הכל בגלל סנדוויץ' שאפשר לקנות במזנון

ובכל זאת: סופרמרקט הוא לא תעשייה ולא מלאכה, ואף לא בגדר שירות ההולם אופי איזור תעשייה

בתגובה למאמר של עו"ד גיל רוה ("גלובס נדל"ן", 10 בדצמבר 2001): במאמרו המנומק כותב עו"ד רוה, כי הרשויות בכוונה אינן משנות ייעוד של איזור תעשייה לייעוד הכולל מסחר, כדי לשלשל לקופותיהן כספים הנובעים מהיטלי השבחה בגין שימוש חורג.

לעניות דעתי זו שגיאה. אדרבא, לו היו הרשויות משנות ייעוד איזור תעשייה לייעוד הכולל גם מסחר, היו משלשלות לקופותיהן ממון רב יותר, כי במצב הנוכחי הן גובות היטל השבחה רק בגין שימוש חורג בפועל. אך לו היו משנות ייעוד, היו גובות היטל השבחה גם עבור שימוש מסחרי בפועל וגם כאשר הנכס נמכר מבלי שנעשה בו שימוש מסחרי; כי נכס הראוי גם לייעוד מסחרי - שוויו גבוה יותר מנכס הראוי רק לייעוד תעשייתי, וכידוע, נכס שהושבח בגין תוכנית מתחייב בהיטל השבחה בעת מכירתו.

בסיפא של מאמרו קובל עו"ד רוה על הרשויות המדברות בשני קולות: מצד אחד אסור להן להתיר שימוש חורג המהווה סטייה ניכרת, ומצד אחר הן גובות היטל השבחה בגין שימוש חורג.

לו טענתו של מר רוה היתה נכונה, היה עליו להפנותה למחוקק, המחייב גביית היטל השבחה בגין שימוש חורג, ולא לוועדות המקומיות, הפועלות על-פי החוק. אך גם כאן כותב המאמר לא הבחין בין סטייה ניכרת לבין סטייה שאינה ניכרת: סטייה ניכרת - אסורה, וסטייה שאינה ניכרת - מותרת, אך חייבת בהיטל השבחה.

ועתה לעיקר: עם כל הכבוד לשופטת המלומדת, לעניות דעתי, היא טעתה בקובעה כי סופרמרקט הוא שירות ההולם איזור תעשייה. את הבעיה יש לפרק לשתיים: האחת - האם סופרמרקט נכנס בגדר ייעוד מלאכה ותעשייה? והתשובה היא חד משמעית: לא!

העובדה שלאיזורי תעשייה רבים חדרו אלמנטים מסחריים אינה מענייננו, כי או שאלמנטים נכנסו כחוק (ע"י קבלת היתר לשימוש חורג או עפ"י שינוי ייעוד בתב"ע) או שנכנסו שלא כחוק, ובוודאי אין ללמוד מהם.

הבעיה השנייה -האם סופרמרקט הוא שירות "תואם" או משרת איזור תעשייה? גם כאן, לדעתי, התשובה שלילית. מסעדות ומזנונים - כן! סופרמרקט - לא.

דווקא המשפט הציורי, המצוטט מפיה של השופטת ברלינר: "מה דינו של פועל הרוצה לרכוש לחמניה או פרי", מבליט את האבסורד שבהחלטתה. האם בגלל לחמניה, בננה או פריגורט, יש לראות בסופרמרקט "תעשייה" או "משרת איזור תעשייה"? האם לשם כך אין די במסעדות ובמזנונים?

צא וראה: מהיכן באים רובם המכריע של לקוחותיו של הסופרמרקט, מאיזור התעשייה או מאיזור מגורים? או צא ובדוק מנין נובע רוב פדיונו - ממכירת מסמרים וברגים או ממוצרי מזון, מחומרי ניקוי ומכלי בית?

בסופו של דבר, יזם רוכש קרקע תעשייתית מהמינהל, עושה בה שימוש מסחרי מבלי לשלם דבר, והקופה הציבורית יוצאת נפסדת, בגלל סנדוויץ' לפועל שאפשר לקנותו במזנון. נראה לי, כי בהרהור נוסף, או נכון יותר בדיון נוסף, עשויה ההחלטה להתהפך על פיה.

הכותב הוא שמאי מקרקעין.