יתפשרו על ועדת רונן פלוס

את הפשרה המיוחלת מקווה המטה להשיג באמצעות עו"ד יעקב נאמן, שנשכר על ידי הקק"ל כדי להגיע להסכמה עם החקלאים. באמצעות פשרה זו, עליה כבר דנו עם ראש הממשלה, אריאל שרון, הם מקווים לעקוף את היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, שסומן כאויב הראשי של המגזר החקלאי, את אנשי האוצר, את דו"ח מילגרום שהפחית מזכויותיהם ואפילו את הבג"ץ, שפסק לפי שעה על הקפאת כל העסקאות עד לפסק דין בנושא. לדעתם, פשרה זו תהווה את המפנה ההיסטורי, שיסיר מעל המושבים והקיבוצים את התדמית של מי שרוצים להתעשר על חשבון הקרקע החקלאית והשכבות החלשות, ותשיב אותם לחיק הקונצנזוס.

"החלטנו ללכת על פשרה מתוך הבנה שהמאבק הזה רע לאורך זמן לחקלאים", אומר יו"ר מטה עיגון הזכויות, גברי בר-גיל, המשמש גם בתפקיד מזכיר התנועה הקיבוצית ויו"ר המרכז החקלאי. "לדעתנו ניתן יהיה להגיע לפתרון לא באמצעות הורדת ידיים, אלא רק באמצעות הסכמה בין הצדדים. יחד עם זאת, אם המדינה תגרור אותנו לכך, לא תהיה לנו ברירה אלא לחזור ולהיאבק על חוק עיגון הזכויות, כולל מאבקי רחוב. אני חושב שמאבקים מסוג זה אינם מתאימים כיום לסדר היום הציבורי, אך אם לא תהיה ברירה נעשה זאת".

אין זה סוד, שבמטה חוק עיגון הזכויות קיימים מזה זמן רב חילוקי דעות בין מתונים ללוחמנים ובין הפריפריה למרכז. הלוחמניים, שמקבלים עידוד קבוע מעו"ד שרגא בירן המייצג את ארגון גרנות בבג"ץ, מצפים מהמטה לעלות על הכנסת, וכאחיהם באירופה לשפוך חלב ולהמטיר עגבניות. אך לא רק זאת, בפריפריה יש הטוענים כנגד מנהיגי החקלאים, ומכוונים בין השאר למזכיר התנועה נתן טל משפיים וגם לקיבוץ גליל ים של מנכ"ל תנובה אריק רייכמן, שהמאבק הוא על תוספת אחוזים ליישובי המרכז השבעים, ובאותה הזדמנות מקריבים את הפריפריה, שספק אם תצמח לה תועלת מכל החוק הזה. אלה דורשים לפצל את האירגון, להתנער מיישובי המרכז ולנהל את המאבק בעצמם בשמם של החלשים.

בר-גיל אומר, שאם אכן יפוצל המאבק, ייפול הדבר כפרי בשל ביד מתנגדי התנועות, וכאלה, לדבריו לא חסרים. בכל הזדמנות הוא מצהיר שרק הליכה משותפת תקצור פרות. בינתיים הפריפריה מוחה בשקט.

"אני מאמין שגם המדינה לא תסכים להפרדה כזו", אומר בר-גיל. "לישובים שמבקשים הפרדה אני יכול רק לומר, שהתחושה שזה המאבק של המרכז באה בעיקר מהתקשורת, שמתעסקת בסיפורים הקיצוניים של גליל ים ורמת רחל. המציאות היא, שהמלחמה שלנו היא בפרוש מלחמתה של הפריפריה, בה נמצאים רוב הישובים".

הפשרה עליה מדבר בר-גיל כוללת הכרה בזכויות החקלאים על הקרקע באמצעות חוזה חכירה ל-49 שנה ועוד 49 שנה. את שטח המחנה בקיבוץ ובמושב הם יבקש כשטח פרטי, לגביו ישלמו דמי היוון ממש כמו במגזר עירוני, חוזה החכירה לאדמה החקלאית יתחדש כעבור 49 שנה. בר-גיל מדגיש, שהחקלאים מאמינים שמגיע להם לקבל זכויות על כל השטח, אך בשל האווירה הפוליטית, יסתפקו גם בפחות.

עוד הם מבקשים זכות ליזמות עסקית על הקרקע במסגרת החלטה 717, המאפשרת למושב או לקיבוץ לפתח תעסוקה על שטח של 250 דונם עם זכויות של 26% על השטח. בשאלה המכריעה ביותר, שאלת שיוני היעוד, מוכן יהיה המטה לוותר על החלטה 727 המאפשרת פיצוי של 27% (ו-29% בפריפריה) לחקלאים בעת שינוי הייעוד, ולהסתפק ב-20% שהציעה ועדת רונן לאיזור המרכז ו-30% עד 40% לפריפריה לפי איזורי עדיפות לאומית. בר-גיל מדגיש, שבשום פנים ואופן לא יהיו מוכנים לקבל את הצעת מילגרום על פיצוי של 10% למרכז ו-29% לפריפריה.

"אני חושב שבעת שינוי יעוד, המדינה צריכה לקבוע רצפה ותקרה", אומר בר-גיל, "בדרך זו החקלאים בפריפריה יוכלו לקבל משהו בעד האדמה, ואילו חקלאי המרכז לא יתעשרו".

גלובס: מה לדעתך הסיכוי של ההצעה שלך?

בר-גיל: "בהנחה שהיועץ המשפטי לא ישתמש בכוחו הרב, יש כאן סיכוי רב מאוד להגיע לפשרה. אני חושב שאם נגיע לכך, תהיה כאן הסכמה היסטורית שהמדינה תוכל רק להרוויח ממנה. "בשנים האחרונות נוצרה נגדנו קואליציה, שכל מטרתה להרוס את המגזר החקלאי. בקואליציה משונה זו חברים האוצר, שיודע שמה שלא יקבלו החקלאים תקבל המדינה, היועץ המשפטי לממשלה רובינשטיין, כמה אנשי עסקים, הקשת המזרחית וכמה עיתונאים. אפילו אבי דרכסלר, שהיה מנהל המינהל, עזר לקשת המזרחית לנסח את הבג"ץ כנגד החלטות המינהל שבראשו הוא עמד. לדעתנו, זהו מעשה שמנוגד כל מנהל תקין. כולם באים וטוענים נגדנו שאנחנו רוצים מיליארדים, הכל שטויות, החקלאים סובלים, אך גם המדינה סובלת, כי היא זו שבסופו של דבר אמורה להיות הנהנית העיקרית מכל עסקאות שינוי הייעוד. בכך שהמדינה אינה מקבלת החלטה אמיצה היא מחלישה מגזר שלם בפריפריה. מי שחושב שהמגזר החקלאי יוכל להתקיים בלי זכויות, טועה טעות מרה".

- נראה שעיקר המאבק שלכם מכוון כיום כנגד רובינשטיין.

"רובינשטיין עושה שימוש לרעה בכוח הציבורי שלו, כשהוא מוביל קמפיין שנועד לחסל את ההתיישבות העובדת. זו הפעם ראשונה שיועץ לוקח חלק אקטיבי כל-כך במאבק כנגד מגזר שלם.. תוצאות מעשים אלה עלולות להביא להרס ההתיישבות ואנחנו לא מתכוונים לתת את ידנו לכך. רובינשטיין לא מסוגל לראות כיצד החקלאים ירוויחו ולו שקל אחד, כאשר רוב הכסף ילך בפועל להחזרת חובות במסגרת הסכם הקיבוצים ולהשוואת תשתיות במושבים. המדינה לא משקיעה בהתיישבות החקלאית ומונעת ממנה לעשות זאת בעצמה.

"היום כבר ידוע לנו, שבוועדת מילגרום נאלץ יו"ר הוועדה, דוד מילגרום, להיאבק בנציגת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אורית סון, ששאפה להוציא סיכום לפיו לחקלאים אין שום זכויות, ומגיע להם רק פיצוי חקלאי במקרה של שינוי ייעוד. המעורבות של אנשי היועץ בתוך הוועדה הייתה מיליטנטית עד כדי סכנת פיצוץ של עבודת הוועדה.

כשהדו"ח יצא לבסוף, ומספר שרים הודיעו שהם אינם מקבלים אותו והורו לרובינשטיין שלא להעביר אותו כעותק לשופטי בית המשפט העליון, הוא העביר את הדו"ח לשופטי בג"ץ כדי ליצור תחושה שזו עמדת הממשלה, וזאת למרות שהדו"ח מעולם לא אומץ על ידי ועדת שרים.

" אך לא רק זאת. ידוע לנו שרובינשטיין היה זה שדחף לקיים את הדיון בממשלה לפני שלושה שבועות, וזאת למרות שהבענו בפני ראש הממשלה רצון להגיע לפשרה. ידוע לנו גם, שרובינשטיין מונע מיעקב נאמן להיפגש הם מנהל המינהל, יעקב אפרתי, כדי למנוע כל סוג של הסכמה. לדעתנו, תפקידו של היועץ הוא לא לנהל את סדר היום של הממשלה, ולא לדחוף בכוח לקבל את עמדתו שהיא עוינת את המגזר החקלאי".

- מה שאתה מציע, הוא בעצם עוד ועדה, הפעם בלי אנשי היועץ ובלי האוצר, זאת בשעה שלפחות שלוש וועדות כבר החליטו בנושא זה, ואת כולן דחיתם.

"לא מדובר על כך שרק הקק"ל והחקלאים יסכימו ביניהם. הצענו ליצור הסכמה רחבה. קיימנו לא מעט שיחות עם שר התשתיות אביגדור ליברמן ועם ראש הממשלה אריק שרון, אך רובינשטיין מטרפד כל אפשרות למשא ומתן".

- איזה טענות נשארו לכם נגד דו"ח מילגרום?

"דו"ח מילגרום הוא שטחי מאוד, והוא לא מתבסס על שום עובדות. הוועדה לא למדה את הנושא ברמה הכלכלית והמשפטית ולא ניסתה להגיע לשום סוג של הסכמות בין המדינה, משרד האוצר, משרד החקלאות והמינהל תוך ניסיון לגשר בין הצדדים. דוד מילגרום ישב בוועדה כנציג משרד האוצר, משרד שיש לו אינטרסים ברורים, ואילו אנחנו, כמחזיקי הקרקע, היינו אורחים בוועדה. הפעם אנחנו רוצים לסגור את העניין בצורה רצינית.

"ועדת מילגרום הייתה לא יותר מאשר ועדה של פקידים שייצגו סיסמאות ועובדות ידועות מראש, בלי כל ניסיון להתמודד עם הנושא באופן מקצועי. כל הבג"ץ נגרר אחרי תביעה של הקשת המזרחית, שכולה לא יותר מאשר הסתה פרועה. אני אומר זאת בצער מאחר ואני מכיר חלק מאנשי הקשת באופן אישי. יש הבדל גדול מאוד בין סדר היום הציבורי שמציגה הקשת, לבין העמדה של מספר פעילים המובילים את המאבק נגדנו. סדר היום הציבורי מדבר על צדק חברתי, אך בפועל הם מושכים כל הפעילות כנגד החקלאים. אנשי הקשת החליטו להבנות משנאת החקלאים, והתקשורת, לצערי, מעודדת מגמות אלה. התוצאה מכך היא, ששני מגזרים חלשים נאבקים זה בזה. אם הנהגת הקשת המזרחית הייתה באמת ובתמים מתעניינת במאבק למען צדק חברתי, היא הייתה יכולה למצוא באנשי ההתיישבות שותפים טבעיים למאבק, ואני אומר זאת באחריות מלאה. עיקר הנזק שלנו נובע מכך, שהמדינה אינה מקבלת החלטה ומאפשרת לכל הציניקנים לומר את דברם".

- איפה נכשלתם?

"אני חושב שלא נכשלנו. אנחנו פועלים כנגד קואליציה צינית ובלתי אפשרית. מול ימין שנהנה מהזדמנות לחבוט בהתיישבות העובדת, ומול אנשי שמאל קיצוני ופוסט ציוני, שנהנה להזיק לנו. לשמחתי, למרות זאת, אצל חלק מקובעי המדיניות חל בזמן האחרון שינוי עמדות, וגם הציבור מתחיל להבין שלא מדובר כאן ברצון להתעשרות אלא במאבק למען המשך ההתיישבות והפריפריה שבה מתגוררים 75% מהחקלאים.

"האבסורד הוא, שבשעה שכל המדינה מתווכחת על נוקדים ג', הפריפריה נהרסת. בשנים האחרונות הפוליטיקאים עסוקים בלשסות את עירות פיתוח בקיבוצים. היום, כך אני מקווה, ברור לכולם שצריך לבנות קו משותף לשמירת הפריפריה".

- יו"ר הלובי החקלאי, אבשלום וילן, אמר, שככל שעובר הזמן אתם משיגים רק פחות. אולי באמת הגיע הזמן להכיר בכך שאתם מפריזים בדרישותכם?

"הרצון שלנו הוא להגיע להסכמות. הטענה נגדנו היא שרצינו הכל, ולכן לא קבלנו כלום. אני מכיר בכך שהגיע הזמן להגיע להסכמה על בסיס רחב. אי אפשר שגם בנושא הזה יאבקו בידנו המושטת".

- תתחילו לשרוף צמיגים?

"אנחנו רוצים להיות אזרחים טובים, אבל מי שרוצה לגרור אותנו בסוף יקבל את זה. זה לא סוד שגם בין החקלאים יש לא מעט חילוקי דעות. זה לא פשוט להחזיק אותם במטה אחד. אנחנו עושים עבודה מתוך ידיעה שזו האפשרות היחידה להגיע למשהו, אחרת המדינה תמצא עצמה נאבקת מול 900 אגודות. קיום התנועה הקיבוצית צריך להיות אינטרס של המדינה כולה. אני מקווה ש-280 הקיבוצים ימשיכו לתפקד בעתיד, ושרק מספר מצומצם יהפוך בסופו של דבר לישובים קהילתיים. אני חושב שלמדינה צריך להיות אינטרס מובהק בהמשך קיום החקלאות בלי שום קשר למאבק החקלאי. למדינה צריך להיות אינטרס שהחקלאים ימשיכו לעבד את הקרקע כדי להגביר את פיזור האוכלוסין ולשמור על השטחים הפתוחים".

-בעקבות שינוי הייעוד והקמת השכונות הקהילתיות אתם יוצרים בעיות מוניציפליות רבות לישובים ולמועצות האזורית, שספק אם תצליחו להתמודד איתן.

"רוב הבעיות ייפתרו עם הזמן. אין ספק שהנושא יוצר מציאות חדשה, שתדרוש מאתנו תשובות להרבה אתגרים בראיה אסטרטגית. אני מקווה שעם הניסיון נוכל להתאים את התקנונים למציאות החדשה וכי השכונות של השכונות השונות לא תשנה את האופי של המקום".

- אתם מתווכחים ומתווכחים ובפועל הביקוש לקרקעות רק יורד.

"אנחנו מודעים לכך כל הזמן. אנחנו מאמינים שהנושא הקרקעי הוא המסד, בנוסף לכך המדינה צריכה ליצור מדיניות שתעודד אנשים ללכת לגור בפריפריה. היום היא עושה בדיוק את ההפך. בחוסר ההחלטיות שלה היא גורמת למלחמה בין ההתיישבות לעירות הפיתוח על ליטרת הבשר שכמעט ולא קיימת יותר".

- היום אתם מצטערים על הסרבנות של השנים האחרונות?

בר-גיל: "הרבה חקלאים שניהלו את המאבק מבינים היום שחייבים להגיע להבנות. אולי מסקנות ועדת רונן יהיו התשובה".