסקי, "אך יחד עם זאת, הכוונה הטובה יצרה מצב בעייתי לדורות הבאים. רוב העולים רכשו דירות בשכונות מצוקה, שמוטב היה שלא היו מתגוררים בהן, וכך הנציחו מצב של עוני ושל חוסר יכולת לניידות חברית. מדובר בדרך כלל בשכונות שאין בהן שוק פעיל, ולכן רוב המשפחות ייאלצו להתגורר בשכונות אלה בעתיד הנראה לעין. העובדה שהן קיבלו משכנתא כמעט על מלוא מחיר הדירה, גרמה לעליית מחירים זמנית של הדירות שקנו. מחירים אלה צנחו כמעט מיד אחר כך. רק בואה של אוכלוסייה חלשה יותר תחלץ את עולי אתיופיה ממצוקה זו".

לדעת סבירסקי, הנתון המדאיג מכולם הוא, שביולי 2001 חיות 518 משפחות מיוצאי אתיופיה בקרוואנים ומגורונים. שטח קרוואן הוא 45 מ"ר, ואילו שטח מגורון 23 מ"ר. לדעת סבירסקי, הגיע העת למחוק את חרפת הקרוואנים ולמצוא ל-2,000 דייריהם פתרון אחר.