גם בריטניה מקצרת הליכים

כשהבירוקרטיה במוסדות התכנון והבנייה מעכבת את בניית המרפסת או החניה שמבקשים אזרחים קטנים בישראל להתקין לפתח ביתם, אין להם אלא להמתין לחוות הדעת המלומדת של השכנים ולהתאזר בסבלנות, עד שהוועדה הרלבנטית (שהעומס המוטל על כתפי חבריה בדרך כלל באמת גדול) תקיים את הדיון בבקשה שהגישו. בדרך כלל האזרחים חיים עם המערכת בשלום, הרבה ברירות ממילא אין להם.

כשהממשלות בישראל נתקלות בבירוקרטיה במוסדות התכנון והבנייה, הן מוצאות בדרך כלל פתרון בדמות ועדה כזו או אחרת לקיצור הליכים. הוועדה לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות, שהקמתה אושרה לאחרונה בקריאה ראשונה במסגרת חוק ההסדרים, איננה הניסיון הממשלתי הראשון לייצר ועדה שתוסמך לטפל בפרויקטים גדולים, תוך כדי קיצור הליכים. זכורה (לרע) הול"ל של תחילת שנות התשעים. גם האוטובוסים של המנכ"לים שפקדו ועדות תכנון ובנייה לתמרץ את חבריהן לדון במהירות בתוכניות שנחשבו דחופות, בתקופת העלייה הגדולה במחירי הדיור, לא תמיד הפיקו את התוצאות המיוחלות.

נוכח הניסיון שנצבר בעשור האחרון, ההתנגדות להקמת ועדה חדשה לזירוז הליכים בפרויקטים שיוכרזו כלאומיים, איננה מפתיעה. גם זהות המתנגדים (גופים ירוקים בדרך כלל), שסוגרים שורות מול כל ניסיון להקשות על הציבור להתנגד לתוכניות, איננה בכלל חידוש. מי שעקב אחרי השיח הציבורי בנושאים של תכנון ובנייה בעשור האחרון בישראל, יכול היה לקבל את הרושם, שהתפקידים השמורים לצדדים, שמשחקים בהצגות הללו, קבועים מראש, בחינת מי שמכיר פרויקטור ממשלתי, או אנשי עסקים, שיתמכו בהרחבת פרק הזמן של בחינת תוכניות בנייה גדולות, או גופים ירוקים שיקבלו בלבביות את ניסיונות קיצור - שיקום.

מסתבר שיש כאלה (לא פרויקטורים ממשלתיים ולא בישראל): הדוגמא הרלבנטית והעדכנית ביותר, היא התגובה של המגזר העיסקי בבריטניה - שחוק התכנון והבנייה שלה הוא אביו הרוחני של החוק הישראלי - לדברים שאמר ביום שלישי האחרון, שר התכנון האנגלי, לורד פלקונר בנוגע להחלטת ממשלת אנגליה לשנות מהיסוד את חוק התכנון והבנייה.

פלקונר אמנם לא הציג קווים מתווים לשינוי המתוכנן, אבל אנשי העסקים, שהשתתפו בכנס בו הופיע, מחו בתוקף על הניסיון לעשות מהפיכה בחוק. מיד אחרי שהודו שהם מדברים גם מהפוזיציה (עסקים לא אוהבים שינויים גדולים), קראו להפסיק לנסות לשפוך את התינוק עם המים (חוק התכנון והבנייה צריך אבולוציה ולא רבולוציה), ולהפנים את האחריות החברתית (התוצאה של הליכי תכנון מהירים עלולה להיות נזק חסר תקדים ותקנה לסביבה ולאיכות החיים של התושבים).

הציבור האנגלי תופס את ההחלטה הממשלתית (שהתפרסמה לראשונה ביוני השנה) לשנות את חוק התכנון והבנייה, כפועל יוצא של משך הזמן הממושך שנדרש לאישור פרויקטים גדולים (שמונה שנים לאישור בניית הטרמינל החמישי בשדה התעופה הית'רו, למשל). על פי פרסומים בתקשורת הבריטית, המסגרת המתוקנת של החוק תכלול כפי הנראה שינוי בסדר קבלת האישור, כך שפרויקטים שנדרשים לקבל את הסכמת הפרלמנט, יוצגו לנבחרים לפני שיעובדו במוסדות התכנון ולא להיפך. על פי המתכונת המוצעת, שיטת שלוש הוועדות העיקריות (המקבילות לוועדות המקומיות, המחוזיות והארציות) תיבחן מחדש, ותיתכן אפשרות של האצלת סמכויות, נוסח הניסיון שנעשה בתיקון 43 לחוק הישראלי.

אפשר שהמתכונת החדשה תכלול גם הרחבת התחולה של החקיקה המאפשרת להטיל עלויות תשתית על יזמים (106 section). נטל פיתוח תשתית המוטל על יזמים, הוא אחת החוליות החלשות של התכנון הבריטי. יזמים נוהגים להתלונן, שהקריטריונים אינם אחידים, ולפרקים גובה הנטל אינו נובע מהצרכים אלא מהרווחים החזויים בפרויקטים.