על קרקע רעועה

ההקפאה, לעת עתה, זמנית, אלא שמישהו בממשלה חייב, כבר עתה, לתת את הדעת על המשמעויות הרחבות של ביטול אפשרי של החלטות 727 ו-737 של מינהל מקרקעי ישראל לגבי המדיניות הקרקעית. למעשה, הקפאת קרקע להפשרה תיטיב לא עם תושבי הפריפריה, ולא עם תושבי עיירות פיתוח שבשמם הוגש לכאורה העתירה המקורית על ידי הקשת הדמוקרטית המזרחית. מי שאמור ליהנות מהקפאה הם בעלי קרקע פרטית, אשר עתה יוכלו לקבל את מלוא הרנטה על קרקע בישראל, תוך עלייה חדה במחיר הקרקע. למעשה, מנקודת ראות של חלוקת העושר וההכנסות במשק, להחלטה אפשרית של הקפאה קבועה תהיה השלכה שלילית מאוד, תוך העשרת קבוצה קטנה של בעלי קרקע פרטית.

החלטת בית המשפט מעמידה כרגע בספק את הסדר החובות במיגזר החקלאי. לגבי הקיבוצים, יש להניח כי ההסדרים הפיננסיים עם התנועה הקיבוצית יועמדו עתה בספק, והנפגעים העיקריים מכך יהיו כ-10 עד 20 קיבוצים, שמצבם הכלכלי בכי רע. אלה, למעשה, היו המטרות העיקריות של הקשת הדמוקרטית, ובעניין זה סוגיית חלוקת ההכנסות אינה רלבנטית, שכן מדובר בקיבוצים החיים ברמת חיים נמוכה למדי. במקביל ייפגעו משפחות רבות במושבים, אשר יצטרכו עתה להתמודד עם קריסת הסדרי חובות, ללא המשענת של החלטות מועצת ממ"י. מי שיברך על ההחלטה הם הבנקים, שקיבלו מהממשלה פיקדונות של 2 מיליארד שקל, תוך תשלום ריבית נמוכה, כדי לממן את ההסדר. הטבת הריבית, עד לשנת 2013, תישאר בידי הבנקים, אך הסדר חובות לא יהיה.

מי שאמור לתת תשובות לגבי העתיד היא ממשלת ישראל, במיוחד משרדי האוצר והמשפטים. היועץ המשפטי לממשלה אמור להסביר לציבור מה היא עמדת הממשלה בסוגיית הקרקע החקלאית, וכיצד הוגש מטעמה לבית המשפט דו"ח מילגרום, למרות שלא אומץ אף פעם על ידי הממשלה כבסיס למדיניות, ויש ויכוח לא קטן לגבי אמיתות ההנחות שעמדו מאחורי כתיבתו. יתכן מאוד שהדו"ח הזה הוא שהשפיע על החלטת השופטים, כאשר הגשתו נבעה, במקרה הטוב, מטעות בשיקול הדעת, ובמקרה היותר סביר מפעולה על סמך העדפותיו של משרד המשפטים ושל היועץ המשפטי.