יבואן מלט: בכירים פלשתינים מקבלים תשלום תמורת הבטחת המונופול של נשר

לדברי בנטוב, נשר מוכרת ליבואני הרשות מלט במחיר הנמוך בכ-20% מאשר ללקוחותיה הישראלים, כאשר הצרכן הסופי הפלשתיני משלם עבור המלט מחיר דומה למחיר שמשלמים הצרכנים הישראלים.

ההפרש, לטענת בנטוב, מוזרם לכיסם של בכירים ברשות הפלשתינאית, ובכך מבטיחה נשר, כי הרשות תמשיך לרכוש מלט ממנה ולא ממקורות אחרים, כגון מצרים או ירדן.

בנטוב מסתמך על התשקיף של כלל תעשיות, בעלת השליטה בנשר, מיוני 2001, בו נאמר: "נשר הינה ספק המלט העיקרי של הרשות הפלשתינאית, אשר צרכה כאמור 1.5 מיליון טון בשנה... נכון ליום 31.12.99, היווה שיעור המכירות של נשר לרשות הפלשתינאית כ-26% מכלל מכירותיה, ונכון ל-31.12.00 - כ-25%... המכירות לשוק זה מבוצעות במחיר נמוך ממחיר המכירות לשוק המקומי... מגמה זו נמשכת גם בשנת 2000".

בנטוב מסתמך גם על מאמר של אמיר עציוני, שפורסם על-ידי המכון ללימודים אסטרטגיים בשנת 1998. באותו מאמר מצוטט סגן מנהל אגף התקציבים באוצר, רון אילון, אשר אמר:

"סביר מאוד להניח שמחיר המלט לרשות זול משמעותית ממחירו בארץ, אך המחיר לצרכן ברשות דומה למחיר המלט בישראל. הרשות מפיקה רווחים גבוהים ממצב זה, וסביר שדי ברווחים אלה כדי להשתיק את תביעות הרשות ליתר חופש פעולה בתחום ייבוא המלט ובניית מפעל ייצור מקומי".

דוברת נשר מסרה בתגובה, כי מכירת המלט לרשות הפלשתינית נעשית בדרך של מכירה לחברה הנמצאת בשליטת הרשות, וזאת במחירים תחרותיים שאינם פוגעים בשום גורם מקומי. בשטחי הרשות לא מתקיים כלל ייצור, ולכן אין בכך בשום מקרה מכירה בהיצף, אומרת נשר.

נשר מוסיפה, כי המכירה לרשות מתבצעת על בסיס הסכם שנבחן בשעתו בבית המשפט בת"א. החברה הרוכשת את המלט מוכרת אותו ללקוחותיה, כאשר נשר אינה מתערבת בנעשה ואינה מעורבת בקביעת מחיר המלט לצרכן הפלשתיני. הסדרים דומים, אומרת נשר, קיימים במוצרי יסוד אחרים הנמכרים לרשות.