במקרה הראשון, פתח בנק בהליכים למימוש משכנתא שנרשמה לטובתו על מגרש שבבעלותם
של חייבים. כונס הנכסים שמונה על ידי ראש ההוצל"פ ערך מכירה פומבית של הנכסים,
ובעקבותיה ביקש מראש ההוצל"פ אישור למכירת המגרש.
החייבים הגישו התנגדות, בטענה לפגמים מהותיים בהליכי המכירה, ותוך הבעת נכונות
לפרוע את חובם. ראש ההוצל"פ הורה לעכב את הליכי המכירה למשך 60 ימים, ובלבד
שהחייבים יפקידו ערובה להבטחת תשלום החוב.
משלא הופקדה הערובה, אישר ראש ההוצל"פ את המכירה. לאחר ביצוע המכירה הגיעו
הבנק והחייבים להסדר בדבר החזרת החוב, ושניהם הגישו בקשה לביטול אישור המכירה.
ראש ההוצל"פ דחה את בקשתם. בית המשפט המחוזי, שבפניו ערערו החייבים, קיבל את
הערעור וביטל את האישור.
על כך הוגש ערעורם של רוכשי המגרש לבית המשפט העליון.
השופט טירקל דחה את הערעור.
בעבר היתה מקובלת ההלכה, כי ראש ההוצל"פ אינו רשאי לחזור בו מאישור מכירה שניתן
לפי תקנה 68(ב') לתקנות ההוצל"פ. ואולם, בשנים האחרונות נשתנתה ההלכה. נקבע
שמכירת נכס לשם גביית חוב מחייב מהווה מהלך קיצוני וחמור, הפוגע בזכות הקניין
של החייב. "לפיכך יש להקפיד במיוחד על כך שכל ההליכים ייעשו תוך הקפדה מלאה
על הוראות הדין ועל כך שיתנהלו בהגינות וביושר".
במקרה הנדון טענו החייבים לפגמים מהותיים שנפלו בהליך המכירה, ובכללם כי הכונס
לא הגיש לראש ההוצל"פ דו"ח כמצוות תקנה 68(ב'), כי הוא פעל בניגוד לצו המינוי
וכי המכירה לא תואמה עם המוציא לפועל. טענות אלה אינן עניין של מה בכך, והיה
על ראש ההוצל"פ לדון בהן בטרם אישור המכירה.
משלא נעשה כן, דין החלטת המכירה להתבטל.
באירוע האחר, פתחה הזוכה כנגד החייב בהליכי ביצוע פס"ד בהוצל"פ. ראש ההוצל"פ
מינה את בא כוחה של הזוכה לשמש ככונס של נכסי החייב, מגרשים באזור התעשיה "ארז"
שברצועת עזה.
הכונס הציע את הנכס למכירה לציבור, ערך התמחרות בין המציעים והגיש דו"ח ובקשת
הוראות, שבו ביקש לאשר את מכירת הנכס למציע. ראש ההוצל"פ העביר את הבקשה לתגובת
החייב, ומשזה לא הגיב, אישר את המכירה. כשבועיים לאחר מכן הגיש החייב "בקשה
דחופה לביטול אישור המכירה", שנדחתה ע"י ראש ההוצל"פ. בית המשפט המחוזי דחה
את ערעורו של החייב ואת בקשתו לעיכוב ביצוע הליכי המכירה.
השופט טירקל נעתר לבקשת החייב, והורה על עיכוב ביצוע הליכי המכירה.
בתי משפט נוטים לעכב ביצוע של החלטות שעניינן מכירת מקרקעין, כאשר מוגש ערעור
עליהן, בשל החשש כי בעתיד לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
החייב טען לפגמים רבים בהליכי המכירה. בכללם - כי לא הומצא דו"ח של שמאי מקרקעין
(תקנה 65(ג') לתקנות הוצל"פ), שומת המקרקעין שהוגשה אינה נכונה והיא נמוכה
מערכו האמיתי של הנכס, הכונס לא קיים את הוראת ראש ההוצל"פ להודיע לו על ההצעה
הגבוהה ביותר ולאפשר לו להשתתף בהתמחרות, ועוד.
אכן, בתי המשפט אינם ממהרים לבטל אישור מכירת מקרקעין. ואולם, הפגמים דלעיל
מצריכים בדיקה, ותוצאתם עלולה להוביל לביטול המכירה. ברור שאי עיכוב הליכי
המכירה עלול לגרום לחייב נזק בלתי הפיך.
מאידך, ניתן להבטיח באמצעות ערובה מתאימה את פיצויו של הקונה בגין נזקי העיכוב,
אם יידחה ערעורו של החייב.
(רע"א 2404/01 וקנין ואח' נ. בראון ואח', פס"ד מיום 4.11.01. בשם המבקשים עו"ד
צ. מימון, בשם המשיבים עו"ד אריאלי וויינברגר; רע"א 667/01 עזבון דרביה ז"ל
ואח' נ. היפר מטל ואח', פס"ד מיום 4.11.01. בשם המבקשים עו"ד אלי תוסיה כהן,
בשם המשיבים עו"ד עודד גבעון ורפאל לויט) (וראו: רע"א 583/88, פ"ד מ"ב(4),
281; רע"א 5080/97, פ"ד נ"ב(2), 332; בר"ע ב"ש 142/94, פס"מ תשנ"ו(1), 157)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
