המושבה הגרמנית בחיפה: חזון ומציאות

בין הר לים, שקטה וענווה, נחה לה כ-140 שנה המושבה הגרמנית בחיפה, בה נראה לעתים כי הזמן קפא. מלחמות ופרעות חלפו על פניה, ואוכלוסיות מגוונות עברו בה - החל מהטמפלרים שייסדו אותה, עבור ביהודים ועולים חדשים לאחר קום המדינה, ועד אוכלוסיה ערבית, נוצרית בעיקר, המאכלסת את רובה כיום, עם שלל כנסיותיה.

יוזמת עיריית חיפה בפרויקט עירוני מרתק, מורכב, רב מימדים ורב מתכננים, מוכיחה שוב ומצדיקה את כדאיות המאמצים שיש לעשות למען שימור ופיתוח בר קיימא. אלפי תיירים ומטיילים מרחבי הארץ ומרחבי העולם מצביעים ברגליים, ופוקדים את חיפה בבואם להנות מחוויה עירונית, המשמרת את עברה המיוחד של העיר. יחד עם פיתוח ציר הבהאים ופתיחת הגנים למבקרים, אנו עדים ליצירה הנופית העירונית הייחודית בעיר הכרמל.

במשך שנים רבות הוזנחה המושבה הגרמנית, והפכה לשכונה מתפוררת ועזובה, שלחצים נדל"ניים נושפים בעורפה. בשנות ה-70 נשאו מגמות הפיתוח אופי שכוונתו היתה לשנות את אופיה הייחודי, ובכך היוו גורם מאיים על קיומה. תוכניות של בנייה רוויה במגדלים, המנוגדות לרוח המקום, איימו להעביר מן העולם עדות לפרק משמעותי בתולדות המורשת הבנוייה והתרבותית של ארץ ישראל - פרק ההתיישבות הטמפלרית.

לפני כעשרים שנה, לאחר התנגדות לבניית פרויקט המגדלים, החל במחלקה לתכנון ארוך טווח בעיריית חיפה תהליך תכנון, שיקום ושימור המושבה. מטרת התוכנית היתה להחיות ולחדש את האיזור, על ידי הפיכתו למוקד תיירותי. כיום אנו עדים לפריחה מחודשת של עסקים, מסעדות ובתי קפה, המקרינה על הרחובות השכנים ומעלה את ערכי הנדל"ן.

שטח המושבה הגרמנית כולה הוא 700 דונם, ובמתחם ההיסטורי לא פחות מ-200 בתים טמפלרים אוריגינליים, כ-50 מהם ברחוב הראשי של המושבה, שדרות בן-גוריון. הבתים הם בגדלים שונים, רובם דו-קומתיים, והגבוהים שבהם בני 3 קומות. חלקם מבני עזר. המבנים המפורסמים במושבה הם בית העם, בו הוקם ונפתח לפני שנה מוזיאון לתולדות חיפה; בית שומאכר, ביתו של מייסד המושבה; בית אוליפנט, הבית שבנה סר אוליפנט, מחוקרי ארץ ישראל.

תהליך התכנון עדיין נמצא בעיצומו. המושבה חולקה ל-8 מתחמים, 150-50 דונם כל מתחם, 7 מהם מתוכננים על ידי משרדי אדריכלים שונים מתל אביב ומחיפה, והשמיני נותר בידי עיריית חיפה. את מלאכת התיאום מבצעת היחידה לתכנון ארוך טווח באגף לתכנון עיר בעיריית חיפה. היחידה צריכה להתמודד עם לחצים יזמיים גם היום, ובמיוחד היום, ולאחרונה התקיימו בה דיונים פנימיים על תוכניות לבנייה רוויה, ששוב אינן תואמות את רוח המושבה.

מתכנן הערים הראשי בעיריית חיפה, אדריכל משה פודם, אמר ל"גלובס", כי בשכונה ניכר למעשה הרס מועט עד היום, הודות לכך שהיה קיים בה רצף מגורים, והבנייה המקורית היתה איכותית ביותר. בבתים כמעט ואין בעיות קונסטרוקטיביות, והשתמרה אפילו נגרות אוטנטית בת 140 שנה, ללא טיפול מיוחד. לדברי פודם, רוב הכנסיות בעיר חיפה מצויות במושבה הגרמנית. מרבית הדיירים מתגוררים בדמי מפתח, בדירות הרשומות בבעלות חברת עמידר. הקרקע היא קרקע מינהל.

פרויקט שימור המושבה חולק לשני שלבים עיקריים, בכל אחד מהם מושקעים 40 מיליון שקל. העלות מתחלקת בחלקים שווים בים עיריית חיפה, משרד התיירות ומינהל מקרקעי ישראל. שלב א' הושלם לפני כשנתיים, ובו בוצע פיתוח רחוב בן-גוריון והפיכתו לעירוני-מסחרי; הופקעו גינות ונבנו מדרכות ברוחב 10-8 מטרים, היוצרים מעין טיילת. תוכניות נוספות נמצאות לפני הגשה לוועדות.

בשלב ב', לדברי פודם, יבוצע פיתוח נופי של סימטאות, יצירת כיכרות, הוספת מגרשי חניה, גינון ושיפוץ מבנים. העירייה משקיעה, באופן יוצא דופן לדבריו, כ-80-70 אלף דולר בשיפוץ מבנים פרטיים. 15 מיליון שקל הושקעו כבר במהלך השנה, ו-25 מיליון שקל נוספים יושקעו עד לסיום הפרויקט, בשנת 2003.

כדי לאפשר במה למתכננים השונים העוסקים במלאכת התכנון, יזמו עמותת האדריכלים, המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות והטכניון, יום עיון בנושא תכנון ופיתוח המושבה הגרמנית. יום העיון יתקיים ביום ה' הקרוב, ונועד "לפתוח חלון" ולהציץ אל תוך התהליך הארוך של הכנת תוכנית עיר, וכן לתאר את הלבטים, המסקנות, האילוצים והצרכים העירוניים בהקשר המקומי ובהקשר הכלל ארצי. זהו המקום שבו הדיון הציבורי, המקצועי והאקדמי, ניפגשים לקיים רב שיח על עתידה של המושבה.

המושבה הגרמנית - רקע היסטורי בסתיו 1868 הגיעו לחיפה, על סיפון אניית ה"לויד האוסטרי", שתי משפחות ממדינת וירטמברג אשר בדרום-מערב גרמניה. היו אלה משפחותיהם של כריסטוף הופמן וגאורג דוד הרדג, מנהיגי כת נוצרית - "טמפל". בני כת זו החליטו לחיות ולהפיץ את אמונתם המיוחדת בארץ הקודש. בהנהיגם שיטות תעשיתיות, מסחריות וחקלאיות, שהארץ לא ידעה כמותן, עוררו תוך זמן קצר את יצר החיקוי של רבים מתושבי המקום.

חיפה היתה אז עיירה מזרחית קטנה, בת 4,000 תושבים בסה"כ. בשנת 1868 הגיעו לחיפה ראשי כת הטמפלרים, כת משיחית שמוצאה מוירטמברג שבגרמניה. הרקע להתיישבותם בארץ היה דומה לקבוצות משיחיות אחרות באותה תקופה, ששמו לעצמן מטרה להתיישב בארץ הקודש לקראת יום הדין שעתיד לבוא.

הטמפלרים ביקשו לבנות בארץ מושבה לדוגמא, שתאפיין ותייצג את האמונה של אנשי הכת. משום כך, קנו קרקע רחוקה מהעיר, על מנת לאפשר קיומה של מושבה חקלאית יחד עם קירבה לעיר. את המושבה, על תפרוסתה, שימושי הקרקע וחלוקת הנחלות, תכננו מראש לאורך הרחוב הראשי ורחובות מקבילים לו, המחברים את ההר עם הים.

הבית הראשון שנבנה היה בית העם. נחיצות מבנה זה היתה ברורה, שכן לטמפלרים לא היו כנסיות בראשית דרכם, והם אף הוקעו ע"י הכנסייה האוונגליסטית בגרמניה. בית העם שימש כמרכז החיים במושבה.

בתי ההטמפלרים נבנו במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19, כשהם מייצגים סגנון בנייה ייחודי שהותאם לתנאי החיים, המגורים ולמטרתם האדיאולוגית של הבונים. רובם נבנו לאורך הרחוב הראשי של המושבה, אשר היה רחב במיוחד לימים שלפני המצאת המכונית (30 מטר רוחבו), עם שדרת עצים שהעניקה צל וחן מיוחד למושבה.

עם השנים הוקמו מושבות טמפלריות נוספות בארץ, כשסגנון הבנייה הייחודי נשמר. המפורסמת שבהם היתה המושבה שרונה, כיום בלב הקריה בתל-אביב (כשמונה בתים עדיין שרדו, בהם בניין רשות הדואר ברחוב קפלן). בראייה לאחור ניתן לקבוע, כי תרומתם ניכרת כמעט בכל תחומי החיים בארץ: מלונאות, תחבורה, תעשייה, מסחר ואפילו חקלאות. סיפורם של הטמפלרים בארץ הסתיים בסוף מלחמת העולם השנייה: הם גורשו על ידי הבריטים, משום שזוהו עם המשטר הגרמני האוייב, ורכושם הועבר לאחר קום המדינה לממשלת ישראל. מה שנותר הוא "נוף טמפלרי" - נוף ייחודי, המייצג פרק במורשת התרבותית של ארץ ישראל.

שורשיה של כת הטמפלרים נעוצים בפיאטיזם - תנועה דתית מהמאה ה-17. לאחר שדעכה התנועה, התעוררה מחדש במאה ה-19, בעיקר בוירטמברג. ברוח הנבואה, או "ידידי ירושלים", כפי שנקראו בתחילה, ביקשו ליצור עם חדש - "עם האל", שיביא רפואה לעולם.