השופטת ורדה וירט-ליבנה, תבחר לשופטת בביה"ד הארצי לעבודה

תזכורת: מועמדותה של וירט-ליבנה לא היתה על הפרק בישיבת הוועדה הקודמת, בה היו אמורים להיבחר שני שופטים לבית הדין הארצי לעבודה. וירט-ליבנה נתנה הסכמתה למינוי רק ימים אחדים לפני ישיבת הוועדה, ונשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הציע לכן לדחות את הישיבה, כדי שיהיה אפשר למנותה. היא מועמדת מצויינת, אמר. וכך, דחקה את רגליהן של שתי מועמדות טובות: המשנה לפרקליטת המדינה (אזרחי), ורעייתו של היועץ המשפטי לממשלה, מרים רובינשטיין, ושופטת בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, רונית רוזנפלד.

וירט-ליבנה, אומרים גורמים במערכת המשפטית, היא שופטת טובה. אין ספק בכך. יש לה ברקורד גם כמה פסיקות חשובות. היא יודעת לנהל משפט, ויש לה מזג שיפוטי. גם בכך אין ספק. הספק הוא, אם היתה מגיעה למינוי לבית הדין הארצי, אם לא היתה שייכת ל"קליקה".

וירט-ליבנה היא חברתה של סגנית בית הדין הארצי לעבודה, ורעייתו של ברק, אלישבע ברק. העובדה הזו לא הפריעה לה מן הסתם להיות מועמדת בטוחה לבית הדין הארצי לעבודה.

על אף שהגיעה מההסתדרות, וירט-ליבנה לא מזוהה בהשקפת עולמה דווקא עם העובדים. מאידך, גם לא להיפך. עו"ד נעמי לנדאו, מייצגת עובדים, קיבלה אצל וירט-ליבנה את פסק הדין של מפעלי תחנות, שלאחר מכן קיבל חיזוק והרחבה בבית הדין הארצי לעבודה, וכיום הוא אחד מפסקי הדין המוזכרים ביותר בדיני עבודה. פסק הדין קבע את זכות ההתאגדות של עובדים ואת האיסור לפטרם בשל כך. לנדאו, על וירט-ליבנה: "היא מקצוענית. הנעימות להופיע בפניה עומדת בהיררכיה הגבוהה ביותר, גם מבחינת עורכי הדין, וגם מבחינת הצדדים עצמם. היא לא מתנשאת. מבחינתי, זה הפסד עצום לבית הדין לעבודה בתל אביב שהוא העמוס ביותר, וזקוק לכוח עבודה ולניווט שלה, גם מבחינת השופטים. ורדה היא הסמן הימני לחידושים ולחוסר מורא בשינוי הלכות. היא יודעת באינטואיציה משפטית והבחנה דקה וחדה להבחין בין דוברי אמת לבין דוברי לא אמת, בין מקום שבו ראוי לשנות הלכה לבין מקום שבו הסיכויים הסבירים שזה ייהפך בבית הדין הארצי. אם היא מוצאת לנכון לשנות את ההלכה, היא יודעת מתי ואיפה".

פסק דין משמעותי שנתנה וירט-ליבנה באחרונה, הוא פסק הדין בעניין קלדניות בית המשפט. היא קבעה שם, כי על אף שהקלדניות מועסקות באמצעות חברות כוח אדם, הרי שיש ביניהן לבין הנהלת בתי המשפט יחסי עובד-מעביד.

פסק דין נוסף שזכה לתהודה, הוא בעניין הטיפים למלצרים. וירט-ליבנה קבעה, שלמלצרים מגיע שכר מהמסעדה המעסיקה אותם, לפי שכר מינימום, מבלי לנכות את הטיפים שהמלצרים קיבלו מהלקוחות. עו"ד דרור גל, ייצג באותו תיק את המעסיק - פאב "קאצ' 22"; עו"ד יוסי נאמן יצג את המלצריות.

עורכי דין אומרים עליה, שהיא יודעת לנהל משפטים ביעילות ותקיפות, ולא נותנת "לסבן" אותה. פסקי הדין שלה ניתנים בתוך זמן סביר.

בין פסיקותיה, אפשר למצוא צו מניעה נגד פיטורי עובד בן 65 מרשות שדות התעופה. ההסתדרות טענה לפיטורים תוך אפלייה מחמת גיל, שתכליתה פגיעה בחופש ההתארגנות של העובדים. אותו עובד שימש כיו"ר ועד העובדים העוסקים באיסוף עגלות יד, וההסתדרות טענה כי החברה ביקשה לפטרו כסנקציה על פעילותו במסגרת הוועד.

היא קנסה את "אייס" ב-120 אלף שקל, בגין הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה, והפעלה ביום שבת. היא פסקה פיצויים בגובה 50 אלף שקל, לעובדת שהוטרדה מינית ופוטרה. היא חייבה עובד לשעבר בחברת קומטק, לפצות את החברה בגין עלות הכשרתו לעבודה, כנגזר מהתחייבותו בחוזה העבודה שלו. וירט-ליבנה לא קיבלה את טענת העובד, לפיה לא היה מודע למשמעות הכתוב בחוזה.

בבית הדין האיזורי לעבודה, נמנות חלק מהשופטים על מקורבותיה. בהן הסגנית, עליה פוגל, השופטת ורדה סמט, והשופטת לאה גליקסמן-כוכבי. לעומת זאת, שופטת אחרת, אורלי סלע, נמנית על יריבותיה. בזמנו, הטילה וירט-ליבנה וטו על מינויה של סלע כסגנית בבית הדין.

וירט-ליבנה אף "מככבת" בתביעה שהגיש הרשם לשעבר, רפי הובר. הובר שימש כרשם בבית הדין האיזורי לעבודה בתלאביב, ועבודתו הופסקה. עקרונית, בשל אי עמידתו בקצב. ואכן, עורכי דין טוענים, כי הובר היה איטי בצורה יוצאת דופן. הובר מצידו, טען בתצהירו, כי וירט-ליבנה וסגניתה, התנכלו לו וחיבלו בעבודתו בשנת הניסיון שניתנה לו בכהונתו כרשם. כן טען, כי וירט-ליבנה הורתה לבצע מעקב אחר שעות הכניסה והיציאה שלו, הקטינה בצורה משמעותית את מספר התיקים החדשים שקיבל, העבירה את מזכירתו הקבועה מתפקידה ושיבצה במקומה מזכירה שנחשבת לבעייתית. התיק תלוי ועומד בבית הדין הארצי לעבודה.