"יש להפנות את ההשגה לשר הפנים"

זה זמן רב שאנו נתקלים במדור זה במאמרים, בתגובות להם ובתשובות לתגובות בדבר הפרשנות שיש לייחס לפסק הדין בעניין רע"א 99;2425 (להלן: "פרשת ייזום") ולהחלטת השופט אליהו מצאו בדנ"א 6951/00 (להלן: "הבקשה לדיון נוסף") (ראה: "מי ידון בנושאי אגרות מים וביוב", 4.6.01, "אין מערבבים ביוב במים", 15.7.01, ו"היטל ביוב לוועדת הערר: בעיה בהלכה", 19.8.01).

במאמרים אלה ניסו המחברים לתת פרשנות לאמור בהחלטה בבקשה לדיון נוסף תוך טחינה עד דק של האמור בה, בייחוד לאור העובדה כי נוסח ההחלטה אכן דורש הבהרה באשר לתקיפת חיובי הנחת צינורות מים. הפרשנויות הסותרות (ויש שאף יאמרו, המכוונות והמכוונות) שהעלו המחברים לא פסקו אף לאחר שבתי משפט השלום הכריעו לא אחת, כי יש לדחות על הסף תביעות השבת היטלי ביוב המוגשות להם והעבירום לוועדות הערר הנוגעות בדבר.

לפיכך צפוי היה כי לא ירחק היום שבו יאמר בית המשפט המחוזי את דברו ויושם קץ למגוון הפרשנויות והמחלוקות שפורטו לעיל ואשר נטענו גם בפני בתי המשפט, ופסק דין כזה אכן ניתן בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 3005/99) מפי השופטת הילה גרסטל.

המדובר בתביעה שהגישה חברה קבלנית נגד עיריית רמת גן להשבה של אגרות והיטלי פיתוח, ובית המשפט נדרש לדון בשאלת סמכותו העניינית לדון בהיטל ביוב, היטל פיתוח מים ואגרת חיבור מים.

השופטת גרסטל מציינת בפתח פסק הדין, כי עיקר המחלוקת העומדת בפניה נוגעת לפרשנות פרשת ייזום ולהחלטה בבקשה לדיון נוסף בדבר היקף סמכותם העניינית של גופי ערר שהוקמו מכוח חוק ספציפי לדון בסכסוכים המתעוררים בין הפרט לרשות, מכוח אותם חוקים, לעומת סמכות בתי המשפט האזרחיים.

בטיעוניהם בבית המשפט העלו הצדדים טענות דומות לפרשנויות שהוצגו במאמרים לעיל: ב"כ התובעת סבר, כי יש לפרש את דברי השופט מצא כאילו פסק הדין בפרשת ייזום לא יצר הלכה פסוקה העומדת בקנה אחד עם המצב המשפטי הנוהג טרם מתן פסק הדין, ואף אם לא כך פני הדברים, לאור הפרשנות האפשרית להחלטת השופטת מצא, הרי שיש מקום לייחס לקביעות בפרשת ייזום משמעות עקרונית ומהותית.

בית המשפט קבע, כי "בניגוד למצופה היה המצב המשפטי משך שנים רבות עמום וסבוך בכל הנוגע לסמכותו של שר הפנים וסמכותם של גופי הערר שהוקמו מכוח החוקים הספציפיים". לאור מצב עמום זה רואה בית המשפט בפרשת ייזום, כמו בפרשת מנחמי (ע"א 1842/97), פסיקה הקובעת את המגמה העולה מבית המשפט העליון, והיא - העברת ההכרעות במחלוקת דנן לגורמי הערר הנוגעים לעניין.

בדומה להחלטות קודמות של בתי משפט שלום קובע בית המשפט, כי בכל הקשור להיטל ביוב, הטענות יידונו בוועדות הערר לענייני ביוב. אולם, החידוש בפסק הדין נעוץ בנושא אגרת חיבור והיטל פיתוח מים, אשר הסמכות לדון בהם היא שהובילה למגוון הפרשנויות הסותרות: בית המשפט המחוזי קובע, כי "יש להפנות את ההשגה לשר הפנים, הוא הגוף המוסמך על פי דין". להחלטה זו הגיעה השופטת לאור ניתוח המגמה בפסקי הדין שהוזכרו לעיל של בית המשפט העליון וכן לאור הוראות החוק הרלבנטיות המקנות את הסמכויות הענייניות לגופי הערר.

לסיכום הדברים כותבת השופטת: "אחזור ואומר, שפסק הדין בעניין ייזום יוצר קביעות מהותיות, שבין אם מהוות הן הלכה פסוקה ובין אם לאו - יש ללמוד מהן לעניין גישת בית המשפט העליון". נוכח מהלך העניינים עד כה, אשרי המאמין שבכך הגיע הקץ לפרשנויות השוללות את סמכותן של ועדות הערר ושל שר הפנים בכל הקשור לסוגיות היטל הביוב והיטלי המים השונים.

הכותב הוא ממשרד הררי טיוסטר ושות', המתמחה בייצוג רשויות מקומיות וועדות מקומיות לתכנון ולבנייה.