"בעקרו את מושבו מהמושב"

בתוך השאלה הגדולה של הפיצוי לחקלאים בשינוי ייעוד קרקע חקלאית, מתחבאת שאלה עוד יותר טעונה, והיא זו: אם חבר אגודה במושב כלל איננו גר בפועל במושב, לא רק תקופה מסויימת אלא במשך שנים רבות - האם יש לו זכות להשתתף בקבלת החלטות הנוגעות למושב, והאם הוא זכאי בכלל לקבל תמורה מהפעולות שעושה האגודה, כמו למשל הפשרת קרקע חקלאית לצרכים עסקיים. המצב הוא, שמאות רבות, אולי אלפים, מבין חברי אגודות במושבים כלל אינם גרים במושב. יש בכך משום הפרה, לכאורה, של חוזה החכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, המחייב מגורים קבועים בנחלה. מינהל מקרקעי ישראל יודע מהי תמונת המצב בשטח, אבל זה לא מפריע לו לממש עסקאות הפשרה בלי לקחת בחשבון את הפיקטיביות שבמצב עניינים כזה, בתירוץ שהעסקאות נעשות מול האגודה כתאגיד, ולא מול חבריה כפרטים.

עם פטירתה של ורה שרון (שינרמן) ז"ל ב-88', הפך אריק שרון, הבן הממשיך, ליורש הנחלה המשפחתית בכפר מל"ל. במסגרת ההסדרים שעשה שרון להתנתק מזיקה אישית פורמלית מחוות שקמים ומהנחלה בכפר מל"ל, הודיע שרון כי את הנחלה קיבל בנו עמרי.

עמרי שרון איננו עובד את אדמת נחלת שרון בכפר מל"ל, ולמעשה הוא אפילו אינו מתגורר בבית המגורים בנחלה. למעשה, מאז 88' כמעט לא היתה נוכחות של מי ממשפחת שרון כפעיל בנחלה בכפר מל"ל. אם כך, האם משפחת שרון זכאית להשתתף בפירות הפשרת הקרקע בכפר מל"ל?

בתקנון מושב כפר מל"ל, בסעיף הקובע מי זכאי להיות חבר האגודה, יש תנאי האומר: "תושב קבוע במושב או איש החושב להתיישב במושב כפר מל"ל".

בסעיף העוסק בהפסקת חברות באגודה יש הוראה האומרת: "בעקרו את מושבו מהמושב או כשאין במחשבתו להתיישב בו".

השימוש בתקנון גם בלשון העתיד נובע מכך, שהתקנון נכתב עוד לפני העלייה לקרקע, בשלב ההתארגנות של המתיישבים. בכל מקרה, ברור שהחברות באגודה מותנית בהיותו של המושב מרכז חייו של החבר.

השאלה העקרונית הזו נדונה בפרשת מושב כפר אז"ר. הניסוחים בתקנון כפר אז"ר בעניין תנאי החברות, זהים לחלוטין לניסוחים בתקנון כפר מל"ל. קבוצת חברים בכפר אז"ר טענה, כי תוכניות הפשרה ענקיות מתגלגלות תוך ניגוד עניינים, והעלתה את הטענה הכל כך בסיסית: לא ייתכן שאדם היושב בניו-יורק 15 שנים יוכל לבוא כשמתחשק לו לאסיפה ולהשפיע על החיים במושב, ואין סיבה שאדם כזה ייהנה מהפיצוי שהמדינה נותנת לחקלאי בהפשרת הקרקע.

בבג"ץ כפר אז"ר (6627/98) טען הוועד, כי כל אלה שאינם גרים במושב הם בחזקת "מי שיש במחשבתו להתיישב במושב", ועל כן מגיע להם להיחשב חברים שווי זכויות. השופט מישאל חשין - ולצידו יצחק זמיר ודורית בייניש - דחה על הסף טיעון זה וקבע כי מדובר בטיוח. לאור השאלה העקרונית, הזמינו שופטי בג"ץ את היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להצטרף להליך ולהציג את עמדת המדינה. היועץ המשפטי נמנע מלהתייצב לדיון.

בהחלטה, מפי השופט חשין, ניתן צו לבצע חקירה יסודית ואובייקטיבית במושב, על מנת לבדוק מי בכלל עומד בכללי הזכאות לחברות באגודה, וזאת על פי קריטריונים אובייקטיביים וסובייקטיביים. למשל, האם המושב הוא מרכז חייו של החבר. החקירה במושב כפר אז"ר, אותה מבצע רשם האגודות השיתופיות, אורי זליגמן, עדיין לא הסתיימה, ועל כן הקריטריונים עדיין לא עמדו במבחן.

ככל הידוע, בית משפחת שרון בכפר מל"ל מושכר.

בסעיף חובות וזכויות החברים בתקנון כפר מל"ל, לצד איסורים אנכרוניסטיים כמו איסור העסקת פועלים ואיסור עבודה מחוץ למושב, נאמר: "חבר אינו רשאי להעביר, להשכיר או להחכיר את נחלתו או חלק הימנה לאחר שאינו חבר באגודה".

בעניין השכרת הנחלה, או חלק ממנה, חל איסור לא רק על פי התקנון, אלא גם על פי חוק ההתיישבות, עליו ממונה שר החקלאות. "הקניית זכות במגורים", בה חבר מושב משכיר את הבית או חלקו, מהווה על פי החוק שימוש חורג בקרקע חקלאית, ורק שר החקלאות רשאי לתת היתר לשימוש חריג כזה.

ארנון ברודנר, יו"ר ועד כפר מל"ל ודירקטור מטעם המושב בחברה השולטת בפארק אזורים, סירב להתייחס לשאלות "גלובס".