"אין מקום לשיתופם בדיונים ובהחלטות"

עד אמצע עשור ה-90 איש כמעט לא התעניין באופן התיפקוד של הגופים העוסקים בהפשרת קרקע חקלאית, והחשוב שבהם הוא כמובן מועצת מקרקעי ישראל, המנחה את מינהל מקרקעי ישראל. בדו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-94', בו נמתחה ביקורת חריפה על הליכי קבלת ההחלטות בנוגע להפשרת קרקע חקלאית, הועלתה לראשונה הבעייתיות של הרכב מועצת מקרקעי ישראל.

הבעיה שנחשפה היתה, שבמועצת המינהל היה רוב לחקלאים, וההחלטות של אלה במועצת המינהל ובוועדות המשנה שלה, לגבי הפשרת קרקע חקלאית, היו נגועות בניגוד עניינים, לכאורה, ובחלקן עלולות היו להיות נגועות גם בטובות הנאה אישיות לכאורה, שצמחו למחליטים מהפשרת קרקע חקלאית.

אריק שרון, בתקופות בהן היה השר הממונה על המינהל, כיהן כיו"ר מועצת מקרקעי ישראל בעודו בעל עניין בנחלת המשפחה במושב כפר מל"ל. כמידת סמכותו של שרון, אחריותו להחלטות המועצה מוגברת.

שאלת ניגודי העניינים במועצת המינהל עלתה לדיון בבג"ץ (5575/94 ו-5734/98). נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, הדגיש: "ההחלטות עוסקות בשינוי הייעוד של קרקע חקלאית ובקביעת גובה הפיצוי שיינתן לחוכרים חקלאייים. אכן, המדובר בשאלה בעלת משמעויות ציבוריות, חברתיות ולאומיות, אולם השלכותיה אינן מוגבלות למישור הציבורי - הן נוגעות במישרין לכל חקלאי המחזיק בקרקע חקלאית, שייעודה עשוי להשתנות".

ביהמ"ש העליון, בהרכב ברק, אנגלנדר ואלון, פסל את כל מי שיש לו עניין וזיקה בקרקע חקלאית, מלהשתתף בקבלת החלטות ואפילו מלהמליץ בענייני הפשרת קרקע חקלאית, ופסק: "אין מקום לשיתופם בדיונים ובהחלטות שיתקיימו בוועדת המשנה ובמועצת המינהל בנושאים אלה".

פסקי הדין ניתנו בבג"ץ זמן רב לאחר סידרת ההחלטות שהתקבלו במועצת המינהל בראשות שרון, אבל הדברים, גם אם הם בדיעבד, ברורים.

בהקשר זה צריך לציין, שביולי 2000 אסרה ועדת האתיקה של הכנסת על הח"כים החקלאים בוועדת הכספים להשתתף בהצבעות על הצעת חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע, אותה מובילים המושבניקים שר החקלאות שלום שמחון וישראל כץ.