על בונים פולנים ובוכים

משחר ילדותי זכור לי, כי כשהיו שואלים את אימי (הפולניה) מה שלומך, היא היתה עונה "לא טוב". התכונה הפולנית המולדת, של "לראות תמיד את חצי הכוס הריקה", הפכה להיות בזמן האחרון נחלת כל העוסקים בענף הנדל"ן. לא לחינם התאגדו כל ארגוני העוסקים בענף להצילו. אולם, בניגוד לתכונה הפולנית, שעברה גם אלי בירושה, אני נאלץ לדווח לכם כי מצאתי כוס כמעט ריקה, ומעשה שהיה כך היה.

באחד מסיורי באתרי הבנייה שבארצנו הקדושה, נתגלה לעיני מחזה סוריאלסטי, לימים אלו, לתופעה ולמקום: משרד מכירות של דירות חדשות, עמוס בקונים צעקניים. המוכרים, כך נראה, לא היו מעוניינים בקונים מיותרים (אותי למשל סילקו בבושת פנים). הקונים המאושרים עסקו בחתימה בקצב מסחרר על חוזי רכישה לדירות חדשות. אם לא די בהפתעה זו - הרי שמפתיע עוד יותר שהדבר קורה הרחק מאזורי הביקוש הידועים - בנתיבות. ונשאלת השאלה: הכיצד?

בקצה תחום המושב המערבי של העיירה מצוי בבנייה מתחם בניינים הכולל גם בנייה רוויה. הקרקע שווקה על ידי מינהל מקרקעי ישראל בהקצאה, ויועדה לאוכלוסייה החרדית. רובם המכריע של הרוכשים, ויתכן שכולם, הינם בני עדות המזרח.

מסתבר, ששיווק הדירות במקום נעשה בדרך חדשנית: בניגוד לשיטות המיושנות, העושות שימוש באיש שיווק, מתווך, איש פרסום או באינטרנט - איש השיווק הוא הרב השכונתי. שלא כמו המשווקים בני הדור הישן, כך הבנתי, הרב מעורב עוד בתהליך היזום. הוא זה שקובע מי יהיה היזם, ולאיזה מכרז הוא ייגש. בהמשך, יקבע הרב מי יהיה הקונה המאושר שיזכה באישור המיוחל לרכוש דירה. ומי ירצה לאכזב את הרב. מכאן ברורה ההומוגניות של הרוכשים, שעלולה להפוך בעתיד, כך מלמד הניסיון ההיסטורי משנות ה-50, גם לבעיה. כעת כנראה שהדבר אינו מהווה סוגיה. כולם הרי מרוצים: היזם, הקונים, הרב, המינהל ואולי עוד כמה.

וכיצד תשאלו נערכת המכירה? לאחר שתעמדו ב"קריטריונים הציבוריים" הראשוניים (להיות חרדי, ורצוי גם מזרחי) ולאחר שתעמדו במבחן הקבלה הרבני, יעניק לך הרב "צטלה" (פתקית בלעז), ובו האישור המיוחל לגשת לוועדת האכלוס הרשמית. ועדת האכלוס תעניק לך אישור לקבלן, אישור למענק מקום ומשכנתא בתנאים מועדפים, ואז תהפכו לאחד המאושרים.

ואני שואל אתכם, לאחר קריאת הדברים, האם אין צדק בבכי של פולנים חילונים?

הכותב הוא שמאי מקרקעין, מ"מ יו"ר לשכת שמאי מקרקעין בישראל ומרצה לשמאות מקרקעין במכללת רמת גן.