בין מבול הדו"חות לרבעון השלישי שפורסמו בימים האחרונים היו גם הדו"חות של דנקנר השקעות ותעשיות מלח, שתי החברות הבורסאיות שבשליטת משפחת דנקנר. הדו"חות של דנקנר ומלח, לא היו טובים, כצפוי. מצד אחד, דנקנר המשיכה לשלם את המחיר על אחזקתה בחברת הכבלים מת"ב (50%) ומצד שני, תעשיות מלח שילמה את מחיר הירידה ברווחיות בנק הפועלים (11.6%) ורשמה הפסד ראשון לאחר 3.5 שנים.
נתחיל בדנקנר השקעות. החברה, הפועלת בתחום הנדל"ן וההתקשרות, הפסידה ברבעון כ-61 מיליון שקל לעומת הפסד של 31 מיליון שקל ברבעון הקודם, והפסד של 56 מיליון שקל ברבעון המקביל. מתחילת השנה הפסידה דנקנר השקעות כ-142 מיליון שקל, לעומת רווח של 67 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד.
בתחום הנדל"ן, היתה דנקנר מעורבת נכון לסוף הרבעון השלישי בבניית כ-2,900 יחידות דיור, חלקן במשותף עם חברות אחרות, כש-65% מתוכן נמכרו. בנוסף, לדנקנר השקעות גם נכסי נדל"ן מניבים בשטח של 21 אלף מ"ר. למרות המיתון בענף הנדל"ן, עיקר הרווח התפעולי של החברה מתחילת השנה נבע מפעילות זו. אך בעוד המצב בעסקי הנדל"ן סביר יחסית, עסקי התקשורת של דנקנר השקעות במצב לא טוב. נכון לסוף הרבעון השלישי היו למתב כ-294 אלף מנויים ירידה של 4,000 מנויים לעומת הרבעון השני, מתוכם כ-85 אלף מנויים דיגיטליים. הפסדי מת"ב ברבעון השלישי הסתכמו בכ-63 מיליון שקל, לעומת הפסד של 40 מיליון שקל ברבעון הקודם. הכנסותיה של מת"ב ברבעון השלישי הצטמקו בכ-2% והסתכמו ב-111 מיליון שקל.
מעבר לפעילות הכבלים מת"ב מחזיקה ב-15.5% ממניות חברת הסלולר פרטנר. פרטנר הפסידה ברבעון השלישי כ-88 מיליון שקל ומתחילת השנה הפסידה פרטנר כ-269 מיליון שקל.
תמונה מלאה על מצבה של דנקנר השקעות מתקבלת ממאזן החברה. סך הכל לדנקנר השקעות מאזן של כ-2.24 מיליארד שקל הנתמך על ידי הון עצמי של 72 מיליון שקל. התחייבויותיה של דנקנר לבנקים מסתכמים נכון לסוף הרבעון השלישי בכ-1.6 מיליארד שקל. למרות התמונה העגומה כביכול, צריך לזכור כי במקרה של מכירת מניות פרטנר על ידי מת"ב, ייווצר למת"ב ולדנקנר השקעות רווח הון גדול, והדבר ישפר ללא הכר את מבנה ההון שלהן.
בעוד רבים מודעים למצבה של דנקנר השקעות בגלל ההפסדים הכבדים של מת"ב ופרטנר, הרי לחברה-האחות, תעשיות מלח, יצא דימוי של חברה יציבה ומוצלחת, בעיקר בגלל השתתפותה בגרעין השליטה של בנק הפועלים. למעשה, מאז הרבעון הראשון של שנת 98' (בספטמבר 97' בוצעה עיסקת פועלים) לא רשמה תעשיות מלח הפסד. כאמור, ברבעון השלישי של השנה חזרה תעשיות מלח להפסיד - כ-3 מיליון שקל ברבעון, כאשר מתחילת השנה מסתכמים רווחיה בכ-28 מיליון שקל. בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2000, שהיתה שנת שיא עבור בנק הפועלים, הרוויחה מלח כ-60.6 מיליון שקל.
מעבר לאחזקתה בבנק הפועלים, יש לתעשיות מלח את פעילותה המסורתית - ייצור, עיבוד, אריזה ושיווק של מלח לסוגיו. בנוסף, עוסקת מלח בהפעלת מכון רבייה לדגים ובמכירת ציוד וכימיקלים להשבחת מים באמצעות חברת ארגד תעשיות.
הכנסות תעשיות מלח ברבעון השלישי הסתכמו ב-36.8 מיליון שקל, כמחצית מההכנסות ברבעון המקביל. בפעילות התעשייתית של החברה נרשמה יציבות יחסית, כאשר הכנסותיה הסתכמו ב-22.7 מיליון שקל, ירידה של 7.5% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. החלק של תעשיות מלח ברווחי בנק הפועלים הסתכם ברבעון השלישי ב-14 מיליון שקל לעומת 47 מיליון שקל ברבעון המקביל.
ההוצאות של תעשיות מלח, הכוללות הוצאות מימון, בין היתר, על רכישת מניות בנק הפועלים, הסתכמו בכ-36 מיליון שקל ברבעון, וכך למעשה, עברה החברה להפסד של 3 מיליון שקל ברבעון השלישי.
אך כמו במקרה של דנקנר השקעות, התמונה המלאה על מצבה של תעשיות מלח מתקבלת ממאזן החברה. ההון העצמי של מלח תעשיות עומד נכון לסוף הרבעון השלישי על כ-298.6 מיליון שקל, ומממן מאזן של 1.77 מיליארד שקל כאשר התחייבויותיה של החברה לבנקים מסתכמות בכ-1.4 מיליארד שקל. כביכול מצב סביר, בו ההון העצמי ממן כ-17% מהמאזן, אך בדיקה דו"ח הדירקטוריון של החברה מגלה שלא כך הם פני הדברים.
"ההשקעה בבנק הפועלים", נכתב בדו"ח, "מוצגת על פי שיטת השווי המאזני, ונכון ליום הדו"ח הסתכמה ב-1.66 מיליארד שקל. שווי השוק של מניות בנק הפועלים ל-30 בספטמבר מסתכם ב-1.25 מיליארד שקל". כלומר, בדו"חות של תעשיות מלח, גלום הפסד נוסף "על הנייר" של כ-408 מיליון שקל. אם משקללים את ההפסד הזה לתוך ההון העצמי של תעשיות מלח, אז לחברה גירעון של יותר מ-100 מיליון שקל בהון.
איך יתכן? הרי ההשקעה בבנק הפועלים ידועה כאחת ההשקעות המוצלחות שנעשו בישראל. ובכן, נראה כי ההשקעה של קבוצת אריסון-דנקנר בבנק הפועלים, לאחר 4 שנים מיום ביצועה, היא לא עד כדי כך מוצלחת כמו שנוטים לחשוב, ואם מתחשבים במחיר הבורסה של בנק הפועלים כעת, היא גם גרמה למשתתפים בה הפסד לא קטן.
החשבון פשוט: בספטמבר 97' נרכשה השליטה בבנק הפועלים על-ידי קבוצת אריסון-דנקנר, כאשר מלח תעשיות רכשה כ-12% ממניות הבנק תמורת 358 מיליון דולר. הרכישה מומנה כמובן על ידי אשראי בנקאי, כאשר 1.1 מיליארד שקל התקבלו בהלוואה צמודת מדד נושאת ריבית של 5.34%, והיתרה בסך 288 מיליון שקל נלקחה בהלוואה לא צמודה עם ריבית פריים עד פריים פלוס 0.95%. על פי תנאי האשראי הללו, הריבית השנתית הריאלית בגין ההלוואה צריכה להסתכם בלפחות כ-80 מיליון שקל לשנה, כלומר כ-360 מיליון שקל ב-4 שנים.
מנגד, בעלי השליטה החדשים בבנק הפועלים משכו משנת 98' ועד היום דיבידנדים שמנים בכ-2.75 מיליארד שקל. חלקה של תעשיות מלח בדיבידנדים הסתכם בכ-330 מיליון שקל, כלומר כיסה בקושי את הוצאות המימון. שווי השוק של האחזקה של החברה בבנק הפועלים עומד נכון להיום על 287 מיליון דולר. כלומר, לפי החישוב הנ"ל, בהנחה שהדיבידנדים כיסו את הוצאות המימון, מופסדת תעשיות מלח "על הנייר" בכ-70 מיליון דולר.
הטענה לפיה לא ניתן לבדוק כך את ההשקעה, היא נכונה בחלקה. נכון, אי אפשר לחלק ציונים על השקעה באמצע הדרך, גם אם חלפו ארבע שנים וגם מחיר הבורסה כעת הוא לא מדד "אמיתי". כל זה נכון, אבל זה בטח לא מנחם כרגע את משפחת דנקנר, וזה מראה עד כמה הלחץ של בעלי השליטה בבנק לחלוקת דיבידנדים הוא כה גדול.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
