למראית הדה-זה-וו

ו"סיטי טאוור" היא אכן טראש. שוב נקבצה אל שעה אחת קבוצת שחקני ספסל, שוב נשכרו תסריטאים ציניקנים, שהבוז שהם רוכשים למוצר עליו הם חתומים ברור לגמרי, ושוב - איזו הפתעה - חתום על התוצאה סופית יורם גלובוס, האיש שהביא לכם את פניני היצירה המקורית "רמת אביב ג'", ו"אסקימו לימון - החגיגה נמשכת".

אז החגיגה נמשכת, בהחלט. ומכיוון שבאמת אין טעם לקטר יותר מדי על התוצאה הסופית, לא נותר אלא לציין כמה נקודות לטובת אלו מכם שהפסידו:

הרגע הצפוי של הפרק: אילנה אביטל שוב מתרוצצת על הסט בבגדים של נערה עובדת, שקטנים על מידותיה. היא שוב מדבר נורא וולגרי, רק שהפעם לא קוראים לה לבנה, והיא לא עובדת בפאב. הפעם היא "דפנה שרון - אשת חברה". באופרת הסבון הבאה שבה היא תככב, היא בטח תהיה מנתחת מוח, וגם שם יש להניח שהיא תלבש מעט מדי בגדים ותדבר הרבה יותר מדי.

הדה-ז'ה-וו של הפרק: דן תורג'מן ורות גונזלס מנסים להיכנס להריון, ולא מצליחים. הוא לא יודע מה לעשות. הנה רעיון: אולי שימצא מישהי שתסכים לשמש עבורם כרחם פונדקאי. מי יודע, אולי כמו בסדרה ההיא, הוא אפילו יתאהב בה. מה שבטוח, גם אם היא לא תיראה כמו שרון דוראני, היא תהיה עדיפה בהרבה על הדמות שאיתה הוא נאלץ לשחק עכשיו.

הרגע הקאמפי של הפרק: צביקה פיק הוא "מיקי שרון - זמר על" (כן, בטח. הקביעה הזאת לא עובדת גם ביקום המקביל של אופרות הסבון). הוא נכנס ללובי של בית המגורים שבו מתרחשת העלילה, לבוש במה שניתן להגדיר אך ורק כברדלס שנדרס לכדי מעיל גשם. יש לו משקפי שמש, וחתיכות מכל צד. בפעם הראשונה הוא נראה מאושר. מישהו סוף-סוף קנה את הפוזה שלו (ואף שילם לו כדי שישיר בסוף הפרק).

פרס השחקנית הגרועה: התחרות היתה קשה. אחרי הכל, ב"סיטי טאוור" מככבות דיוות כרות גונזלס, אילנה אביטל, ענת עצמון ומירי בוהדנה. אבל את הפרס קוטפת לירון לב: בחורה שממציאה מחדש את המושג "דיקלום".

פרס השחקנית הטובה: הולך ללבנה פינקלשטיין. נכון, היא לא שיחקה ב"סיטי טאוור". אז מה? רק על זה שהצילה את הערב, מגיע לה.