השופט אלרון מתח ביקורת חריפה על התנהגותה של פרקליטת מחוז חיפה, לילי בורישנסקי, במהלך ניהול החקירה על ידו.
בקורת אחת נסבה על כך, שהפרקליטה בורישנסקי לא גילתה לשופט חומר ראייתי מרכזי וחשוב. "במהלך הדיונים התברר באקראי כי מנהלי בית חולים רמב"ם בחרו לפתוח בערוץ ישיר אל פרקליטת מחוז חיפה", כתב השופט בהחלטתו.
"בחקירתו של ד"ר שושני בבית המשפט נודע לראשונה כי שקופיות אשר צולמו בחדר הניתוח במהלך נתיחתה של המנוחה, הועברו ישירות לפרקליטת המחוז ומצויות ברשותה ודבר קיומן לא היה ידוע כלל אף לחוקרי המשטרה. השקופיות הנ"ל לא הופנו לבית המשפט וזאת למרות הדיונים אשר התקיימו בבית משפט זה ואשר היו בידיעת הכל. בעקבות האמור לעיל, נדרש בית המשפט לפנות למנהלי המוסדות ולפרקליטת המחוז ולבקש את העברת החומר לידיו, וכך אמנם נעשה באמצעות משטרת ישראל".
בקורת אחרת שהטיח השופט כלפי הפרקליטה בורישנסקי נסבה על אירוע חמור יותר, הגובל, לכאורה, בשיבוש הליכי החקירה ובנסיון של הפרקליטה בורשינסקי להדיח עד מרכזי ליתן עדות שקר.
ד"ר קוגל מהמכון לרפואה משפטית באבו-כביר ניתח את המנוחה לאחר מותה. בהחלטת השופט אלרון ניתן משקל רב לממצאים שגילה ד"ר קוגל. על פי הנטען, בורשינסקי לא היתה מרוצה ממצאיו של ד"ר קוגל וייחסה לו את "האשם" לממצאיו של השופט החוקר. באחד ממפגשיהם הטיחה כלפיו את המילים הבאות - "מה כל הדיונים האלה בבית המשפט, תסגור, תסגור עניין ואל תעשה בעיות".
במפגש אחר שנערך ביניהם "התנפלה" בורשינסקי על ד"ר קוגל וטענה כלפיו כי סיבך את הפרקליטות בקובעו את שעת המוות - "היא באה והתנפלה עלי למה בכלל היית צריך לכתוב את זמן המוות, מי ביקש ממך, איך סיבכת אותנו. אם לא היית כותב, היינו סוגרים מזמן. נעמיד את זה לשופט חוקר וכך זה ייסגר".
המצג העובדתי המתואר, אם אמנם יש בו ממש, מחייב לערוך חקירה נמרצת, שתוביל למסקנה כזו או אחרת. ואולם, אין לעבור לסדר היום, כל שכן לאור העובדה שהטענות כלפי הפרקליטה בורישנסקי מושמעות מפיו של ש*פט בי**אל.
שופט חוקר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
