סיבוב נוסף בהתנצחות משפטית הנמשכת שלושים שנה בין ארז לוסטיג וגבריאל דוביצקי

בדצמבר 1972 הגיש דוביצקי בקשה לפירוק החברה. ביוני 1974 הוא הגיש ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע שטרות נגד לוסטיג - תשעה שטרות שסכומם הנומינלי 70 אלף לירות. הסכום הנקוב בבקשה היה 127,750 לירות. לוסטיג הגיש התנגדות, זו התקבלה, והצדדים פנו לבורר - אך הליך זה לא הסתיים, והעניין חזר לבית משפט השלום.

בשנת 1980 הגיש לוסטיג תביעה שכנגד בסכום של 3.84 מיליון שקל ישן. התיק עבר בבית משפט השלום בין שופטים שונים, ההליכים התנהלו במשך תקופה ארוכה, וביולי 1999 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה שכנגד, וכן את התביעה העיקרית של דוביצקי נגד לוסטיג, על פי שטרי החוב בפקודתו של דוביצקי כנפרע.

לוסטיג הגיש לבית המשפט המחוזי בת"א ערעור על דחיית התביעה שכנגד. השופטים, יוסף גולדברג , ד"ר אשר גרוניס ועוזי פוגלמן , החליטו לדחות את הערעור ולחייב את לוסטיג בהוצאות של 5,000 שקל.

בפסק הדין נאמר, כי בעלי הדין מתנצחים בערכאות, בבוררות ובבית המשפט קרוב ל-30 שנה, והאירועים נשוא ההליכים בבית משפט השלום, שבגינם הגיש לוסטיג את הערעור, התרחשו בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70. (ע.א 2393/99).