כשכלכלני העולם מתלבטים בין הגישה הקיינסיאנית, המערבת את הממשלה במשק, לבין
המתודות של היד הנעלמה השוללות כל התערבות ממשלתית, שלמה בלוזר, מנכ"ל חברת
סקטון, העוסקת בפרוייקטי נדל"ן המשלבים את המגזר הציבורי והפרטי, מאמין במודל
ה- BOT , לפיו החברות הפרטיות מתכננות, מקימות ומבצעות פרוייקטים ממשלתיים,
מנהלות אותם לתקופה של עשרות שנים ולאחר מכן מועבר הפרויקט על נכסיו לרשות
הממשלתית.
בלוזר עוסק בייזום פרויקטים ובנקודת ההשקה של הסקטורים הציבורי והפרטי מזה
20 שנה, בין השאר בקריות הממשלה ובתי המשפט, הרחבת הכנסת, הקמת המרכז טכנולוגי
בירושלים מעונות סטודנטים באוניברסיטה העברית, קאונטרי קלטאב עירוני באשדוד
ועוד.
"שר האוצר קיבל החלטות לתת משנה תוקף לשיטת BOT כבר בשנה הבאה", אומר בלוזר.
"אני מסתובב היום בשטח והמצב בענף קשה. חברות מתחרות על פרויקטים ולוקחות חוזים
במחירים מאוד נמוכים, מחירי הפסד כמעט. כאן יש לנו את ההזדמנות להגדיל את השוק
והביקוש, להוציא את הענף מהמיתון העמוק, כמו גם לצמצם את הפער הנורא הקיים
בתשתיות".
מי שהרים את דגל ה-BOT היו האנגלים בשנות ה-80', כשהקימו כמעט כל פרוייקט ממשלתי
בעזרת השיטה - בתי סוהר, כבישים, רכבות, מערכות ביוב ומים ותשתיות אנרגיה.
תומכי השיטה יספרו לכם, שהיא זו שהוציאה את המשק האנגלי מהמיתון העמוק שהיה
שרוי בו. מתנגדיה ישמחו לדבר על התאצ'ריזם הנורא שצמח במקביל לשיטה, על האפליה
שנוצרה בין שכבות אוכלוסיה השונות, ושבעצם המשק האנגלי לא ממש יצא מהמיתון.
גלובס: לאור הניסיון שנצבר, האם השיטה אכן מתאימה למשק הישראלי?
בלוזר: "יש בארץ פער מאוד גדול בתשתיות בין המצב הקיים למתוכנן או הרצוי. למשל,
כיתות לימוד, כמה שישקיעו לעולם לא יספיקו לעמוד בקצב התפתחות הכיתות. נניח
שיש לך תקציב ל-1,000 כיתות בשנה, אתה אף פעם לא תצליח להדביק את קצב הגידול.
בשיטת BOT ניתן לבנות באותו תקציב 10,000 כיתות מיד והתשלומים בגינן נפרסים
על פני תקופה של 15-10 שנים או יותר. אתה יכול לבנות יותר כיתות מבלי להכנס
לבעיות תקציב ומבלי לעבוד תחת ההגבלה תקציבית. בנוסף, זה מאפשר לסגור את הפער
התשתיתי שקיים בארץ.
"העיקרון הוא, שאתה משלב שלושה מגזרים, שכל אחד עושה מה שהוא טוב בו - המגזר
הפרטי-ביצועי, המגזר הפיננסי שמביא את כושר גיוס ההון, והמגזר הציבורי הוא
היוזם ואחר כך המשתמש, אבל התפקיד המרכזי שלו זה להקטין את הסיכונים של המגזרים
האחרים".
- זה נשמע מתכון בדוק לקטסטרופה ואפליה. האם אין סכנה לתאצ'ריזים אכזרי בו
החלשים ייפגעו?
"מי שמוליך את הפרויקט זה המגזר הציבורי, לא הפרטי. במילא התוכניות קיימות
בכל משרד, אבל פרוסות על פני שנים. האנגלים הלכו מאוד רחוק והקימו מנהלת מאוד
גדולה שמטפלת בזה. הפחד העיקרי הוא אובדן שליטה, אבל זה לא צריך לקרות כי המדיניות
נשארת בידי המוסדות הממשלתיים.
"היזם קשור בחוזה שירות קשיח. הוא מתחייב לכמה פעמים הוא מנקה את הכיתות ואיזו
השכלה יש לספרנית וכו'. אם כי אפשר להגיד שהיזם נותן רק בניינים. תסתובב בבתי
ספר ותראה את המצב העגום שלא השתנה הרבה מאז למדנו בהם לפני 30-20 שנה.
"כשאנו נמצאים בענף הנמצא במיתון קשה, הרי נושא כזה יכול לפתור חלק מהבעיות
באופן מהיר ונכון. החוכמה היא לא להקים סתם פרויקטים, אלא לשלבם במקומות בהם
יש פער תשתיות. זה נושא קשה שדורש הרבה תכנון והקפדה.
- מי החברות הבולטות בסקטור?
בלוזר: "להערכתי יש היום בין 20-10 חברות שכבר היום עוסקות בזה, נגשו למכרזים
ומטפלות בנושא, כמו מליבו, אשטרום וסולל בונה שיכולות להוביל כזה מכרז. אבל
לרוב מצטרפים לחברות שכאלו גופים פיננסים כמו מגדל או דיסקונט השקעות, המשתלבים
עם גופים ביצועיים וניגשים לפרויקט כזה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
