המחוזי: על שופטים לבחון היטב אם יש צורך דחוף לצורכי ציבור בקרקע מופקעת

השופט גבריאל קלינג: יש לשנות מהנוהג של בתיהמ"ש, שלא להקפיד בענייני הפקעה ולהוציא צווים למסירת חזקה במקרקעין, בלי שבחנו אם קיים צורך דחוף במקרקעין לצורכי ציבור. דחה תביעת ועדה מקומית לחזקה על קרקע: חובתה למזער פגיעה בקניין ולקחתה רק סמוך לניצולה

שופט בית המשפט המחוזי בת"א, ד"ר גבריאל קלינג, סבור, כי יש לשנות מהנוהג של בתי המשפט, שלא להקפיד בענייני הפקעה ולהוציא צווים למסירת חזקה במקרקעין, בלי שבחנו אם אכן קיים צורך דחוף במקרקעין לצורכי ציבור. לדברי קלינג, יש לשנות מדרך זו בעידן שבו ישנה חשיבות להגנת הקניין בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

לדברי קלינג, הפגיעה בזכות הקניין אפשרית רק במידה שאינה עולה על הנדרש, והוא החליט לדחות תביעה שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ת"א, להקניית חזקה בקרקע שהופקעה לצורכי ציבור.

התביעה הוגשה נגד עובדיה ונתן דיק (המשיבים), בעליה של פיצריה הממוקמת בחזית מבנה ברחוב יפת ביפו. על-פי תוכנית מתאר מקומית, חלק מהשטח התפוס על-ידי המשיבים מיועד להרחבת רחוב יפת. על-פי תקנון התוכנית, השטחים הציבוריים שבתחום התוכנית יופקעו.

בחודש ינואר 96' פירסמה הוועדה המקומית בילקוט הפרסומים הודעה על הפקעת הקרקע. מאחר שהמשיבים לא מסרו את החזקה בשטח המופקע, הוגשה נגדם התביעה.

המשיבים טענו, באמצעות עו"ד דוד מילשטיין, כי טענת הוועדה המקומית - כי הקרקע דרושה באופן מיידי לצורכי ציבור - אינה מדויקת. קלינג קבע, כי הוועדה המקומית לא הציגה בפניו החלטה של מועצת העירייה לאישור מימוש ייעודה של ההפקעה להרחבתו של רחוב יפת. בהעדר החלטה כזו לא ניתן לסלול את הרחוב, ואין צורך ציבורי דחוף במקרקעין.

קלינג אמר עוד, כי הוועדה המקומית לא טענה כי יש לה צורך דחוף במסירת החזקה, וכל עוד לא התקיים התנאי של "צורך מיידי", שהוועדה המקומית עצמה תלתה בו את סמכותה לתפוס חזקה, אין לתת לה את הסעד המבוקש של מסירת החזקה. הוועדה המקומית הסבירה - בהודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים - את סמכותה לתפוס חזקה בקיום צורך דחוף בקרקע.

קלינג סבור עוד, כי במסגרת החובה להעמיד את הפגיעה בזכות הקניין על הנדרש בלבד, על הוועדה המקומית לתפוס חזקה בנכס, סמוך ככל האפשר למועד שבו ייעשה בנכס שימוש למטרת ההפקעה.

קלינג מתח ביקורת על כך שהוועדה המקומית לא שקלה את הדרך לפגיעה מזערית בקניינם של הנתבעים ואת צורכי הציבור, באשר לרוחב הכביש והמדרכה לעומת הפגיעה בקניינם. הוא קבע, כי התנהלותה של הוועדה המקומית בהליך זה אינה מתיישבת עם מהותו של ההליך.

קלינג דחה את התביעה וחייב את הוועדה המקומית לשלם לנתבעים הוצאות בסך 15 אלף שקל. (ת.א 2186/99).