טל: כמות המים שהמדינה תצרוך ב-2002 היא בדיוק כמות הגשם שתרד החורף

מותח ביקורת על שיטת הקצאת המים, לפיה המדינה קובעת מראש כמה מים יקבל כל מגזר באוכלוסיה

"אם לא יהיה לנו חורף מרובה גשמים, אנו צפויים לבעיות קשות ולצמצום גדול בצריכה החקלאית. לצמצום כזה עלולות להיות השלכות קשות מאוד על החקלאות, אבל מי שמכיר את משק המים יודע היטב, שאם לא נצמצם לא נוכל לספק מים", כך אמר נציב המים, שמעון טל, לביטאון קק"ל "קרקע".

טל הביע דאגה ממצבם הקשה של המאגרים, והודיע, שכמות המים שתעמוד לרשות המדינה ב-2002 היא בדיוק זו שתתקבל בחורף הקרוב. לדבריו, אם החורף יהיה ברוך בגשמים, ניתן יהיה לעבור את הקיץ בקלות יחסית, אך אם השנה תהיה שחונה, צפוי מחסור במים, אפילו לצרכים בסיסיים.

בדבריו לא חסך טל ביקורת ממקבלי ההחלטות של השנים האחרונות. "בלי להאשים איש, העובדה הקשה היא שהמערכת לא קיבלה החלטות לצמצם את הצריכה, ומצד שני לא דאגה לייצר עוד מקורות מים", אומר טל, "התוצאה מכך היא, שמקורות המים משלמים את המחיר היקר ביותר".

את הסיבות למחדל, מסביר טל בוויכוח על הפתרונות הנדרשים, בין אלה שדגלו בצמצום הצריכה החקלאית, לבין אלה שטענו שצריך להוסיף מקורות מים. "הוויכוח הבלתי גמור הביא לחוסר עשייה ולאי קבלת החלטות, ובסופו של דבר הגענו למצב שאסור להימצא בו", אומר טל.

טל מחזיק בדעה, לפיה מאחר ומקורות המים אינם מספיקים לצורכי האוכלוסיה ולצורכי החקלאות, יש לייצר מים, מתוך אמונה שמדינה חייבת להבטיח אספקה מסודרת של מים לכל הצרכים.

לדעתו, תוספת המים צריכה לבוא בראש ובראשונה מהתפלת מי ים, ולאחר מכן מהתפלת מים מליחים, שעדין אינם נמצאים בשימוש מלא. מקור נוסף הוא מיחזור הקולחים, שיביא לשחרור מים חקלאיים שפירים לשימוש סקטורים אחרים. לדבריו, אסור להסתפק במערכות מקומיות להשבת קולחים, ועל המדינה להקים מערכות ארציות או בין אזוריות, ולבנות מובילים שיעבירו את הקולחים מאיזור הייצור לאיזור הצריכה. הדוגמא שלו הוא השפד"ן, שמעביר 130 מיליון מ"ק מים מאיזור המרכז לנגב.

באשר לייבוא מים, טל ממשיך לצדד ברעיון, למרות שמשרד התשתיות ומשרד האוצר ביטלו את המכרז לייבוא המים, לאחר שהודיעו ששתי החברות שהשתתפו בו לא עמדו בתנאים. "ייבוא מים לתקופות קצרות, של 10-5 שנים, בכמויות של 50 מיליון מ"ק בשנה, לא יכניסו את משק המים לתלות בגורם חיצוני", הוא מסביר. טל מדגיש, שהיתרון של ייבוא המים הוא בזמינותם הגדולה, שמסוגלת לפתור את בעיית המים כבר בשנה הקרובה, לעומת התפלה, שתספק מים ראשונים רק בעוד כשלוש שנים.

לדעת טל, כי על המדינה לעשות הרבה יותר לטיהור האקוויפרים מהמזהמים שבהם, ולמנוע המלחת יתר של המים. לדבריו, באגן המערבי מצטברים מדי שנה כ-300 אלף טון מלח. המלחה זו נוצרת מניצול אינטנסיבי של המאגרים ומחלחול של דשנים כימיים המשמשים את החקלאות. סיבה נוספת היא שימוש מוגבר במי הכינרת, שמליחותם גבוהה. להערכתו, לא ירחק היום שבו יהיה צורך לשאוב מהאקוויפר מים מלוחים ומזוהמים, להתפיל אותם, ולהרחיק מהם מזהמים.

טל מותח ביקורת קשה על שיטת הקצאת המים, לפיה המדינה קובעת מראש כמה מים יקבל כל מגזר באוכלוסייה. לדבריו, מדובר בשיטה שאבד עליה הכלח, מפני שהיא אינה מתאימה לצרכים. טל: "הדרך היעילה ביותר היא להגיע למצב שבו כל אחד יכול לצרוך כל כמות של מים, בתנאי שישלם את העלויות הריאליות של ייצור המים. לדבריו, כל הגורמים הממשלתיים כבר הגיעו למסקנה שצריך לשנות את השיטה ולחדול מלסבסד את החקלאות באמצעות מחיר המים.