שרון הביא עיסקה

בישיבת הממשלה לפני שלושה שבועות, בה נערך דיון קצר בדו"ח ועדת מילגרום במסגרת הניסיון לגבש תשובה לבג"ץ בפרשת הפשרת הקרקע החקלאית, הביך ראש הממשלה אריק שרון את השרים. אחרי שהביע תמיכה מפורשת בפיצוי גבוה יותר לחקלאים ובחיזוק זכויותיהם בקרקע, הוא סיפר, בקול נרגש, על הצוואה שהשאירה אמו ז"ל, ורה שינרמן, ממייסדות מושב כפר מל"ל, בו נולד וגדל. שרון סיפר על עמדותיה הנחרצות של אמו בקשר לעבודת האדמה וההיאחזות בקרקע, וכמה הוא וילדיו מחויבים לעבודת האדמה.

באותו זמן, בפארק המשרדים וההיי-טק היוקרתי ביותר במדינה, "פארק אזורים", חגגה חברת יבמ את כניסתה לבניין מודרני בן 30 אלף מ"ר, והצטרפה לקבוצת חברות מכובדות השוכרות שם שטחים. פארק אזורים, על כביש 4 ליד מחלף גהה, צמוד לאיזור התעשיה קרית אריה, בשטח השיפוט של פ"ת, נבנה במיקום שקשה למצוא טוב ממנו.

פארק אזורים בנוי על אדמות מושב כפר מל"ל. הנחלה של משפחת שרון היא אחד הנהנים מהכנסות הפרויקט, הצפויות להגיע, עם השלמת איכלוסו, ל-30-25 מיליון שקל בשנה.

מסמכים של משרד החקלאות שהגיעו לאחרונה לידי "גלובס", שופכים אור חדש על החלטות ופעולות שנעשו בקרקע של פארק אזורים, בגופים שעליהם היה אחראי אריק שרון כחבר ממשלה. המסמכים מעוררים שאלות לא פשוטות.

במושב הוותיק כפר מל"ל יש כ-50 נחלות, בחוזי קק"ל אישיים שהומרו מאוחר יותר בחוזי מינהל. אריק שרון נחשב לבן הממשיך בנחלת המשפחה, ופורמלית, כאשר אמו ורה נפטרה בחודש מאי 1988, הוא ירש את הנחלה. הזכויות בנחלה הועברו מאוחר יותר על שמו של בנו עמרי שרון. בכל מקרה, האינטרסים של הגברים לבית שרון הם משותפים ובלתי נפרדים.

בתחילת שנות ה-70, כאשר שרון היה ח"כ הליכוד, יצא מושב כפר מל"ל למאבק לקבלת תוספת קרקע. עד אז היתה למושב משבצת קרקע של כ-1,300 דונם. חברי המושב טענו, שמושבים שהוקמו באותו איזור קיבלו ממינהל מקרקעי ישראל אדמות לפי תקן של 30 דונם לנחלה, יותר ממה שיש בידיהם, ועל כן דרש כפר מל"ל לקבל תוספת קרקע.

אנשי כפר מל"ל סימנו כיעד חטיבת קרקע שכונתה "גן הירקון", 516 דונם, האדמה עליה בנוי עכשיו פארק אזורים. הקרקע היתה מוחכרת לחברת יכין-חק"ל, אז בשליטת הסוכנות, בחוזי חכירה זמניים קצרים. המאבק בין כפר מל"ל לבין יכין-חק"ל נערך במישורים שונים, והמושב קיבל גיבוי של בכירים במערכת הפוליטית, בעיקר מאנשי תנועת המושבים.

שני גופים של משרד החקלאות הגיעו להכרעה בעניין זה: מינהל מקרקעי ישראל והרשות לתכנון חקלאי. לאור המלצת המינהל החליטה בסופו של דבר הרשות לתכנון, בנובמבר 1975, להעביר את האדמה לכפר מל"ל, למרות ערעור של יכין-חק"ל. וזהו נוסח ההחלטה:

"לדחות את הערעור של חברת יכין חק"ל ולאשר החכרת השטח לצרכי התיישבות, בתנאי מפורש של חכירה זמנית לגידולי שדה בלבד".

אי אפשר להיות יותר חד משמעי: מושב כפר מל"ל קיבל ב-1976 שטח של 516 דונם אדמות מדינה, ונאמר בהדגשה שאין ברורה ממנה, שהאדמה נועדה אך ורק לחקלאות ובחוזי חכירה זמניים של שנה עד 3 שנים. משק שרון הוא אחד הנהנים ממתן הקרקע הזו.

כשנה לאחר שכפר מל"ל קיבל את האדמה נכנס שרון לתפקיד שר החקלאות בממשלת בגין, ובכך קיבל אחריות ישירה הן על מינהל מקרקעי ישראל והן על הרשות לתכנון חקלאי. שרון, מתוקף תפקידו, היה ממונה עליון על הרשות לתכנון חקלאי, ומה שיותר חשוב - הוא היה יו"ר מועצת מקרקעי ישראל, שהיא המנחה את המינהל בפעולותיו ומאשרת כל עניין קרקעי.

באביב 1981, לקראת סוף כהונתו של שרון במשרד החקלאות, התרחש אירוע המפתח בקרקע הזו.

שינוי סטטוס של קרקע חקלאית נעשה בדרך כלל בהמלצת שר החקלאות עצמו, באמצעות הרשות לתכנון חקלאי, אחרי המלצה של מינהל מקרקעי ישראל, שגם מבצע את השינוי והתאמת החוזה. משרד החקלאות בראשות שרון, באמצעות ועדת הקרקעות של הרשות לתכנון, החליט ב-15 במארס 1981:

"לצרף למשבצת כפר מל"ל 400 דונם מהשטח הזמני. במידה ובשטח הנ"ל יעבור הכביש המתוכנן ימסור המושב את הקרקע הדרושה לכביש ללא פיצויים. 100 הדונם הנוספים ישארו בעיבוד המושב בחוזה זמני".

כך הפכה קרקע, שנמסרה "לצרכי התיישבות בתנאי מפורש של חכירה זמנית לגידולי שדה בלבד", לקרקע שצורפה למשבצת הקבע ולמסגרת החכירה של כפר מל"ל. משק שרון הוא אחד הנהנים משינוי הסטטוס של אותה אדמה.

במשך שנות ה-80 חלה התפתחות ועליית מחירים בקרקעות איזור התעשייה קרית אריה, הגובל באותם 400 דונם. עיריית פתח תקווה, שהשטח בשליטה מוניציפלית שלה, הרחיבה ייעודי קרקע לתעשייה. זה היה עשור המשבר בחקלאות והתמוטטות אירגוני הקניות, ובכפר מל"ל התחילו לחשוב על שימושים אחרים לקרקע הזו.

הבעיה היתה, שבאותה תקופה כלל לא עלה על הדעת לאפשר למושבים או לקיבוצים להיות יזמים של הפשרת קרקע חקלאית. על מימון עסקאות כאלה בכלל לא היה מה לדבר.

את הבעיה הזו פתר אריק שרון, והפעם במסגרת תפקידו כשר השיכון. בהקשר זה צריך לשים לב לאחת התופעות המופלאות בתולדות מינהל מקרקעי ישראל: שלוש פעמים, במסגרת שלושה משרדי ממשלה שונים, קיבל שרון את האחריות על מינהל מקרקעי ישראל, בבחינת ההר הולך עם מוחמד. בפעם הראשונה במשרד החקלאות בשנים 77'-81'; בפעם השנייה כשר-שיכון, בשנים 90'-92', כשהוציא את המינהל ממשרד החקלאות והכפיף אותו למשרד השיכון; בפעם השלישית כשתפרו לאריק את תיק התשתיות ב-96' וצירפו אליו את המינהל.

בסמוך לכניסתו לתפקיד שר-השיכון, כאשר הפך שוב ליו"ר מועצת מקרקעי ישראל, הדהים שרון את ענף הנדל"ן ואת המגזר החקלאי, כאשר העביר במועצת המינהל בפברואר 90' את החלטה 441.

החלטה זו שברה את הטאבו באדמה חקלאית, בכך שאפשרה למושבים ולקיבוצים להפוך ליזמים בעסקאות הפשרה על כל חלק של אדמותיהם, לצרכי נדל"ן מניב, וזאת בשותפות עם חברות מסחריות. בתחילת עשור ה-90 התחילה תנופת הנדל"ן הגדולה ביותר בתולדות המדינה, וחברות חיפשו אדמות חדשות לפרויקטים של מסחר, תעשייה ומשרדים.

החלטה 441 אפשרה את השידוך הטוב בין מושב או קיבוץ שיש לו אדמה, לבין חברה מסחרית שתביא את המימון והיזמות. בהחלטה 441 היה תנאי: בתאגיד שיוקם לצרכי הפרויקט יהיה רוב של 51% בשליטה למושב או לקיבוץ. התשלום למינהל עבור האדמה, בפטור ממיכרז, היה 91% מהשווי אחרי שינוי ייעוד.

למעשה, החלטה 441 של שרון ב-90' היתה פריצת הדרך לעידן הפשרת הקרקע החקלאית לצרכי נדל"ן מניב. כפר מל"ל, מצויד בהחלטה 441 וחמוש בעו"ד שרגא בירן, המומחה להפשרת קרקע חקלאית, יצא לבצע עיסקה. עו"ד בירן סגר בתחילת 94' עיסקה עם קבוצת אזורים, שהשלב הראשון שלה כולל 43 דונם מתוך אותם 400 דונם ששינו את הסטטוס שלהם בתקופת שרון במשרד החקלאות, ואחר כך נוספו לעיסקה עוד 19 דונם. אזורים, שמבחינתה זהו פרויקט דגל, החליטה להשקיע בו 100 מיליון דולר לבניית 70 אלף מ"ר שטחים עיקריים בשלב הראשון, ועיריית פ"ת באה לקראת הפרויקט בכך שאישרה תב"ע גמישה, בהתחשב גם ברצון היזמים והלקוחות.

החברה הפורמלית שהוקמה ב-95' קרויה "אזורי מל"ל תעשיות בע"מ", והיא שותפות של כפר מל"ל עם חברת כלל השקעות בנדל"ן. במניות הרגילות יש שיוויון בין הצדדים, ובמניות ההצבעה יש למושב 51%, לעומת 49% לכלל נדל"ן. על פי החוזה בין הצדדים, הם מתחלקים באופן שווה ברווחים, כך שאפשר לומר, שנחלת משפחת שרון שותפה בעקיפין ב-1% בפארק אזורים.

מהלך נוסף של שרון היה החלטה 533, אותה העביר במועצת מקרקעי ישראל במאי 92', ממש ערב הבחירות. מבחינת תנאי התשלום עבור הפשרת האדמה, החלטה 533 היתה עדיפה בהרבה על החלטה 441, כי בהחלטה 533 נדרש תשלום למינהל של 51% מהשווי אחרי שינוי יעוד וכן היטל השבחה. באופן כללי אפשר לומר, שהפשרת קרקע לפי החלטה 533 עדיפה ב-30%-20% על הפשרת קרקע לפי החלטה 441.

כשבוחנים את עיסקת פארק אזורים, כפי שהיא מתוארת בתשקיף החברה, מתברר, שהצדדים נהנו בעיסקה זו משני העולמות של החלטות אריק שרון, 441 ו-533: מבחינת המושב, הוא מחזיק ב-51% מהמניות ומחצית מהרווחים. מבחינת אזורים, היא שילמה עבור הקרקע לא 91% לפי 441, אלא 51% והיטל השבחה לפי 533. בסך הכל שילמה אזורים כ-11 מיליון דולר עבור הקרקע, אחרי שהצליחה לקזז את שומת המינהל של 15 מיליון דולר, וכן שילמה עוד מיליון דולר כהיטל השבחה.

כך הפכה אדמה, שנמסרה לכפר מל"ל "לצרכי התישבות, בתנאי מפורש של חכירה זמנית לגידולי שדה בלבד", לנכס מניב מהמשובחים במדינה, שמשפחת שרון שותפה בו.

הסיפור הזה יכול להביא למסקנה, שהיתה מידה של צביעות בדברים הנרגשים של שרון על המחויבות לעבודת האדמה. הקורא יכול להגיע למסקנה שמדובר במשהו חמור יותר, דהיינו חשש לניגודי עניינים. תומכי שרון אולי יגידו, שמדובר בצירופי מקרים בלבד.

דבר אחד אינו מוטל בספק: לאור השתלשלות האירועים המתוארת כאן, עדיף שראש הממשלה אריאל שרון יימנע מהשתתפות בקבלת החלטות בנושא הפשרת קרקע חקלאית.

עד סגירת הגליון, לא התקבלה תגובות לשכת ראש הממשלה ועמרי שרון.

כך הפכה אדמה, שנמסרה לכפר מל"ל "לצרכי התישבות, בתנאי מפורש של חכירה זמנית לגידולי שדה בלבד", לנכס מניב מהמשובחים במדינה, שמשפחת שרון שותפה בו באמצעות כפר מל"ל.

הסיפור הזה יכול להביא למסקנה, שהיתה מידה של צביעות בדברים הנרגשים של שרון על המחויבות לעבודת האדמה. הקורא יכול להגיע למסקנה שמדובר במשהו חמור יותר, דהיינו חשש לניגודי עניינים. תומכי שרון אולי יגידו, שמדובר בצירופי מקרים בלבד.

דבר אחד אינו מוטל בספק: לאור השתלשלות האירועים המתוארת כאן, עדיף שראש הממשלה אריאל שרון יימנע מהשתתפות בקבלת החלטות בנושא הפשרת קרקע חקלאית.